ע"א 10944/02 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ. אלברט ושושי אוחנה

השופט י' טירקל :

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופט א' טל), בפסק דינו מיום 14.10.02, חייב את המערערת לפצות את המשיבים עבור הפרות של חוזי מכר דירות שנעשו בינה לבין המשיבים וכן חייב אותה לשלם להם שכר טרחת עורך דין. המערערת שילמה למשיבים את סכומי הפיצויים ואת שכר טרחת עורך הדין. המערערת ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי והמשיבים ערערו ערעור שכנגד. בפסק דינו של בית משפט זה, שניתן ביום 1.3.04, נפסק כי "המשיבים אינם זכאים לפיצוי בגין חוסרים בשטחי הדירות ואינם זכאים לפיצוי בגין תשעים ימי האיחור הראשונים במסירת הדירות. מאידך, זכאים המשיבים לתוספת מע"מ עבור כל פיצויי התיקונים שנפסקו, הכל כמבואר לעיל. הערעור והערעור שכנגד מתקבלים באופן חלקי".

2.ביום 25.7.04 הגישו המשיבים מס' 1 "בקשה להבהרת החלטה של ביה"מ העליון" שבה ביקשו להבהיר אם לפי פסק דינו של בית המשפט העליון – שביטל, כאמור, חלק מחיוביה של המערערת – עליהם להחזיר למערערת, מלבד סכומי הפיצויים ששלמה להם, גם את שכר טרחת עורך הדין. בהודעה נוספת טענו כי החזירו למערערת את סכומי הפיצויים, שעל כך אין הם משיגים, אולם בלחץ של עיקול זמני שהטילה המערערת על דירתם נאלצו לשלם לה גם את שכר טרחת עורך הדין, ועל כך הם משיגים.

בתגובתה לבקשה טענה באת כוח המערערת כי "בקשת המשיבים להבהרה ו/או להשלמת פסק הדין שבערעור באה מכוחו של סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984" (להלן – "החוק") ולפיו רשאי בית המשפט לתקן את פסק דינו תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתו. הואיל והבקשה הוגשה כחמישה חודשים אחרי שניתן פסק הדין ובהעדר הסכמה לאיחור (סעיף 81(ב) לחוק), יש לדחות את הבקשה מטעם זה. באת כוח המערערת הוסיפה וטענה כי פסק הדין אכן ביטל חלק מחיוביה של המערערת אך לא הורה למשיבים להחזיר את הכספים ששילמה להם. לפיכך נבצר מן המערערת לגבות את הכספים באמצעות לשכת ההוצאה לפועל (ע"א 4199/97 אורי אלי נ' סמואל , פ"ד נג(2) 206) והיא נאלצה להגיש תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב – יפו להחזיר את הכספים; וראוי שהוא שיכריע בעניין שכר הטרחה.

בעקבות פרישתו של המשנה לנשיא א' אור, שישב במותב שנתן את פסק הדין, החליט כבוד הנשיא א' ברק לשבת במותב תחתיו לצורך הבקשה הנידונה.

3.דין הבקשה להדחות.

כאמור לעיל הגישו המשיבים מס' 1 "בקשה להבהרת החלטה של ביה"מ העליון". לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 ניתנה הסמכות לבקש הבהרה כזאת לראש ההוצאה לפועל – ולא לבעל הדין המבקש הבהרה – "אם היה ראש ההוצאה לפועל סבור שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו". הווה אומר שעל בעל דין הסבור שיש בפסק הדין דבר הטעון הבהרה לשכנע בכך בראש ובראשונה את ראש ההוצאה לפועל ורק אם גם הוא יהיה סבור כך, יהיה רשאי לפנות לבית המשפט בדרך הקבועה בחוק (דברי השופט (כתארו אז) מ' שמגר בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב , פ"ד לב(1) 667, 671-670). בקשת ההבהרה לא הוגשה כך ודינה להידחות מטעם זה.

יתר על כן, אפילו רואים את הבקשה כבקשה לתיקון טעות בפסק דין לפי סעיף 81 לחוק כפי שסברה באת כוח המערערת בתגובתה לבקשה, ולא כבקשת הבהרה, דינה להידחות (על השוני שבין תיקון טעות סופר והבהרת פסק דין ראו בע"א 769/77 הנ"ל, בעמ' 670). כידוע, הוראת סעיף 81 לחוק היא חריג לעקרון של FUNCTUS OFFICIO לפיו בית המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן פסק דינו; ויש אומרים, עד שקם מכסאו ביום מתן פסק הדין (ראו דברי מ"מ הנשיא ח' כהן ודברַי בע"א 330/78 המהפך אגודה שתופית בע"מ נ' פקיד השומה למס , פ"ד לה(2), 499, 502, 504; כמו כן ראו דברי השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 9085/00 שטרית

נ' אחים שרבט חברה לבנין , פ"ד נז(5) 462; ע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נה(5) 385; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) 912-905). זאת, מלבד החריג הנוסף לעקרון – שאינו חל כאן – שלפיו עד שלא קם בית המשפט מכסאו ביום מתן פסק הדין רשאי כל בעל דין לבקש ממנו לתקנו (ראו דברי מ"מ הנשיא ח' כהן ודברַי בע"א 330/78 הנ"ל, בעמ' 502, ובעמ' 504). פתח זה שפתח סעיף 81 לחוק לתיקונו של פסק דין הוא צר והוגבל בשני דברים: הזמן להגשת הבקשה הוא עשרים ואחד ימים מיום מתן פסק הדין; בית המשפט הוסמך לתקן רק "טעות", שהוגדרה שם כ"טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". כפי שנתפרש הסעיף, דברים אמורים בתיקוני טעויות שאינן מהותיות ואינן נוגעות לכוונתו של בית המשפט, שאותן ניתן לתקן רק על דרך של ערעור (ראו, בין היתר, ע"א 769/77 הנ"ל; דברי השופט (כתארו אז) א' ברק בע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה , פ"ד לט(2) 589; ד"נ 29/83 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' כהנקא , פ"ד לט(1) 833; ע"א 360/84 זמרי נ' פרזינפור , תק-על 88(1) 265; ע"א 4308/00 עספור נ' ח'ורי , פ"ד נה(3) 865; רע"א 5152/01 שלזינגר נ' נתיב השיירה - מושב עובדים התיישבות בע"מ , תק-על 2002(2) 1561; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) 907-906).

מאז ניתן פסק הדין ועד הגשת הבקשה חלפו כחמישה חודשים ולפיכך, בהעדר הסכמה של המערערת להגשת הבקשה באיחור, לא ניתן להיעתר לה. אולם, אפילו ניתן היה לראות בנסיבות שתוארו לעיל "טעם מיוחד" להארכת המועד, במשמעות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – אף על פי שלא הוגשה בקשה להארכת המועד – אין להיעתר לבקשה מטעם נוסף, שהוא העיקר. עניין החזרת שכר טרחת עורך הדין הוא מהותי והכרעתו מצריכה שיקול דעת; אין כאן תיקון של השמטה מקרית. בכך חורגת הבקשה מגדרו של הסעיף.

4.הבקשה נדחית. השאלה האם על המשיבים מס' 1 להחזיר למערערת, מלבד סכומי הפיצויים, גם את שכר טרחת עורך הדין יתברר בבית משפט השלום בגדר תביעתה הנזכרת של המערערת.