ע"א 4630/06 דפנה שפר נ. תרבות לעם (1995) בע"מ

בפניי בקשה לשומת הוצאות.

1.

בפסק הדין שניתן ביום 8.7.2012 התקבל בחלקו ערעור שהגישו המערערים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ובסיומו נקבע כי ההוצאות ושכר הטרחה אשר הושתו על המערערים בבית המשפט קמא יבוטלו ובנוסף המשיבים ישאו בהוצאות המשפט של המערערים וכן בשכר טרחת עורכי-דינם בשתי הערכאות בסך של 50,000 ש"ח. לבקשת המערערים הובהר בהחלטה נוספת מיום 12.9.2013 כי שכר טרחת עורכי-הדין כאמור הושת על המשיבים בנוסף להוצאות המשפט.

בהמשך לכך הגישו המערערים בקשה לשומת הוצאות, היא הבקשה שבפניי.

2.

בבקשה טוענים המערערים כי המשיבים שילמו לידיהם רק חלק מן ההוצאות בהן נשאו בגין ההליך (סך של 142,409.71 ש"ח) והם ממאנים לשלם להם סכום נוסף בסך של 42,824.08 ש"ח בו נשאו עבור שליחויות במסגרת ניהול ההליכים בבית המשפט קמא ובבית משפט זה כמו גם בגין צילומים ועלויות ערבות אותה הפקידו בבית המשפט קמא.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם ההוצאות המתבקשות אינן כלולות בהוצאות המנויות בתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), ועוד הם טוענים כי חלק מן העלויות הנטענות נובעות מחישובים שגויים וכי אין מקום לחייבם בגין עלויות הערבות הבנקאית שכן זו הופקדה במסגרת בקשה למתן צווים ארעיים בגדרה פסקו בית המשפט קמא ובית משפט זה לחובת המערערים. עוד טוענים המשיבים כי אין לחייבם בגין הוצאות המערערים בהליך נפרד שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.א. 35929/03), אליו מתייחסות חלק מן האסמכתאות שצורפו.

בתשובה שהגישו ציינו המערערים כי בניגוד לנטען תקנה 513(2) אינה כוללת רשימה סגורה של הוצאות והם זכאים לקבל הוצאות סבירות שהוציאו במהלך ניהול התיק, והם שבו על טענותיהם, אם כי הסכימו כי הוצאות שהוצאו במסגרת ההליך שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום אין מקומן בבקשה זו והן צויינו מחמת טעות.

יצוין כי המשיבים ביקשו לחקור את המצהירה מטעם המערערים על תצהירה, אך לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי להכריע בבקשה על בסיס טיעוני הצדדים כפי שהוגשו.

3.

תקנה 513 לתקנות אשר כותרתה "חישוב הוצאות" קובעת כך:

"הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

(1)

אגרות

בית המשפט , הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט , העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה - כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;

(2)

שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט".

מלשון תקנה 513 הנ"ל עולה כי מקום בו הוטלו בהחלטה הוצאות "מבלי לפרש את סכומן" אזי זכאי בעל הדין אשר לטובתו נפסקו ההוצאות להוצאות המנויות בסעיף קטן (1), אשר קביעת שיעורן נעשית על פי החומר שבתיק ("חישוב טכני"), ובנוסף ועל פי סעיף קטן (2) מוסמך רשם בית המשפט לשום את "שאר הוצאות המשפט" ובלבד שאלו היו "סבירות ודרושות לניהול המשפט" (ראו: רע"א 2993/04 בנק המזרחי המאוחד נ' לונדנר , פ"ד נח(5) 49, 52-53 (2004); רע"א 519/08 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' עוואד , פסקה 10 (19.8.2010)). מכאן כי אין מקום לקבל את טענת המשיבים לפיה לא ניתן לשום הוצאות בגין שליחויות מכוח תקנה 513(2)

לתקנות סדר הדין האזרחי.

