ע"א 4991/18אפרים רומנו נ. מרלה סטארק קומט ג'ין

1.

לפניי

בקשת המערער בהתאם לכלל 36(ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה ), להתיר לעו"ד מנשה עוזר (להלן: עו"ד עוזר ) להמשיך ולשמש בא-כוחו בהליך שבכותרת ולייצגו בדיון הקבוע לפני מותב תלתא ביום 24.5.2021. המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) מתנגדת לבקשה.

2.

רקע הדברים הדרוש לענייננו הוא כדלקמן: המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה שכוּונה נגד המערער ונגד המשיב 2 (להלן: בוחניק ), בה עתרה לאכיפת הסכם מכר שנכרת בין הצדדים ביחס לנכס מסוים בעיר צפת שהיה בבעלותם של השניים (ת"א 17668-01-14). בפסק-דינו מיום 1.3.2018 קיבל בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ז' הווארי ) את תביעת המשיבה (להלן: פסק-הדין ). בפסק-הדין נדונו למעשה שתי שאלות מרכזיות: האחת, האם המשא ומתן בין הצדדים הבשיל לכדי הסכם מחייב; והאחרת, האם המשיבה הפרה את ההסכם באופן שמקים עילה לביטולו. בתמצית, בפסק-הדין השיב בית המשפט קמא לשאלה הראשונה בחיוב, דהיינו כי נכרת הסכם מחייב בין המערער ובוחניק לבין המשיבה ביחס לנכס שבמחלוקת. אשר לשאלה השנייה, נקבע כי אין ממש בטענה שלפיה המשיבה הפרה את הסכם המכר. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת המשיבה בכל הנוגע לסוגיה מסוימת הקשורה לסכום התמורה שננקב בהסכם המכר (פיסקה 88 לפסק-הדין).

3.

מכאן הערעור דנן שהוגש לכתחילה הן מטעם המערער הן מטעם בוחניק. המשיבה, מצידה, הגישה ערעור שכנגד שעניינו בדחיית טענותיה בסוגיית סכום התמורה, כאמור לעיל. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 16.4.2020, בהתאם לבקשתו של בוחניק, הוריתי כי הוא יסווג כמשיב פורמאלי הן בערעור הראשי הן בערעור שכנגד.

4.

במסגרת ערעורו הלין המערער בין היתר על כך שבית המשפט נתן "אמון מוחלט ובלתי מתפשר" בעדותו של עו"ד יוסף עוז (להלן: עו"ד עוז ), ששימש בא-כוח המשיבה בערכאה קמא ואשר ייצגהּ בעסקת המכר שבמוקד פסק-הדין. המערער טען כי במסגרת קדם משפט שהתקיים ביום 20.10.2015 בנוכחות באי-כוח הצדדים, שיבח בית המשפט את עו"ד עוז ופקפק בטענות שהעלה בא-כוח המערער, עו"ד עוזר, בנוגע לאמינות עדותו של עו"ד עוז. בשים לב לכך שהתבטאות נטענת זו של בית המשפט קמא לא נכללה בפרוטוקול הדיון ולשם לתמיכה בטענתו, צירף המערער לסיכומיו תצהיר מטעם עו"ד עוזר, המתוארך ליום 15.1.2019, בו מתוארת השתלשלות העניינים בקדם המשפט (התצהיר צורף כמוצג 28 בתיק המוצגים מטעם המערער; להלן: התצהיר או תצהיר עו"ד עוזר ).

5.

על רקע זה הוגשה הבקשה המונחת לפניי כעת, בה עותר המערער להעניק לעו"ד עוזר היתר להמשיך ולייצגו בערעור דנן מכוח כלל 36(ב) לכללי האתיקה. היתר זה נחוץ למערער, לשיטתו, בשל הצורך הלכאורי להידרש לתצהירו של עו"ד עוזר בערעור דנן בכל הנוגע להתבטאויותיו של בית המשפט המחוזי במסגרת קדם המשפט מיום 20.10.2015 בנושא אמינות עדותו של עו"ד עוז. המערער עומד על חשיבות עדותו של עו"ד עוזר לערעורו מחד גיסא; ועל הנזק הכלכלי שייגרם לו ככל שיחויב ליטול בא-כוח חלופי תחת עו"ד עוזר, מאידך גיסא. המשיבה, כאמור, מתנגדת לבקשה ובתשובתה מדגישה המשיבה כי תצהירו של עו"ד עוזר, שעליו מבוססות טענותיו של המערער, ואשר צורף לתיק המוצגים מטעמו בערעור, מהווה למעשה ראיה חדשה שלא ניתן להגישה בלא מתן אישור מראש של בית המשפט שלערעור. משאישור כאמור לא ניתן, כך טוענת המשיבה, יש להורות על הוצאתו של התצהיר מתיק מוצגיו של המערער.

6.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשת המערער. יחד עם זאת, מצאתי כי יש ממש לכאורה בטענת המשיבה באשר להיותו של התצהיר ראיה חדשה שאין מקום להגישה בלא מתן היתר מתאים.

7.

