ע"א 470/14 תלתן הנדסת מערכות בע"מ נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

א.

בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אלמגור ) דחה, בפסק דינו מיום 9.1.14 בה"פ 42131-10-13, את עתירתה של המבקשת, ליתן צו האוסר על חילוטן של שלוש ערבויות בנקאיות אוטונומיות שהעמיד משיב 1 לטובתה של משיבה 2. הערבויות הבנקאיות – בסך 850,600 אירו – הועמדו במסגרת הסכם להקמת מערכת מידע לשימוש המשטרה הצבאית ברומניה, שנחתם בין המבקשת ומשיבה 2, חברה המאוגדת ברומניה.

ב.

בהחלטתו מיום 19.1.14 דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקשת לסעד זמני בערעור; נאמר, בין היתר, כי "לבד מאמירות סתמיות ואינטרפטציה בלתי מבוססת על אמירות או מיילים שכתבה המשיבה, לא הוכיחה המבקשת כי יקשה עליה להשיב את המצב לקדמותו וכן לא הוכיחה כי סיכויי הערעור טובים".

ג.

ביום 19.1.14 הגישה המבקשת את הערעור שבכותרת, ויחד עמו את הבקשה לסעד זמני בערעור (שהוגשה, כך נטען, לאחר שניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי). בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המבקשת. בין היתר נטען, כי מצבה הפיננסי של משיבה 2 – קשה, וכי אם יחולטו הערבות תיאלץ המבקשת לנהל את המאבק להשבתן ברומניה. עוד נטען, כי בכוונתו של משיב 1 לממש את הערבויות ביום 20.1.14.

ד.

בהחלטה מיום 20.1.14 נתבקשה תגובת משיבה 2, וניתן צו ארעי לעיכוב מימוש הערבויות. בתגובת משיבה 2 מיום 21.1.14 נטען, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, באשר טענותיה של המבקשת אינן נוגעות לחריגים לעקרון-העל בדיני הערבויות הבנקאיות האוטונומיות – עקרון העצמאות. באשר למאזן הנוחות נטען, כי טענותיה של המבקשת בדבר מצבה הפיננסי הקשה של משיבה 2 נטענו בעלמא, וכך גם טענותיה באשר לנזקים שייגרמו לה ככל שהערבויות תחולטנה.

ה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובנספחיהן, חוששני כי לא אוכל להיעתר לבקשה. כידוע, על המבקש סעד זמני בערעור להראות כי סיכויי הערעור – טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. איני סבור, כי עלה בידיה של המבקשת להראות כן.

ו.

אשר לסיכויי הערעור; סבורני, על פני הדברים ומבלי לטעת מסמרות, כי המקרה דנא אינו

בא בקהלם של המקרים החריגים, בהם יש לעכב מימושן של ערבויות בנקאיות אוטונומיות; ראו ד"ר א' וינרוט, ערבות בנקאית (מה' מורחבת, תש"ע-2010) עמ' 83 ואילך, לענין האוטונומיה של הערבות הבנקאית, ופרק ה' מעמ' 245 לענין חריג הנסיבות המיוחדות. בשעתו נזדמן לי (רע"א 9123/05 אדמוב פרויקטים (89) נ' סיטי

סטייט (2007)), להידרש לערבות הבנקאית האוטונומית כבעלת "מעמד מיוחד, ואילולא דמסתפינא, גם במובן המינוח, הייתי משתמש בביטוי 'מעין קדושה'. ערבות זו היא מכשיר רב ערך בחיי המעשה, המקנה ביטחון למתקשר המסכן את כספו, ומאפשר על כן לעסקאות רבות להתממש, ואם כן הוא מעין מנוע בעולם הכלכלי". החריגים יהיו איפוא מועטים, כאשר ברי כי עיסקת היסוד אינה מקימה כל חיוב, או במקרי חוסר תום לב או שרירותיות (ראו וינרוט, שם , 272). לא הוכח בענייננו כי באלה עסקינן; ראו ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל (2005), פסקה 11 לפסק דינו של השופט עדיאל , המציין כי החריגים לאוטונומיות של הערבות יופעלו במשורה .

המשוכה העומדת בפני המבקשת – גבוהה איפוא, והיא לא חלפה על פניה.

ז.