עוד יצוין כי בפסיקה הובעו דעות שונות האם מקומה של בקשה לשומת הוצאות שהוצאו בערכאה הדיונית היא בפני רשם בית משפט שלערעור (ראו ע"א 6567/99 שטרנשיין נ' עו"ד יששכר פישר , פסקה 3 (26.8.2002), ולעומת זאת ראו ע"א 482/99 בלפוריה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, יזרעאלים , פ"ד נז(2) 865, 867 (2003)), אך נראה כי הגישה ולפיה הרשם של בית המשפט שלערעור מוסמך לשום הוצאות בגין "כלל ההוצאות הנובעות מן ההליך" כולל בערכאה הדיונית, היא שקנתה לה אחיזה בפסיקה (ראו למשל: ע"א 361/00 ד'אהר נ' סרן יואב (19.6.2005) (להלן: עניין ד'אהר ); רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף (5.12.2001)). מכל מקום משהמשיבים לא העלו כל טענה בעניין זה מצאתי לדון בבקשה לגופה גם לעניין ההוצאות אשר לפי הטענה הוצאו על ידי המערערים בבית המשפט קמא.

4.

המערערים עותרים לשומת הוצאות בהתאם לתקנה 513(2) הנ"ל וזאת בהתייחס לשלוש קטגוריות של הוצאות:

(א) הוצאות בסך של 7,324.20 ש"ח בגין שליחויות שבוצעו במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט זה וסך נוסף של 11,884.22 ש"ח בגין שליחויות שבוצעו במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. המערערים צירפו טבלה ובה פירוט של העלויות הנטענות בגין השליחויות וכן חשבוניות של נותני שירותים אליהן צורף דף פירוט מאת נותני השירותים ולחלופין תרשומות פנימיות של משרד בא-כוחם. כבר עתה יצוין כי חלקים ניכרים מאותן חשבוניות, דפי פירוט ותרשומות פנימיות הושחרו בידי בא-כוח המערערים.

נקודת המוצא לבחינת בקשתם של המערערים בהקשר זה היא כי בעל דין שזכה בדינו זכאי למלוא ההוצאות שהוצאו על ידו בניהול ההליך. ואולם, זוהי נקודת המוצא בלבד, שכן על פי לשון תקנה 513(2) המובאת לעיל יש לשום הוצאות " סבירות ודרושות לניהול המשפט " ובפסיקה נקבע בהתאם כי "על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין" (בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר , פסקה 19 (30.6.2005) (להלן: עניין תנובה ). כן ראו: ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת)

נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, נצרת עילית , פ"ד ס(1) 600, 615 (2005) (להלן:

עניין מחצבות כנרת ); רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ , פסקה 17 (28.6.2009)). הנה כי כן, בעל דין המבקש כי יושבו לידיו הוצאות אותן הוציא לטענתו בהליך משפטי נדרש ראשית להוכיח כי ההוצאות הנטענות אכן הוצאו על ידו בפועל (ראו עניין מחצבות כנרת , 619) או שהתחייב להוציאן (ראו עניין ד'אהר , פסקה 5; עניין תנובה , פסקה 19); ושנית עליו להוכיח כי מדובר בהוצאות סבירות שהיו דרושות לניהול ההליך. במקרה דנן סבורני כי המערערים לא הוכיחו ביחס לסכום ההוצאות הנטען על ידם איזה מתנאים אלו באופן מספק, ועל כן אין מקום להיעתר לבקשתם לפסיקת הוצאות בשיעור שהתבקש על ידם.

