ע"א 4902/19 הקרן הקיימת לישראל בע"מ נ. מרגלית ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' רבינוביץ ברון ) בת"א 25973-09-11 מיום 2.6.2019, עד להכרעה בערעור.

רקע

1.

המבקשת היא בעלת זכויות הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 280 בגוש 3568 ברחובות (להלן: החלקה ); המשיב 1 הוא בעל 50% מזכויות החכירה בחלקה, כאשר המשיבות 3-2 רכשו מהמשיב 1 זכויותיו אלו; המשיבים 6-4 הם בעלי 50% הנותרים מזכויות החכירה בחלקה. בתמצית ייאמר כי חוזה החכירה המקורי נחתם בשנת 1931 ותוקפו למשך 49 שנים, כאשר נקבע בו מנגנון להארכת תוקפו. תקופת החכירה הראשונה הסתיימה בשנת 1980, ומאז המשיב 1 והמבקשת היו במגעים מעת לעת בעניין הארכת תוקפו, אולם בשל חילוקי דעות ביניהם, חוזה החכירה לא חודש.

בהמשך לכך, עתרו המשיבים 3-1 לבית משפט קמא שיורה למבקשת להקצות את מלוא הזכויות בחלקה בשני חוזים עירוניים מהוונים, באופן שבו המשיבים 3-1 יקבלו חוזה נפרד מהמשיבים 6-4, כך שבכל חוזה ניתן יהיה לנצל מחצית מקיבולת הבנייה על החלקה במועד הנפקת חוזה החכירה העירוני. עוד נתבקש שבית המשפט יורה למבקשת ולמשיבים 6-4 לחתום על הסכמים אלו. המשיבים 3-1 ביססו תביעתם, בין היתר, על הוראות סעיף כ"ו לחוזה החכירה המקורי, וכן נוכח העובדה שבמשך השנים המבקשת גבתה דמי חכירה שנתיים מהמשיב 1 עבור שטח עירוני. המבקשת טענה מנגד כי התביעה התיישנה; ולגופם של דברים, טענה המבקשת כי סעיף כ"ו לחוזה החכירה המקורי אינו חל בנסיבות המקרה, וכי את חוזה החכירה המקורי יש להחליף בחוזה למשק עזר.

2.

בית משפט קמא קבע כי התביעה לא התיישנה, וכי בתום תקופת החכירה הראשונה התחדשה זכות החכירה. נקבע כי בנסיבות המקרה חל סעיף כ"ו לחוזה החכירה המקורי, מקום שהמבקשת נטלה לידיה את החלקות החקלאיות, ומשכך קמה למשיב 1 הזכות לחוזה חכירה עירוני. באשר לזכות הפיצול של החלקה והיקף זכויות הבנייה, קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין יש זכות לקבלת שני חוזי חכירה נפרדים, כאשר חוזה החכירה העירוני של המשיב 1 יכלול זכות לבניית יחידת מגורים אחת בשטח של עד 160 מ"ר ללא צורך בתשלום נוסף למבקשת. תביעת המשיב 1 לקבלת חוזה חכירה מהוון נדחתה מחמת התיישנות. בהתאם לזאת, הורה בית המשפט למבקשת לחתום עם המשיב 1 על חוזה חכירה כאמור.

על פסק דינו של בית משפט קמא הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה הבקשה דנן לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 18.7.2019 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי לפסק דינו של בית משפט קמא ונתבקשו תגובות המשיבים.

טענות

הצדדים

3.

בבקשתה, טענה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה מאחר שבהתאם לפסק דינו של בית משפט קמא, עליה לחתום על הסכם חכירה מפוצל ל-49 שנים נוספות, כך שאף אם יתקבל ערעורה, לא יהיה ניתן להשיב המצב לקדמותו היות ולמעשה יהיה מדובר ב"מעשה מוגמר". זאת, בעוד הנזק שייגרם למשיבים מעיכוב ביצוע פסק הדין אינו גדול בשים לב לעובדה שמדובר בחוזה חכירה שתוקפו פג לפני כ-40 שנה ולא חודש מאז.

מנגד, טענו המשיבים 3-1 כי אין לעכב את ביצוע פסק הדין. זאת, מאחר שהמחלוקת בין הצדדים היא למעשה כספית בלבד, וכי עיכוב ביצוע פסק הדין יסב למשיבות 3-2 נזק קשה מקום שההליך המשפטי נמשך שנים רבות שבמהלכן נמנע מהמשיבות 3-2 לבנות על החלקה בית צמוד קרקע המתאים לצרכיהן בשל סיבות רפואיות. עוד נטען כי סיכויי הערעור קלושים כיוון שהערעור שהגישה המבקשת נסוב רובו ככולו על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, שממילא אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן.

המשיבים 5, 6 ו-9 הביעו הסכמתם לעיכוב הביצוע, אך הודיעו כי אין בהסכמתם זו משום הודאה ביחס לסיכויי הערעור.

בא כוח המשיב 4, הנאמן בהליכי פשיטת הרגל של המשיב 4, הודיע כי הוא אינו מתנגד לעיכוב הביצוע לאור העובדה שקופת פשיטת הרגל לא תוכל לשאת בעלויות הכרוכות ביישום פסק הדין, תוך שהבהיר כי ככל והמשיבים 3-1 יישאו בעלויות הכרוכות בביצוע פסק הדין, ישקול לחזור בו מהסכמתו. המשיב 4 ביקש להגיש תגובה נוספת בעצמו לבקשה לעיכוב ביצוע בה הוא עמד על התנגדותו לבקשה. לא מצאתי להיעתר לבקשה.

דיון

והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

5.

ככלל, זכאי זוכה לפירות זכייתו ואין די בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כדי לחרוג מהכלל האמור, על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין להוכיח שני תנאים מצטברים, הראשון, כי סיכויי הערעור טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. תנאים מצטברים אלו מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן משמעותי, יפחת נטל השכנוע ביחס לסיכויי הערעור, כאשר השיקול העיקרי הוא שיקול מאזן הנוחות (ע"א 2642/19 מועצה מקומית הר אדר נ' מרכז קניות דוד ויונתן בע"מ , פסקה 11 והאסמכתאות שם (20.5.2019)).

6.

בענייננו נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקשת בשל החיוב שהוטל עליה לחתום על חוזה החכירה המפוצל האמור. בשל זאת, איני רואה להידרש לסיכויי הערעור. עם זאת, מכלול הנסיבות שנפרשו ביחס למשיבות 2 ו-3, מעלה כי יש מקום לשמיעת הערעור בהקדם.

7.

לפיכך, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי וזאת עד להכרעה בערעור. הערעור ייקבע לדיון לא יאוחר מחודש ינואר 2020.