אשר למאזן הנוחות; חוששני שהמבקשת אף לא הראתה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. כאמור, בבקשה נטען (סעיף 11.2.1; סעיף 28.2.1 לתצהירו של מנכ"ל המבקשת מיום 20.1.14), כי מצבה הפיננסי של משיבה 2 "קשה ביותר", אולם המבקשת לא הביאה ראיות לכך, והיא מפנה לבקשתה מיום 9.1.14 בבית המשפט המחוזי. עיון בבקשה זו (שצורפה כנספח ט"ז לבקשה הנוכחית) מלמד, כי זו מפנה (בסעיף 6.1) לבקשה נוספת מיום 20.10.13. בכל הכבוד, טענה של קושי בהשבת מצב לקדמותו אין ניתן לבסס על דרך ההפניה וללא הצבעה על ראיות קונקרטיות שהן בלב העניין, גם אם ער אני לכך שהמבקשת היתה בסד זמנים. מנגד, צירפה משיבה 2 לתגובתה את תצהירו של אחד מבעליה (שהוגש בבית המשפט המחוזי), בו נאמר (בסעיף 3) כי מחזורה השנתי של עומד על כ-15 מיליון אירו, וכי (סעיף 32) נגד משיבה 2 אין מתנהלים הליכים של חדלות פרעון והיא אינה מצויה בסכנה לחדלות פרעון. במצב דברים זה, כפות המאזניים למצער מעויינות. הוא הדין בטענתה של המבקשת (סעיף 11.2.4 לבקשה; סעיף 28.2.4 לתצהיר), כי עד כה נגרמו לה נזקים של כ-750,000 אירו במסגרת הפרויקט, ומצבה הפיננסי אינו מאפשר לה לספוג נזק נוסף בסדר גודל כזה. בדין טענה משיבה 2 (סעיף 25 לתגובתה), כי על המעלה טענה כגון דא – לתמכה באסמכתאות, למשל דוחות כספיים. כזאת לא עשתה המבקשת. יתירה מכך, טענותיה של המבקשת בדבר מצבה הפיננסי הקשה מעוררות הן עצמן ספק באשר ליכולתה להאריך את תוקפן של הערבויות הבנקאיות, כפי שהצהירה ברישת הבקשה.

ח.

באשר לטענתה של המבקשת כי תצטרך לנהל את המאבק המשפטי להשבת הערבויות ברומניה; ראשית , בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו (עמ' 7), כי בהסכם בין הצדדים נקבע שבית המשפט בבוקרשט ידון במחלוקות ביניהם, וכי המבקשת הגישה משכבר תביעה כנגד משיבה 2 ברומניה. על רקע קביעות אלה, קיים קושי להלום את טענת המבקשת, ככל שהטענה עשויה להישמע שובת לב. שנית , המבקשת התקשרה בהסכם עם משיבה 2 והעמידה לזכותה ערבויות בנקאיות אוטונומיות בידיעה ברורה כי היא חברה זרה. חזקה על המבקשת, כי בעשותה כן שִיקללה את הסיכון, שככל שתחולטנה הערבויות הבנקאיות יהא צורך בניהול הליך משפטי ברומניה, וקיים קושי לאפשר לה להתנער מסיכון זה כעת. יתירה מכך: קביעה, לפיה היותה של משיבה 2 חברה המאוגדת מחוץ לישראל מטה כשלעצמה את הכף לעבר עיכוב חילוטן של הערבויות, יש בה גם כדי לפגוע ביציבותם וודאותם של חיי המסחר, והרי כל כולן של הערבויות הבנקאיות באו להניע את חיי המסחר.

ט.

מסקנת המקובץ היא שהמבקשת לא הראתה, כי היא עומדת בתנאים הנדרשים לצורך מתן סעד זמני בתקופת הערעור.

י.

ואסיים בהערה דיונית: לבקשה לסעד זמני בערעור לא צורפה התחייבות עצמית, כמתחייב לפי תקנה 467(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, יחד עם תקנות 364 ו-365(ב), והדבר נעשה רק לפי החלטתי מיום 20.1.14. יש לזכור, כי בהתאם לתיקונה של תקנה 467(ג), כפי שפורסם ביום 21.11.13 (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2), התשע"ד-2013 ( ק"ת 7307 (תשע"ד) 250)), מחוקק המשנה החיל – לעניין סעד זמני ועיכוב ביצוע בהליכי ערעור – את ההסדר הקבוע בערכאה הראשונה בקשר עם התחייבות עצמית, ערבות וערבון. לתשומת ליבם של המתדיינים בערכאות השונות.

יא.

כללם של דברים, שאיני רואה מנוס מאי-היעתרות לבקשה לסעד זמני בערעור. הצו הארעי שניתן ביום 20.1.14 – בטל בזאת. המבקשת תישא בשכר טרחתה של משיבה 2 בסכום כולל של 6,000 ש"ח.