ע"א 4487/03 דוד קירשנבום-עו"ד נ. בן ציון שיפטן-עו"ד

1.בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא, השופט קמא) לפיהם החליט בית המשפט כי המשיב, עו"ד בן-ציון שיפטן, זכאי לקבל מן המערער, עו"ד דוד קירשנבאום, סכום השווה ל- 20% משכר הטרחה (בניכוי ההוצאות) אותו קיבל המערער מהיזם בעבור שירותיו במכירת דירות בפרויקט מתתיהו צפון.

עוד נקבע בפסק הדין כי משכר הטרחה שהתקבל מחודש נובמבר 2002 ואילך יקבל המשיב 20% כשמההכנסות ינוכו הוצאות משרדו של המערער שיזקפו מהן 55% לפרויקט. בנוסף ישא המערער גם בהוצאות רואה החשבון המומחה מטעם המשיב בתוספת הצמדה, ריבית וכן שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ מיום מתן פסק הדין ועד התשלום. בית המשפט קיבל את תביעתו הנגדית של המערער והמשיב חויב לשלם לו סכומי כסף שעוכבו אצלו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש יולי 2000 ועד התשלום בפועל.

2.בפסק דינו המקיף פרש בית המשפט את מכלול הראיות ונימק בדיוק ובפרוט את התשתית לקביעותיו העובדתיות. על פי התמונה אותה פרש בית המשפט, המשיב קיבל הצעה מעו"ד גליק אשר ייצג את בעלי המקרקעין למצוא משקיע שיהיה מעוניין ברכישת קרקע כחלק מיוזמה להקמת עיר חדשה ביהודה ושומרון. המשיב פנה אל המערער, חברו ושותפו לייזום פרויקטים בעבר, בהצעה לשיתוף פעולה בחיפוש אחר יזם. דובר כי לאחר שיימצא יזם הוא יעביר לשניהם את כל הטיפול המשפטי הכרוך בעסקה. המשיב הודיע למערער כי חברה שאותה הוא מייצג מתעניינת בפרויקט אך העסקה עם חברה זו לא יצאה לפועל. המערער פנה ליזם, יו"ר מועצת המנהלים של חברת ציפחה אינטרנשיונל בע"מ, שהתעניינה בפרויקט עוד קודם לכן. לבסוף חתם היזם בשם החברה על זיכרון דברים לרכישת הקרקע.

עוד בתחילת הדברים סיכמו המשיב והמערער ביניהם בכתב את שיעור שכר הטרחה שיבקשו בעסקה הנרקמת ללא תלות בשאלה מי מביניהם ימצא את היזם. לאחר שתי פגישות בין הצדדים היזם לא נענה לדרישות שהציג המשיב ולא הושגה הסכמה בסוגיית שכר הטרחה ובסופו של דבר החליט היזם להעסיק את המערער לבדו והוא גם זה שביצע את העבודות המשפטיות עבור היזם שתמורתן הועברה במלואה למערער. יחד עם זאת, המערער הקפיד לעדכן את המשיב בפרטי הפרויקט והמשיב הקפיד להתעדכן אצל מהנדס המועצה המקומית לגבי מצב הבניה בפרויקט. המשיב התרעם על כך שאינו שותף לעבודה המשפטית בפרויקט והמערער העביר לטיפולו עבודות משפטיות בפרויקט בניה אחר באשדוד. תמורת עבודות אלה היתה אמורה להתחלק בין הצדדים באופן הבא: 65% למשיב ו-35% למערער. המשיב העביר את שכר הטרחה מפרויקט אשדוד למערער כמוסכם, אולם הותיר בידו את כל התשלום האחרון כקיזוז לטענתו כנגד הכספים שמגיעים לו כשכר טרחה בפרויקט. על רקע האמור עתר המשיב לבית המשפט המחוזי לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי לחלק משכר הטרחה שקיבל המערער עבור הפרויקט וכן לחיוב המערער לגילוי ספרים ועריכת חשבונות לצורך חישוב חלקו של המשיב.

המערער הגיש, כאמור, תביעה נגדית לתשלום הסכום מפרויקט אשדוד המעוכב אצל המשיב.

3.כפי שצוין, בית המשפט קיבל את שתי התביעות בקבעו כי בין הצדדים התקיימו יחסים חוזיים וחלות עליהם החובות המנויות בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. המערער לא הודיע ליזם כי גם למשיב חלק בפרויקט וגם לא הבהיר למשיב כי היזם אינו מעוניין בשירותיו. נוכח הדרך הארוכה שעשו בעלי הדין יחדיו בניסיון להוציא את הפרויקט אל הפועל, והעובדה שהיה זה המשיב שהביא את דבר הפרויקט לידיעת המערער והתפקיד שהוטל על המשיב במשא ומתן עם היזם, קבע בית המשפט כי יש לחייב את המערער בגין סיכול ציפיתו של המשיב לעבוד בפרויקט. עוד קבע בית המשפט כי המערער חב את התקשרותו מהפרויקט למידע שמסר לו המשיב ועל כן מתקיימת גם עשיית עושר ולא במשפט במקרה זה. השותפות בפרויקט אשדוד צמחה לאור היתרון הכלכלי שהיה לשני הצדדים ממנה. שני הפרויקטים הם שני עסקאות נפרדות ועל כן לא ניתן לקזז זה מזה את חובות הצדדים זה לזה בגינם.