ראשית , המערערים לא הציגו חשבוניות או קבלות באופן מסודר אשר ניתן ללמוד מהן באופן ברור על סכום ההוצאות בפועל. כפי שציינתי המערערים צירפו להוכחת טענותיהם חשבוניות אשר לצידן פירוט השליחויות שנעשו על ידי נותן שירותים ולחלופין תרשומות בכתב יד הנחזות להיות דף מתוך מחברת משרדית, אשר השילוב ביניהם אמור להוכיח את סכום החיוב הנטען. ואולם, חלקים ניכרים מאותם מסמכים הושחרו כך שנוצר קושי של ממש לשייכם זה לזה ודומה כי המערערים ביקשו כי אערוך מעין תצרף בין אותן חשבוניות מושחרות שסכום החיוב בהן הוסתר ובין דף פירוט השירותים מטעם נותנם, המושחר בחלקו אף הוא, או בין החשבוניות ובין תרשומת בכתב יד המושחרת אף היא ברובה (וכל שנותר בדף הוא כותרת, מספר הלקוח וסכום), כך שהיה עליי לנסות ו"לחלץ" את ההוצאה בגין כל שליחות נטענת. בהצגת המסמכים במתכונת בה הוגשה נוצר קושי של ממש ללמוד מה היה סכום ההוצאות בגין כל שליחות נטענת ועל כן אין די בה לצורך הוכחת הנטען. כן קיים קושי לשייך בין החשבוניות שצורפו ובין טבלת החיובים בגין השליחויות שצורפה לבקשה (ויצוין לשם המחשה כי בגין אחד מן המועדים שצויינו בטבלה (30.6.2006) ננקב חיוב בסך של 2,280 ש"ח לפני מע"מ, ריבית והצמדה). יוזכר בהקשר זה כי הנטל להוכחת ההוצאות מוטל על המערערים (ראו עניין מחצבות כנרת , 619), וכי על הספק שנוצר לפעול לטובת המשיבים (השוו עניין ד'אהר , פסקה 5).

שנית , אף אם אצא מנקודת הנחה שדי בחשבוניות כפי שהוצגו להוכחת סכום ההוצאות הנטען (וכאמור, דעתי שונה), הרי שהמערערים לא הוכיחו כי כל ההוצאות בגין השליחויות שהתבצעו היו בגדר "הוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך". המערערים לא פירטו בבקשתם לאיזו מטרה התבצעה כל אחת מן השליחויות, ואף הוסיפו כי אין באפשרותם לפרט זאת כיום נוכח חלוף הזמן ולטענתם די במסמכים שצירפו שכן מדובר במסמכים שנאספו ונרשמו על ידי משרד בא-כוחם במהלך ניהול העסקים הרגיל. ואולם מבלי פירוט כאמור לא ניתן לקבוע כי השליחויות בוצעו למטרה סבירה או כי עלות השליחות הינה סבירה (ראו למשל ע"א 4949/03 בולוס גד בע"מ נ'

GLOBE MASTER MANAGEMENT LTD , פסקה 1 (5.4.2005)), ועל כן בהעדר הבהרה בעניין אין בידי לקבוע כי ההוצאות הנטענות אכן היו סבירות. יצויין כי פירוט כאמור נדרש בפרט נוכח העובדה שסכום ההוצאות הכולל המתבקש בגין השליחויות אינו מבוטל (סך של כ-18,000 ש"ח לאחר הפחתת ההוצאות הנטענות בגין שליחויות שנעשו בגדר ההליך שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום, אשר מוסכם על המערערים כי אין לחייב את המשיבים בגינן).

יחד עם זאת, מובן הוא כי במסגרת ניהול התיק נדרשו המערערים לערוך שליחויות מסוימות ולעצם קיומן של שליחויות כאמור יש אינדיקציות במסמכים שצורפו לבקשה. על כן, בנסיבות העניין מצאתי לקבוע כי ההוצאות ה"סבירות ו[ה]דרושות" בגין שליחויות יעמדו על סך של 2,000 ש"ח בגין ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי ובסך של 1,500 ש"ח בגין ההליך שהתנהל בבית משפט זה (סה"כ 3,500 ש"ח).

(ב) הוצאות בסך של 2,976.69 ש"ח בגין צילומים שנערכו במסגרת ניהול התביעה בבית המשפט המחוזי. להוכחת הוצאות אלו צורף תצהיר של מנהלת החשבונות במשרד בא-כוח המערערים בצירוף כרטיס הנהלת חשבונות.

ואולם, בניגוד לנטען בתצהיר מכרטיס הנהלת החשבונות כפי שצורף לא ניתן ללמוד על עלות הצילומים הנטענת אלא מצוין סעיף כללי של "שירותים משפטיים" (אשר סכומם שונה מן הסך הנטען, מה גם שקשה להניח כי מדובר בעלות צילומים בלבד בשים לב לכך שלגבי אחד מן המועדים צויין סכום של כ-1,900 ש"ח), כך שגם בעניין זה לא הוצגה הוכחה של ממש ולא ניתן להסתפק לטעמי באמור בתצהיר. בנסיבות אלו ומשככלל הוצאות בגין צילומים הינם בבחינת "הוצאות המעידות על עצמן גם בלא קבלות" מחד גיסא, אך בהעדר קבלות יש להכריע על פי אמת מידה של סבירות והספק בעניין פועל לטובת המשיבים, מאידך גיסא (ראו עניין ד'אהר , פסקה 5), מצאתי להכריע גם בהקשר זה במשקפיים של סבירות ולהעמיד את ההוצאות בגין הצילומים על סך של 750 ש"ח.

