ע"א 4797/17 הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ. החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי

1.

המשיבה, החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה אשר הוקמה לפי חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006 (להלן: החוק ), זכתה בתובענה שהגישה נגד המערערת. בפסק הדין החלקי שניתן בתובענה, נקבע כי המערערת החזיקה שלא כדין במקרקעין שהם "נכס של נספה השואה" כמשמעותו בחוק, וכי קמה לה חובת השבה לפי השווי העדכני של המקרקעין. בפסק הדין המשלים קבע בית המשפט את גובה התמורה שלה זכאית המשיבה; לפי הפסיקתא שנחתמה - סך של 9.78 מיליון ₪.

2.

על פסק דין זה הוגש ערעור, ובצדו בקשה זו של המערערת לעיכוב ביצועו. המערערת טוענת הן כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים והן כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין קיים חשש שלא ניתן יהיה להחזיר את הכסף שישולם עתה למשיבה אם הערעור יתקבל. המערערת הטעימה כי לפי החוק המשיבה עתידה לחדול מלהתקיים בסוף שנת 2017, ובנוסף, כי הכסף עתיד לעבור מידי המשיבה לידיהם של היורשים החוקיים של המקרקעין, שלא היו צד בתובענה, ומכאן החשש שסכום כסף נכבד זה לא יוחזר בסופו של יום. יצוין כי המערערת מציעה בטוחה לביצוע התשלום באמצעות ערבות בנקאית או על ידי הפקדת הסכום בקופת בית המשפט.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה סיכויי הערעור הם נמוכים, ובנוסף לא קיים חשש שבסופו של הליך הערעור, אם תוצאת פסק הדין תשתנה, לא ניתן יהיה להחזיר את הכסף. אשר ליורשים החוקיים נטען כי אלה נתנו את הסכמתם לכך שהכסף יישאר בידי המשיבה עד להכרעה בערעור ולא יעבור אליהם. אשר לחשש כי בשל פירוקה הצפוי של המשיבה לא יהיה ממי להיפרע, נטען כי לפי הוראות החוק, לאחר סיום פעילותה יועברו הכספים שישולמו על ידי המערערת לאפוטרופוס הכללי והוא יחזיק בהם עד להכרעה בערעור. כן הוטעם כי לפי הוראות החוק כסף זה ממילא לא יעמוד לחלוקה בפירוק והוא אינו חשוף לתביעות של נושים ככל שיהיו למשיבה נושים.

4.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. תשובתה של המשיבה מניחה את הדעת. על פי התחייבותה, הכסף שישולם מידי המערערת לא יעבור לידי היורשים עד להכרעה בערעור, ובנוסף, לאחר פירוקה יעבור הכסף לידיו של האפוטרופוס הכללי. ברי אפוא כי לא קיים חשש שאם יוכרע הערעור לטובת המערערת, יהיה קושי בהשבת הכסף לידיה. אשר על כן, איני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערת, ודי בכך כדי לדחות את בקשתה.

5.

בשולי הדברים אציין, כי ראיתי את בקשת המערערת להגיב לתשובת המשיבה, אך לא סברתי כי יש מקום לכך.

6.

הבקשה נדחית. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ₪.