4.עורך דין רובין, ב"כ המערער, מבקש לתקוף את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי כמו גם את קביעותיו המשפטיות ומדגיש כי אם קבע בית המשפט שההסכם סוכל לא ניתן לקבוע שהיה כאן מעשה של עשיית עושר ולא במשפט. ההסכם בכתב שנערך בין המערער למשיב מצביע כי הוא נועד לכך שיינתן טיפול משפטי משותף על ידי שני הצדדים אך משהוברר כי הטיפול המשפטי יכול להינתן אך ורק על ידי המערער, כי אז ל"הסכם" בדבר שותפות כביכול שוב לא היה תוקף כלשהו. משעה שהיזם לא היה מעוניין בקבלת שירותים משפטיים מצד המשיב, כי אז המסקנה העולה מן הדברים היא כי אין למשיב חלק בשכר שהתקבל אצל המערער.

עו"ד שני, ב"כ המשיב, השיב גם הוא בטיעונים עובדתיים בעיקרם וניסה לשכנענו לאמץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי. הוא מפנה להסכם שבין הצדדים לפיו נקבע ששני הצדדים יחלקו שווה בשווה בשכר הטרחה עד לסיום הפרויקט. המערער זכה בסכומים נכבדים והמשיב לא ראה שכרו עד היום. ההוצאות והאגרות שנפסקו למשיב אינן מתיישבות עם תוצאות המשפט.

5.מקובלות עלינו קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי כפי שפורטו בהרחבה בפסק דינו. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית שהיא האמונה על שמיעת העדים, בחינת הראיות וקביעת ממצאי העובדה ואשר לה היתרון שבהתרשמות בלתי אמצעית מהעדים.

6.העובדות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט מקימות למשיב זכות לקבל חלק משכר הטרחה שקיבל המערער עבור הטיפול המשפטי שלו בייזום הפרויקט הן מכוח ההסכם בין בעלי הדין והן מכוח הסתמכותו של המשיב על דברי המערער ובכלל זה שכירת שירותיו של עו"ד נוסף במשרדו במיוחד עבור הפרויקט. די באלה לעגן את זכותו של המשיב גם מבלי להיסמך על דיני עשיית עושר ולא במשפט.

7.אשר לחלוקה שקבע בית המשפט לגבי שכר הטרחה, בית המשפט בחן את מידת מעורבותם ופעילותם של בעלי הדין בפרויקט והגיע למסקנה, כדברו, ש"יהיה זה הוגן וצודק" לפסוק למשיב 20% משכר הטרחה שקיבל המערער בפרויקט. איננו רואים עילה להתערב בחלוקה אותה קבע בית המשפט ונראה שהיא מבטאת איזון ראוי בהתייחס למסכת העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית המשפט.

8.אשר לפרויקט הבניה באשדוד ותביעת המערער, בית המשפט לא קיבל את עמדתו של המערער לפיה הטיפול המשפטי בפרויקט זה ניתן למשיב כתמורה מלאה לאי השתתפותו בפרויקט מתתיהו צפון וקבע שהעובדה שהמשיב היה קשור עם עמותות עולים היתה לה תועלת כלכלית שצמחה למערער משיתופו של המשיב בפרויקט וכי תועלת זו הינה בלתי מבוטלת. מלכתחילה נמכרו הדירות בסכומים נמוכים יחסית, אך משהצטרף המשיב לפרויקט עלה ערך הדירות ומן ההפרש נהנו שני הצדדים. בית המשפט קבע ש"השותפות ופרויקט אשדוד צמחו לאור התועלת הכלכלית שהיתה לשני הצדדים ממנה", גם אם המערער ביקש להיטיב בכך עם המשיב בשל אי שיתופו בפרויקט. לאור האמור, גם בעניין פרויקט אשדוד מקובלות עלינו קביעותיו של בית המשפט, כמו גם החלוקה שקבע בין הצדדים ואיננו רואים להתערב בקביעותיו בעניין זה.

9.עו"ד רובין טוען גם לעניין המחאת החוב שהמחה המשיב לעורך דינו, אליה התייחס בטיעונו בפנינו, בציינו כי המחאת החוב לא בוטלה וכי היא קיימת עד היום, ואם החוב הומחה הרי שאי אפשר למשכנו. עוד הוא טוען, כי בעטייה של המחאת הזכות, אין למשיב זכות קיזוז ו/או זכות תביעה כנגד המערער כלל. במענה לטענות אלה מפנה עו"ד שני, ב"כ המשיב, להחלטת ראש ההוצאה לפועל, הרשם עבאס, שדחה את טענות המערער בהקשר זה ומציין כי ההחלטה מתייחסת רק לעניין הפירות – כספים שיתקבלו בעתיד ופירות כאלה טרם צמחו. עו"ד שני הציג בפנינו מסמכים המאשרים את האמור לעיל ומשכך איננו רואים להתערב בעניין.

על פי כל האמור נדחים שני הערעורים.

בנסיבות העניין ומאחר ששני הערעורים נדחו, אין צו להוצאות.