ע"א 4811-24 ע"א 4811-24

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט י' שפסר) בת"א 52165-08-22 מיום 14.4.2024, שבגדרו קיבל בית המשפט תביעה כספית שהגישה המשיבה כנגד המבקשת, וחייב את המבקשת לשלם למשיבה סכום של 3,644,834 ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה.

הרקע לבקשה

2.בשנת 2017, בעקבות זכייתה במכרז מטעם המבקשת (להלן: העירייה), החלה המשיבה לספק לעירייה שירותי גבייה. לאור סירוב העירייה להעביר למשיבה את התמורה המוסכמת עבור שירותי הגבייה, הגישה המשיבה תביעה כספית נגד העירייה בסך 3,644,834 ש"ח לתשלום יתרת החוב.

3.בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, זאת, בהתבסס על עדויות וראיות שונות, ובכלל זה – על חשבוניות שהציגה המשיבה. נקבע כי המשיבה ביצעה את התחייבויותיה בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים, ועמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את עילת התביעה ואת הסכומים הנתבעים; וכי על אף שהחשבוניות לא אושרו על-ידי הגורמים המוסמכים לכך מטעם העירייה בהתאם להוראת סעיף 191 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), אין בכך כדי לאיין את חובת התשלום של העירייה. זאת, בהתבסס על התנאים שנקבעו בפסיקה לחיוב עירייה בתשלום התמורה בגין התחייבויותיה, גם אם חלקים מהמסמכים העומדים בבסיס אותן ההתחייבויות לא נערכו בהתאם להוראותיה של הפקודה (ראו: רע"א 5210/08 רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין (20.12.2010)). בתוך כך, בית המשפט הקדיש חלק ניכר מפסק דינו לבחינת התנהלות הצדדים, תוך שנקבע כי המשיבה התנהלה בתום לב מוחלט, לעומת ההתנהלות חסרת תום הלב של העירייה, העשויה אף להוות הצגת מצג שווא או התרשלות. בסופו של דבר, קיבל, כאמור, בית המשפט המחוזי את התביעה, והורה לעירייה לשלם למשיבה את מלוא סכום התביעה – 3,644,834 ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

העירייה הגישה ערעור על פסק הדין, ולצדו, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה המונחת בפניי.

טענות הצדדים

4.בבקשתה, טוענת העירייה כי סיכויי הערעור להתקבל טובים. נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על תשתית ראייתית חלקית, וכי היה על בית המשפט להורות על מינוי מומחה חשבונאי. כמו כן, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שהעירייה התנהלה בחוסר תום לב; וכן בכך שזקף לחובתה של העירייה את אי זימונו לעדות של גזבר העירייה שכיהן בתפקיד במהלך השנים הרלוונטיות לתביעה, ובכך שלא ייחס משקל הולם לעדותו של ממלא מקום גזבר העירייה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי יש לחייב את העירייה בתשלום החוב על סמך חשבוניות שלא אושרו בהתאם להוראת סעיף 191 לפקודה; וכן כי התקיימו בענייננו התנאים שהותוו בפסיקה לחיוב העירייה לשאת בתשלום בגין שירות שסופק לה, גם בהיעדרן של החתימות הנדרשות על המסמכים הרלוונטיים לביסוס חובת התשלום.

ביחס למאזן הנוחות, נטען כי לעירייה היסטוריה של קשיים כלכליים; כי הכספים שבמחלוקת מיועדים לצורכי ציבור יום-יומיים, כך ש"הציבור הרחב" עשוי להיפגע אם יבוצע פסק הדין; וכן כי ככול שפסק הדין יבוצע, ובסופו של דבר הערעור יתקבל, המשיבה לא תוכל להשיב את הכספים – דבר שעשוי לגרום לעירייה ולקופה הציבורית נזק בלתי הפיך.

5.מנגד, המשיבה מדגישה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יישם היטב את העקרונות שנקבעו בפסיקה על עובדות המקרה דנן. לטענתה, הערעור מופנה ברובו כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, קביעות אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן – כך שסיכויי הערעורים קלושים. עוד נטען, כי העירייה לא הצביע על כל הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וכי המשיבה הינה חברה ותיקה ובעלת איתנות פיננסית, אשר מעניקה את שירותיה לעשרות רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה שונים כבר מעל שלושים שנה, כך שאין כל חשש כי יתעורר קושי בהשבת הכספים אם יתקבל הערעור.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.כידוע, הגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, אינה מצדיקה את עיכוב ביצועו. על המבקש לעכב את ביצועו של פסק הדין מוטל הנטל להוכיח כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, וכי סיכויי ערעורו טובים (ראו: תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ע"א 1495/24 פלוני נ' פלוני, פס' 7 (10.3.2024); ע"א 9208/23 פלוני נ' פלונית, פס' 5 (4.3.2024)). באופן קונקרטי לגבי פסק דין המטיל חיוב כספי, כבענייננו, נקבע כי בית המשפט לא ייטה לעכב את ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי, אלא במקרים חריגים, בהם הוכיח המבקש כי קיים חשש שהשבת המצב לקדמותו במקרה בו יתקבל הערעור תהיה קשה עד בלתי אפשרית אם ביצוע פסק הדין לא יעוכב, או כי ביצוע פסק הדין יוביל לקריסתו הכלכלית או יגרום לו לנזק רב (ראו, מיני רבים: ע"א 6286/18 וינשטיין נ' ג'רבי, פס' 7 (11.10.2018); ע"א 4760/23 עמותת גיל עד מרכז גריאטרי ציבורי אזורי נ' מדינת ישראל, פס' 5 (10.8.2023); ע"א 6658/20 מזרחי נ' כהן, פס' 9-8 (2.11.2020)).

8.בענייננו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העירייה. העירייה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את טענתה לפיה המשיבה תתקשה להשיב את הכספים אם יתקבל ערעורה – טענה אשר נטענה בעלמא וללא כל תימוכין. מנגד, המשיבה ציינה בתגובתה, כאמור, כי היא חברה ותיקה בעלת איתנות פיננסית הנותנת את שרותיה ופועלת בעשרות רבות של רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה למעלה משלושים שנה. טענות אלה לא נסתרו על ידי המבקשת, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. כמו כן, מהבקשה עולה כי העירייה עברה תהליך של הסדרת חובות, והחלה לבצע תכנית הבראה, אשר תוצאתה החיובית כבר ניכרת. לפיכך, נראה כי לא מתעורר חשש ממשי שייגרם לעירייה נזק בלתי הפיך עקב ביצוע פסק הדין. אשר על כן, לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם קיימת הצדקה לעכב את ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי. עוד אציין, מבלי לטעת מסמרות בעניין, כי לא שוכנעתי שסיכויי הערעור, כשלעצמם, מצדיקים את קבלת הבקשה.

9.הבקשה נדחית אפוא.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסכום של 2,500 ש"ח.