ע"א 5071/09 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. מחסני חשמל בע"מ

זו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב ( כב' השופטת צ' ברון ), בו נתקבלה תביעת המשיבה ונקבע כי על המבקש (להלן – הבנק) לשלם לה פיצוי כספי בסך 11.3 מיליון ₪ בתופסת הוצאות ושכר טרחה.

1.

המחלוקת נשוא פסק הדין שבערעור נסבה על טענת המשיבה מחסני חשמל בע"מ (בפירוק) (להלן – החברה ) כי הבנק הנתבע, אשר ניהל את חשבונה, אחראי להתמוטטותה ולפירוקה עקב ניהול כושל של חשבון החברה. בין היתר, נטען כי החלטתו של הבנק לבטל באופן מיידי את מסגרת האשראי שעמדה לרשות החברה בבנק לצורך ניהול עסקיה השוטפים הביאה להתמוטטותה הכלכלית. החברה תבעה את הבנק לפיצויים על הנזק שנגרם לה עקב אופן ניהול חשבונה בידי הבנק.

2.

בית המשפט המחוזי ניתח את מערכת היחסים העיסקית בין החברה לבין הבנק.

הוא קבע בפסק דינו כי תביעת החברה לא התיישנה, כפי שניסה הבנק לטעון. לגוף הענין נקבע, כי הודעת הבנק לחברה בדבר סגירה מיידית של מסגרת האשראי ניתנה ללא התראה מוקדמת, או למצער, ללא התראה מספקת לחברה (עמ' 18). כן נקבע כי הודעת הבנק מיום 8.3.92 על ביטול מיידי של מסגרת האשראי לא היתה הכרחית, ולא היתה מידתית, וכי במועד זה עלה ערך הבטחונות שבידי הבנק על האובליגו שבידי החברה. בית המשפט קבע כי לחברה נגרם נזק ממשי כתוצאה מהסגירה המיידית של מסגרת האשראי, ואילו נתן הבנק לחברה זמן להתארגן לפני שהפסיק את מסגרת האשראי, ניתן היה לצמצם את הנזק, אך דבר זה לא נעשה. הבנק לא קיים את חובות הזהירות שחב בהן כלפי לקוחותיו, והוא אחראי, על כן, לנזקיה של החברה שנגרמו בשל אופן התנהלותו.

בענין הנזק, קבע בית המשפט כי טענות החברה בגין נזק ישיר שנגרם לה עקב הפסקת האשראי נדחות, ואין הבנק חייב לפצות את החברה בערך החובות שנצמחו לחברה כלפי נושיה. עם זאת, בית המשפט קובע כי לצורך חישוב הנזק, יש להתחשב בתחזית המכירות של חנויות החברה שהיו קיימות במועד הרלבנטי לתביעה, קרי – חנויות ביפו, בירושלים ובחיפה. על פי חוות דעת המומחה וולף, וכנגזר ממנה, קבע בית המשפט כי שווי החברה לתאריך 31.12.91 הוא 11.3 מליון ₪. סכום זה נקבע כפיצוי שעל הבנק לשלם לחברה. לכך הוספו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 150,000 ₪ + מע"מ.

3.

הבנק הגיש ערעור על פסק הדין. קודם לבקשת עיכוב ביצוע פסק הדין בבית משפט זה, פנה הבנק בבקשת עיכוב לבית המשפט קמא. ביום 28.6.09 קבע בית משפט קמא כי הכלל המנחה הוא כי יש לבצע פסק דין עם הינתנו, אלא אם כן מתקיים מצב חריג המצדיק סטייה מכלל זה. בית המשפט דחה את טענת הבנק לפיה יהיה קושי להחזיר מצב לקדמותו מאחר שהחברה מצויה בהליכי פירוק, מה גם שהכספים שישולמו יוחזקו בקופת הפירוק ובפיקוח המפרק ובית המשפט. ואמנם, החברה התחייבה להפקיד את הכספים שיתקבלו בקופת הפירוק עד להכרעה בערעור. עוד נקבע כי גובהו של סכום הפיצוי אינו מצדיק את עיכוב ביצועו, במיוחד לאור העובדה כי הוא יוחזק בקופת הפירוק ותחת פיקוח שיפוטי. לאור האמור, סבר בית המשפט כי הדיון בסיכויי הערעור התייתר, מה גם שטענות הבנק נבחנו אחת לאחת בפסק הדין.

4.

החברה מבקשת עיכוב ביצוע פסק הדין בבית משפט זה.

אשר לסיכויי הערעור, הבנק טוען כי פסק הדין לוקה בכך שדחה את טענת ההתיישנות ואת טענות הסף הנוספות שהעלה. כן נטען, כי חלה טעות בפסק הדין בקביעת אחריות הבנק בגין הפרת חובות כלפי החברה, תוך התעלמות מאחריותה הישירה של החברה לפירוקה ולקריסתה הכלכלית – אחריות שאין לה דבר עם התנהלותו של הבנק. לגישת הבנק, בית משפט קמא לא בחן כראוי את הקשר הסיבתי בין קריסת החברה לבין סגירת קו האשראי על ידי הבנק, ומספר עדויות שנשמעו בפני בית משפט קמא הפריכו בצורה ברורה את הקשר הסיבתי בין השניים. הבנק טוען, כי בית המשפט קמא התעלם בפסק דינו מעדויות אלה, ולא התייחס אליהן במסגרת החלטתו. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי טעה בהערכת הנזק שנגרם, לכאורה, לחברה בגין הפסקת האשראי לאלתר, שכן שוויה של החברה בעת קריסתה היה אפסי או נמוך מאוד, ואין זה סביר לאמוד בלמעלה מ-11 מליון ₪ את הנזק שנגרם לחברה בשל סגירת קו האשראי הבנקאי באופן מיידי.

אשר לקושי להחזיר את המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל – טוען הבנק כי מאחר שמ דובר בתשלום כספי לחברה בפירוק, ראוי במקרה כזה ליתן עיכוב ביצוע אוטומטי של תשלום הכספים עד להכרעה בערעור. מאחר שכל סכום כסף המופקד בקופת פירוק של חברה מועבר באופן מיידי לציבור הנושים, מאליו מובן כי אם הערעור יתקבל, כולו או בחלקו, לא ניתן יהיה לממש השבה של כספים שפוזרו בין ציבור נושים גדול. מנגד, המבקש הוא בנק בעל מעמד פיננסי איתן, ואין כל חשש כי יימנע מתשלום חובו הפסוק לחברה, אם הערעור יידחה בסופו של דבר.

על כן, מבקש הבנק לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

5.

החברה טוענת כי לא מתקיימת כל עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט קמא. התנאים שבגינם ניתן לעכב ביצוע פסק דין כספי אינם מתקיימים בנסיבות אלה.

לענין סיכויי הערעור, מציינת החברה כי סיכויי הערעור הינם קלושים ביותר, שכן פסק הדין שניתן מנומק ומפורט, ומבוסס רובו ככולו על התשתית הראייתית, שקילת מהימנות העדויות, והפעלת שיקול הדעת השיפוטי בנוגע לתשתית עובדתית זו. החברה מדגישה כי קריסתה התרחשה בשל אחריותו הבלעדית של הבנק, וכי סגירת קו האשראי על ידיו נעשתה בדרך שרירותית ובלתי מוצדקת, ובלא התראה מוקדמת, אשר גרמו לה נזק כבד ביותר, ומנעו ממנה אפשרות להשיג אשראי חלופי. לטענתה, אין גם סיכוי לטענות הבנק בענין העדר קשר סיבתי בין סגירת האשראי וקריסתה, ובעניין שיעור הנזק שנקבע, ולכן ההסתברות לקבלת הערעור אינה גבוהה.

אשר למאזן הנוחות, מציינת החברה כי היא בהליך פירוק, והיא התחייבה כי הכספים שישולמו על פי פסק הדין יופקדו בקופת הפירוק ולא יחולקו בין הנושים עד להכרעה בערעור. קופת הפירוק כפופה גם לפיקוחם של כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט של הפירוק. משכך, טוענת החברה כי אין מקום לטענה שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם המערער יזכה בערעורו, כולו או בחלקו.

לאור כל אלה, מבקשת החברה את דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

6.

הבנק ביקש רשות להגיש תשובה לתגובת החברה. בנסיבות הענין, לא מצאתי כי יש תועלת במתן תשובה כזו, והבקשה בענין זה נדחית.

7.

פסק הדין נשוא הערעור מעלה שאלות בלתי שגרתיות ביחס לחובות המוטלות על בנק כלפי לקוח, הנהנה מקו אשראי בנקאי הדרוש לו לצורך עסקיו. כן עולות שאלות לא פשוטות בענין קביעת היקף הנזק הנגרם לחברה עיסקית שהפכה חדלת פרעון מקום שנקבע כי

הופרה חובת הבנק כלפיה בסגירה מיידית של קו האשראי הבנקאי שהועמד לרשותה.

בית המשפט קמא פסק בסוגיות אלה וקבע כי חובות הבנק הופרו כלפי החברה, והחיל מבחנים מסוימים לצורך חישוב הנזק אשר גם הם יעמדו בבוא העת לבחינה ערעורית. סכום הפיצוי שנקבע הוא גבוה, ועולה על 11 מליון ₪.

בנסיבות אלה, יקשה בשלב זה להעריך את סיכויי הערעור על פסק הדין, הן לענין האחריות והן לענין הנזק. מכל מקום, אין לומר במקרה זה כי הסיכויים זניחים, ואין להוציא מכלל אפשרות כי בית משפט שלערעור עשוי להתערב, באופן שישפיע על סכום החיוב הכספי שהבנק חויב בו על פי פסק הדין קמא.

8.

מבחינת מאזן הנוחות, מצד אחד, אין לומר כי עיכוב ביצועו של פסק הדין עלול ליצור סיכון מבחינת החברה, שמא סכום החוב הפסוק לא ישולם לידיה אם הערעור יידחה, שהרי החייב הוא בנק גדול ויציב שיש להניח כי יקיים חוב פסוק חלוט שיוטל עליו. מנגד, החברה מצידה מסכימה כי תשלום החוב הפסוק יבוצע לקופת הפירוק, וכי החברה בפירוק תהיה מנועה מחלוקתו לנושיה בשל קושי העלול להיגרם עקב כך אם יידרש להחזיר מצב לקדמותו במקרה שהערעור יתקבל. במצב דברים זה, ביצועו של פסק הדין כבר עתה לא יועיל לנושי החברה כל עוד לא ניתנה הכרעה בערעור; מצד שני, ביצוע מיידי כאמור ימנע מהבנק את היכולת לפעול בסכום הכסף האמור, שהיקפו ניכר, ולהשיג תשואה בנקאית בעבור השימוש בו. במציאות זו, עיכוב ביצוע תשלום החוב הפסוק עד להכרעה בערעור יביא למצב שבו הבנק נהנה, ואילו נושי החברה בפירוק אינם חסרים, כל עוד הערעור לא הוכרע. עם זאת יש להיות ערים לאפשרות כי מתן עיכוב ביצוע פסק הדין עשוי להסב נזק מסוים לקופת הפירוק אם הערעור יידחה כולו או מקצתו, המשתקף בתשואה שנמנעה מקופת הפירוק מהשקעת הסכום הפסוק החלוט בידי המפרק, על פי אמות מידה מקובלות להשקעה בנסיבות כגון אלה. נזק זה, באם ייגרם, יוכל להיתבע מהבנק בהתאם לכללי הדין, תוך התייחסות לחיובי ההצמדה והריבית שהחוב הפסוק נושא בלאו הכי על פי פסק הדין קמא.

9.

על רקע נסיבות מיוחדות אלה, ולאור חריגותו של המקרה על מאפייניו השונים, נראה לי כי משתי הבחינות כאחת – הן סיכויי הערעור והן מאזן הנוחות – ראוי במקרה זה לעכב את ביצועו של פסק הדין.

10.

לאור האמור, אני מקבלת את הבקשה, ומורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור, ובכפוף לתוצאותיו.

אין צו להוצאות.