ע"א 4486/08 אביב יהושוע מזרחי נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגד המבקשים עד להכרעתו של בית משפט זה בערעור שאותו הגישו המבקשים ביום 20.5.08 על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בפש"ר 573/03, שניתן ביום 22.11.07 על ידי כבוד השופטת ד' סלע, אשר תלוי ועומד בבית משפט זה (ע"א 4486/08).

2.

על פי פסק דינו של בית המשפט קמא, ביום 16.11.03 ניתן צו לכינוס נכסיהם של המבקשים שהם בני זוג, על פי בקשתם. למבקש חובות מוצהרים בסך של 1,518,732 ₪ ל-20 נושים ולמבקשת חובות מוצהרים בסך של 1,097,947 ₪ ל-9 נושים. על כל אחד מהמבקשים הושת תשלום חודשי בסך של 500 ₪, אשר הופחת לבקשתם, עוד בחודש דצמבר 2003, לסכום של 300 ₪ בחודש.

3.

ביום 11.4.05, לאחר שהמשיב הביע את התנגדותו להכרזתם של המבקשים כפושטי רגל, דחה בית המשפט קמא (כבוד השופט כ' סעב) את הבקשה. המבקשים ערערו לבית משפט זה וערעורם התקבל, במובן זה שהדיון הוחזר לבית המשפט קמא על מנת ליתן למבקשים הזדמנות להציג את טענותיהם ולהגיב על עמדתו של המשיב. דיון כאמור התקיים ביום 17.5.07 ולמשיב ניתנה הזדמנות לחקרם פעם נוספת, תוך שהובהר למבקשים כי אם לא ישלמו את פיגוריהם בתוך 45 ימים ממועד הדיון, יבוטל צו הכינוס בשל כך בלבד, מחמת ניצול לרעה של ההליך ומבלי לבדוק את נסיבות המקרה לגופן. ביום 14.11.07 הודיע המשיב כי המבקשים מפגרים בעשרים וחמישה תשלומים ולפיכך ביקש לדחות את בקשתם להכריז עליהם פושטי רגל. ביום 22.11.07 דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשים להכריז עליהם פושטי רגל, בקובעו כי נוכח ההתפתחות בעניינם של המבקשים ונוכח חוסר תום ליבם בהליכי פשיטת הרגל, הוא אינו רואה צורך לדון באופן שבו נוצרו חובותיהם. כנגד החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה ביום 20.5.08.

4.

ביום 5.10.08, כחמישה חודשים לאחר הגשת הערעור לבית משפט זה, הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגדם לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט קמא, עד להכרעתו של בית משפט זה בערעור שאותו הגישו. בית המשפט קמא דחה את הבקשה ביום 5.11.08, בקובעו:

"החייבים ניצלו לרעה את הליך הפש"ר וזכו להגנת הפקודה למעלה משנתיים כשאינם משלמים את התשלום החודשי, עניין המצביע על חוסר תום לב משמעותי.

לא למותר לציין כי שעה שעוכבו הליכי הוצאה לפועל נגדו [ כך במקור – י.ד. ], תמכו החייבים בבנם הבגיר, המצוי בלונדון, בסכום של 1,800 ₪ לחודש.

בנסיבות אלה, אינני רואה לאפשר לחייבים המשך שהייה תחת מטרייתה של הפקודה והגנה מפני נושיהם עד למתן החלטה בערעור."

5.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה טוענים המבקשים, באמצעות תצהיר החתום על ידי המבקש 1 בלבד, כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו הנ"ל. לטענתם, במשך כל הליכי פשיטת הרגל שהתקיימו בבית המשפט קמא שילמו הם את כל התשלומים החודשיים כנדרש, למעט בתקופות בהן בוטל צו כינוס הנכסים.

כן טוענים המבקשים כי לא הסתירו מבית המשפט קמא כי שילמו לבנם שכר לימוד במשך ארבעה חודשים בלבד בסך כולל של 3,600 ₪ וכי תשלום זה הופסק עקב חוסר יכולתם להמשיך ולשלמו, עד כי בנם שב לארץ על מנת להחזיר להם את הכסף ולעזור להם כלכלית. לבקשתם צירפו המבקשים שוברים המעידים, לטענתם, על ביצוע התשלומים החודשיים בסך של 300 ₪ בין החודשים דצמבר 2003 ועד מרץ 2005 ולאחר מכן החל מחודש ינואר 2007 ועד למתן פסק הדין.

מוסיפים המבקשים וטוענים כי אם לא יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל כנגדם יגרם להם נזק בלתי הפיך, שכן הנושים השונים החלו לנקוט כנגדם בהליכי הוצאה לפועל "אגרסיביים", כלשונם, ואף הוצאו נגדם צווי מאסר. המבקשים מוסיפים ומציינים כי ההליכים האמורים גורמים להתדרדרות במצבה הבריאותי של המבקשת 2, הסובלת מבעיות בריאות שונות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, לרבות פסק דינו של בית המשפט קמא והחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לה.

7.

ראשית, הואיל ואין כל משמעות לעיכוב ביצועו של פסק דין שדחה בקשה למתן צו כינוס והכרזה על פשיטת רגל, המהווה למעשה "החלטה שלילית", סבורני כי היה על המבקשים לנקוט בדרך דיונית של הגשת בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן –

התקנות ) [ראו למשל: ע"א 717/08 שפירו נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 4.3.08) והאסמכתאות שם]. מכל מקום, הואיל והמבחנים להענקת סעד זמני לתקופת הערעור שלובים במבחנים להענקת סעד של עיכוב ביצוע, הקבועים בתקנות 467-470 לתקנות וממילא סבורני כי על פי מבחנים אלו דינה של הבקשה להידחות, מצאתי מקום לדון בה לגופה.

8.

כידוע, על המבקש את עיכוב ביצועו של פסק דין או מתן סעד זמני לתקופת הערעור לשכנע כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שיגרם לו נזק בלתי הפיך אם יבצע את פסק הדין ולאחר מכן יזכה בערעורו [ראו למשל: ע"א 3919/06 טהרני נ' כונס הנכסים הרשמי והאפוטרופוס הכללי (לא פורסם, 13.7.06) והאסמכתאות שם].

במקרה שלפניי עיקר טענותיהם של המבקשים מופנות כלפי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא בשאלת הפיגור בתשלומים. אין בטענות אלה כדי לבסס סיכוי ממשי להצלחת הערעור ולפיכך אין הן מצדיקות עיכוב ביצוע של פסק דין או מתן סעד זמני בערעור [ראו למשל: ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 25.7.04)].

9.

יתר על כן, המבקשים לא הוכיחו כי יגרם להם נזק בלתי הפיך במידה שלא יעוכבו כנגדם הליכי ההוצאה לפועל. בהקשר זה נקבע לא אחת כי המשך הליכי ההוצאה לפועל אינם מהווים כשלעצמם נזק בלתי הפיך, הואיל ולמבקשים שמורה האפשרות לבקש חקירת יכולת לפני ראש ההוצאה לפועל, אשר לפי תוצאותיה תקבע יכולתם לשלם את חובותיהם לנושים השונים [ראו את דבריו של כבוד השופט א' לוי בע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, מיום 8.7.2003) וראו גם ע"א 2212/07 פריצקר נ' עו"ד חיון (לא פורסם, 28.6.07)]. יתר טענותיהם של המבקשים בעניין הנזק שיגרם להם נטענו בעלמא, ללא תימוכין כלשהם, לרבות אישורים כלשהם המעידים על מצבה הבריאותי של המבקשת 2.

10.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.