(ג) הוצאות בסך 20,638.97 ש"ח בגין עלויות ערבות שהופקדה במסגרת ההליך אשר התנהל בבית המשפט המחוזי.

יצוין כי המערערים לא הבהירו בבקשתם בהתאם לאיזו החלטה ולאיזו מטרה הופקדה הערבות הבנקאית אשר בגינה הוצאו ההוצאות הנטענות ואף לא ציינו מאיזה מועד עד לאיזה מועד עמדה אותה ערבות בנקאית בתוקף ולא צירפו ראיות ישירות אשר יצאו תחת ידי המוסד הבנקאי להוכחת ההוצאות הנטענות.

עיינתי בחומר שבתיק בית המשפט ואכן ביום 19.7.2000 ניתן בבית המשפט המחוזי (כב' השופטת סירוטה) צו ארעי במעמד צד אחד לטובת המערערים בכפוף להפקדת ערבות בסך של 50,000 ש"ח (סכום ערבות זהה לערבות הנטענת בבקשה שבכאן). עוד עולה מן החומר שבתיק כי אף שהצו הארעי בוטל בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' זפט) מיום 2.11.2000, עוכב ביצועה של ההחלטה המבטלת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגישו המערערים על החלטת כב' השופט זפט (רע"א 8113/00, החלטה מיום 4.1.2001), אך לבסוף נדחתה בקשת רשות הערעור שהוגשה על אותה החלטה ביום 13.6.2001 (ובתוך כך בוטל צו עיכוב הביצוע). על פני הדברים למן מועד ההחלטה בבקשת רשות הערעור הנזכרת לא היה עוד צורך בהותרת הערבות הבנקאית אשר הופקדה על פי החלטת כב' השופטת סירוטה, ועל כן קיים קושי להבין את דרישת המערערים להוצאות עלויות הערבות למן השנים 2006 עד 2012, ומשלא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לכך בבקשה, נדרשת הבהרת המערערים בעניין זה.

עם זאת ובמענה לטענת המשיבים לפיה אין לחייבם בהוצאות אלה נוכח העובדה שבהליך הביניים נשוא צו המניעה הכריעו בית המשפט קמא ובית משפט זה כגישתם ובית המשפט אף הביע מורת רוח מהתנהלות המערערים, יובהר כי באשר לתקופה בה עמדה הערבות בתוקף בהתאם להחלטת בית המשפט קמא ועד למועד ביטולם הסופי של הסעדים הזמניים, דומה כי הצדק עם המערערים כי על המשיבים לשאת בהוצאותיהם, שכן יש לבחון בהקשר זה את תוצאת ההליך העיקרי (ראו: המ' 653/74 נתן נ' נתן , פ"ד כט(1) 614 (1974); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 743 (מהדורה עשירית, 2009)).

אשר על כן, נדרשת הבהרת המערערים לגבי רכיב זה, קרי, מהן ההוצאות אשר הוצאו בגין הערבות הבנקאית מיום שהופקדה עד להחלטה הסופית בדבר ביטול הסעדים הזמניים (עד ליום 13.6.2001), ומדוע נדרשו על ידם הוצאות עד לשנת 2012 בגין רכיב זה. לאחר שתתקבל הבהרת המערערים, אליה יצורפו אסמכתאות הולמות, תינתן על ידי החלטה משלימה לעניין ההוצאות הנטענות בגין הערבות.

5.

סיכומם של דברים - המשיבים ישאו בהוצאות המערערים בסך כולל של 4,250 ש"ח בגין הוצאות עבור שליחויות וצילומים. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.

לעניין הוצאות הערבות תינתן החלטה משלימה לאחר שתוגש הבהרת המערערים בהתאם לאמור בהחלטתי. הבהרת המערערים כאמור תוגש בתוך עשרה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהם.