ע"א 511/15 עזבון הרב זכריה אריה ז"ל נ. מיכאל עמרן

1.בפסק דין מיום 7.3.2016 נמחק הערעור שבכותרת, ללא צו להוצאות.

לאחר סיום ההליך הגיש המשיב בקשה להורות על חילוט העירבון אותו הפקיד המערער בגדר ההליך. המדובר בעירבון בסך של 30,000 ש"ח (וזאת בשונה מן האמור בבקשה, בה צוין כי הופקד עירבון בסך של 40,000 ש"ח) אותו הפקיד המערער להבטחת הוצאות המשיב, בהתאם להחלטת כב' הרשם ג' לובינסקי מיום 15.3.2015. המשיב מבסס בקשתו על הוראת תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) בציינו כי הערעור "[ג]רם נזקים ועיכוב הליכים בתיק [ה]הוצל"פ" וכי גם גביית ההוצאות אותן פסק לטובתו בית המשפט קמא עוכבו "ובכך נגרם בוודאות נזק בשיעור של מעל הסכום המופקד למבקש".

2.לאחר עיון בבקשה ובכל החומר שבתיק, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

ראשית , העירבון הופקד להבטחת הוצאות המשיב, וזאת בהתאם להוראות סימן ד' לפרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, ואין מדובר בעירבון שהופקד להבטחת נזקים שייגרמו למשיב כתוצאה מעיכוב בצוע פסק הדין בהתאם להוראות תקנה 364 ו-467 לתקנות האמורות.

אציין כי אמנם בהחלטה בה התקבלה בקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין (החלטת כב' השופט מ' מזוז מיום 23.2.2015) לא הורה בית המשפט על הפקדת ערובה להבטחת נזקיו של המשיב, ובין יתר השיקולים אותם לקח הוא בחשבון בהקשר זה ציין את העובדה שהמערער חויב בהפקדת עירבון (אשר באותה עת עמד על 40,000 ש"ח). אולם בעובדה שבית המשפט נתן משקל לנתון זה אין בעיני כדי לשנות את אופיו ואת מהותו של העירבון שהופקד, באופן בו יש לראותו כעירבון שנועד גם להבטחת נזקיו של המשיב כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין, ותכליתו נותרה כשהיתה - הבטחת הוצאות בלבד (ועל כך ניתן ללמוד גם מן האמור בסיפה להחלטת כב' הרשם לובינסקי מיום 15.3.2015). על כן, משהסתיים ההליך ללא חיוב המערער בהוצאות, לא קמה עילה לחלט את העירבון.

שנית , ובבחינת למעלה מן הנדרש, גם לו היתה מסקנתי שונה והייתי סבורה כי נוכח האמור בהחלטת כב' השופט מ' מזוז העירבון שהופקד נועד גם להבטחת נזקיו של המשיב כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין, איני סבורה כי הבקשה מבססת עילה לחילוט העירבון. בניגוד לנטען בבקשה בהחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין צוין מפורשות כי "אין באמור כדי לעכב את תשלום ההוצאות שנפסקו בפסק הדין מושא הערעור". מכל מקום, הטענות לעניין הנזקים אשר נגרמו למשיב נטענו כולן בעלמא וללא כל פירוט ותיעוד מינימליים, ועל כן הבקשה, כפי שהוגשה, אינה מבססת על פניה עילה לחילוט עירבון מכוח סעיף 371 לתקנות סדר הדין האזרחי (לתנאים החלים בעניין וליישומם ראו והשוו: רע"א 5223/15 מזרחי נ' ורסנו (14.2.2016); ע"א 7087/14 אבידר נ' החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש (בית חורון) בע"מ (14.2.2016) ).

מן הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.