פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
5113/11 - ד'
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
אילונית פרוייקטים תיירותים בע"מ
נ ג ד
המשיב:
1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
המשיבים הפורמליים:
2. יצחק דיין
3. א.י.נ. פרסום חוצות (1992) בע"מ
4. א.י. פרסום חוצות בע"מ
5. א.ב. גני חוף בע"מ
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין
בשם המבקשת:
עו"ד ר' קרדונר
בשם המשיב
עו"ד א' פומרנץ;
עו"ד י' שלום; עו"ד ע' מאירי
החלטה
לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד' קרת-מאיר ) בת"א 2194/01 ובפר"ק 1764/01, בו נקבע, בין היתר, כי יש לקבל את בקשת הבנק, המשיב, למינוי כונס נכסים קבוע לנכס שבנדון על מנת להביא למימושו ולפירעון חובה של המבקשת.
1.
במסגרת התובענות שנדונו בפני בית המשפט המחוזי עמד מערך התחשבנויות כספיות בין המבקשת לבין המשיב (להלן: הבנק ) אשר מקורו באשראי שהעמיד הבנק לצורך הקמתו של בית המלון הידוע בשם "סאן רייז" בקיבוץ אילות (להלן: הנכס ). בין היתר, עתר הבנק למינוי כונס נכסים קבוע לצורך מימוש הנכס בנימוק שגובה החוב עולה בעשרות מונים על יכולת הפירעון של המבקשת ולפי התשתית ההסכמית המחייבת בין הצדדים אין הבנק מחויב להיעתר למתכונת ההחזר בה מעוניינת המבקשת. כן נדונו בפני בית המשפט המחוזי, בין היתר, טענות לפיהן הבנק גרם לנזקים בהתנהלותו כמממן הפרויקט וגבה ריביות ביתר ולכן יש לקזז סכומים אלו מגובה החוב. לאחר בחינת התשתית הראייתית ולאחר ששמע עדים, הכריע בית המשפט המחוזי במסגרת סעיף 5 לפסק דינו בנוגע לנזקים הנטענים וקבע בהקשר זה קביעות שונות. בסופו של יום קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת הבנק באשר לזכותו במימוש הנכס ועל יסוד ניתוח התשתית ההסכמית המחייבת בין הצדדים קבע כי:
"בנסיבות אלה, בהן שווי הנכס במימוש גבוה משמעותית מכושר ההחזר המסתבר של המלון, וכושר ההחזר המשוער אינו גבוה אף בהינתן שלא יהיה ניהול מיוחד לא ניתן לכפות על הבנק את המשך אופן השבת החוב באופן כזה, מכאן ואילך, לצמיתות.
לנוכח האמור לעיל יש למנות כונס נכסים קבוע ולאפשר לבנק להפרע את חובו באופן היעיל ביותר".
2.
ביום 10.7.2011 הוגש ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 21.2.2012 הוגשה לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לאחר שבקשה דומה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. המבקשת מרחיבה בבקשה דנן אודות סיכויי הערעור, אשר לטעמה הם גבוהים בשים לב לטעויות שנפלו לדידה בהנמקתו של בית המשפט המחוזי. איני רואה צורך לפרט טענותיה של המבקשת בהקשר זה נוכח טיב ומהות פסק הדין אותו מתבקש בית המשפט לעכב ועל כך אעמוד להלן. עוד טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה שכן מימוש הנכס יביא לחורבנה ויוריד לטמיון מיזם תיירותי שהושקעו בו משאבים רבים בעוד שעיכוב המימוש לא יגרום כל נזק לבנק. לטענת המבקשת יש לאפשר לה למצות את זכות הערעור בטרם ינקטו הליכים למימוש הנכס. ביום 31.1.2012 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין וכן הוריתי על הגשת תגובת המשיבים עד ליום 21.2.2012. תגובת הבנק הוגשה ביום 21.2.2012, במסגרתה הדגיש הבנק כי הוא מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין תוך שהוא תומך יתדותיו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הבנק מבקש להורות על ביטול עיכוב הביצוע הארעי עליו הוריתי ביום 31.1.2012.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת הבנק על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
4.
ביצועו של פסק דין לא יעוכב אך בשל הגשת ערעור [ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; כן ראו: ע"א 8497/11 חב' בן יחזקאל אמנון (1991) בע"מ נ' ברגר (לא פורסם, 26.1.2012), פסקה 7]. פסק דינה של הערכאה הדיונית יעוכב כאשר סיכויי הערעור טובים וכאשר "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש [ראו למשל: החלטתה של השופטת א'
פרוקצ'יה בע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 181 (2002)].
5.
מבלי לקבוע מסמרות בדבר, על פניו סיכויי הערעור אינם גבוהים. פסק דינה של הערכאה הדיונית הינו פסק דין יסודי ומקיף המונה 95 עמודים, מתייחס למגוון הטענות שהונחו לפניו ובוחן אותן לעומקן. הכרעתה של הערכאה הדיונית התבססה על נסיבותיו של המקרה הקונקרטי תוך ניתוח מעמיק של התשתית העובדתית המורכבת המונה עשרות מסמכים ולאחר שנשמעו עדים מהם התרשם בית המשפט באופן בלתי אמצעי. בכגון דא תטה ערכאת הערעור שלא להתערב.
6.
כידוע, בין השיקול של סיכויי הערעור לשיקול של מאזן הנוחות קיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות" ולפיהם ככל שסיכויי הערעור נמוכים כך שיקול מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר [ראו למשל: ע"א 279/12 מ.ד. נופי ים השקעות בע"מ נ' עו"ד פיני יניב בתפקידו ככונס נכסים (לא פורסם, 7.2.2012)]. משכך, בנסיבות העניין הנטל המוטל על כתפיה של המבקשת בכל הנוגע למאזן הנוחות כבד יותר. ודוק, כבר נקבע כי אין לעכב מימוש נכס מקרקעין אם מדובר בנכס המוחזק למטרות השקעה בלבד ואשר למבקש אין ביחס אליו זיקה מיוחדת (ראו למשל: החלטתו של המשנה לנשיא מ' אלון
ברע"א 214/88
טוויל
נ' דויטש , פ"ד מד(3) 752, 754 (1988); החלטתו של השופט י' זמיר בע"א 4765/97 כהן נ' רודיטי
(לא פורסם, 9.12.1997), פסקה 4; החלטתו של השופט א' רובינשטיין בע"א 863/05 בולוס נ'
Globe Master Management Ltd
(לא פורסם, 10.4.2005), פסקה ז'). כמו כן, לאחר שניתן פסק דינה של הערכאה המבררת יש לממש את הנכס ביעילות וללא עיכוב, בין היתר לאור החשש כי ערכו הנוכחי והאפשרות למוכרו לא ישמרו עד להכרעה בערעור (ראו למשל: החלטתה של השופטת א' חיות
בע"א 8764/08 רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 1.4.2009), פסקה 5). בנסיבות העניין, המבקשת לא הצביעה על נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מההלכות המושרשות.
7.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאותיו של הבנק בסך של 7,500 ש"ח.
8.
מובן כי בנסיבות האמורות עיכוב הביצוע הארעי עליו הוריתי ביום 31.1.2012 בטל.
ניתנה היום, ד' באדר תשע"ב (27.2.2012).
ש ו פ ט