כידוע, בתיק המוצגים המוגש לערכאת הערעור רשאי בעל-דין לכלול מוצגים שהתקבלו כראיה כדין על-ידי הערכאה הדיונית. ככל שבעל-הדין מעוניין להביא לפני ערכאת הערעור ראיות אשר אינן עומדות בתנאי האמור, עליו להגיש בקשה מתאימה להוספת ראיות (ראו תקנות 437(א) ו-457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; כן ראו ע"א 9826/16 רינגל נ' עזר (13.11.2017) והאסמכתאות הנזכרות שם; יובהר כי ההליך דנן הוגש בטרם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ועל כן ולנוכח הוראת המעבר הקבועה בתקנות האמורות, הרי שההוראות הדיוניות הנוגעות לבקשה להוספת ראיות חדשות בשלב הערעור הן אלה הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בענייננו, אין חולק כי תצהיר עו"ד עוזר הוכן ונחתם לצורך הערעור ולאחר מועד הגשתו (השוו, ע"א 3436/19 שבתאי נ' דוביצקי (3.9.2019)). על פני הדברים נראה, אפוא, כי לא היה מקום להגיש את התצהיר כמוצג בערעור.

בנסיבות אלה, המערער ינמק עד ליום 12.5.2021 מדוע לא אורה, לנוכח המפורט לעיל, על הוצאת מוצג 28 – הוא תצהיר עו"ד עוזר – מתיק המוצגים שהוגש מטעמו (בעניין זה ראו גם: סעיף 7(ב)(3) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון לפיו כל עוד לא הוחלט להתיר הגשת ראיה חדשה "לא תהיה בכתבי הטענות התייחסות לראיה שהגשתה נתבקשה ולא ניתן יהיה להגישה " [ההדגשה שלי – ר' ג'] ).

8.

ומכאן – לשאלת מתן ההיתר להמשך ייצוגו של המערער על-ידי עו"ד עוזר. כאמור, איני רואה מקום למתן הסעד המבוקש בעניין זה, וזאת משני טעמים.

ראשית , ככל שיוחלט על הוצאת התצהיר מתיק המוצגים של המערער (וכך נראה על פני הדברים שיש להורות), הרי שבקשת המערער תתייתר בהתחשב בכך שהגשת

התצהיר היא זו שבגינה התבקש היתר להמשך ייצוגו על-ידי עו"ד עוזר.

שנית , וכאן עיקר, דומני כי ההליך דנן אינו מהווה אכסניה מתאימה להכרעה בבקשת המערער. כלל 36 לכללי האתיקה

קובע כדלקמן:

"(א) לא ייצג עורך דין אדם בהליכים משפטיים, לרבות ערעור, אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אדם באחד משלבי ההליכים האמורים; נקרא עורך הדין להעיד מטעמו של אדם אחרי שהחל לייצגו - יחדל מן הייצוג.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מסירת עדות כשעורך דין נקרא להעיד בידי בעל דין יריב, או בענין שהוא טכני או ברשות בית המשפט או ברשות הועד המחוזי".

על-פי כלל זה, עורך-דין אינו רשאי לייצג בעל-דין כאשר הוא מעיד מטעמו באותו הליך, וזאת גם בערעור, אלא אם מדובר בעניין טכני או שניתנה לכך רשות על ידי בית-המשפט או הוועד המחוזי בלשכת עורכי-הדין (לתכליות שבבסיס הוראה זו ראו, גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין 376-372 (2001)). ואולם,

השאלה האם יש לאפשר ייצוג בידי עורך-דין חרף הוראה זו לקוּחה מתחום האתיקה המקצועית, אשר דרך המלך לבחינתה מסורה לוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בהתאם לסמכותו בכלל 36(ב) סיפא לכללי האתיקה.

9.

בענייננו , המערער לא הבהיר בבקשתו מדוע עו"ד עוזר לא פנה בבקשה למתן היתר ייצוג בשלב הערעור לוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, ומהן הנסיבות המצדיקות כי ערכאת הערעור תידרש לסוגיה זו (ראו והשוו, ע"א 8880/13 וינשל נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון , פיסקה 6 (21.12.2014); ע"א 2591/15 אגוזי נ' פודמסקי (31.5.2015); ע"א 10177/16 סביוני יבנה בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה יבנה , פיסקה 2 (21.12.2017) (להלן: עניין סביוני יבנה ); השוו: החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.7.2015 בבקשת עו"ד עוז למתן היתר ייצוג שצורפה כנספח ב' לבקשת המערער). אף לא נכלל בבקשה הסבר מניח את הדעת לעיתוי הגשתה – פחות מחודש לפני מועד הדיון בערעור (ויצוין כי מדובר בערעור "ותיק" שהדיון בו נדחה כבר מספר פעמים לבקשת המערער) – וגם בנתון זה יש כדי לחזק את המסקנה כי אין מקום להיעתר למבוקש (השוו, עניין סביוני יבנה הנ"ל, שם).

10.

אשר על כן, לא ראיתי להיעתר לבקשת המערער.

יודגש כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע פנייה לוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (מבלי להביע כל עמדה בסוגיה לגופה) וכמובן שאין בהחלטתי כדי לשלול את סמכותו של ההרכב מליתן כל הוראה לפי שיקול-דעתו.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

המערער יפעל כאמור בפיסקה 7 לעיל והתיק יובא בפניי על-ידי המזכירות לא יאוחר מיום 13.5.2021 למתן החלטה משלימה.

ההחלטה תתויק בתיקי השופטים.