פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
5139/09 - ב'
בפני:
כבוד הרשמת
גאולה לוין
המערערת:
ONTARIO LTD 92553
נ ג ד
המשיבים:
1. המנהל המיוחד של מלון זוהר ירושלים
בע"מ
2. השקעות תר בע"מ
3. כונס נכסים הרשמי
בקשה לסיווג פורמאלי
בקשה להפחתת סכום הערבון
בקשה לתיקון כתב הערעור
החלטה
1.
הערעור שבכותרת מופנה נגד החלטה של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ש' דברת) לפיה נדחתה בקשת המערערת לבטל את החלטת המנהל המיוחד של מלון זוהר ירושלים בע"מ (בפירוק) לאשר את תביעת החוב של חברת השקעות תר בע"מ. עם הגשת הערעור שבכותרת נדרשה המערערת להפקיד ערבון בסך 30,000 ₪. בעקבות זאת הגישה המערערת שורת בקשות. הבקשה האחת היא לסווג שניים מן המשיבים לערעור – חברת השקעות תר בע"מ וכונס הנכסים הרשמי – כמשיבים פורמאליים. הבקשה השנייה היא להפחית את סכום הערבון לסך של 15,000 ₪. בקשה זו נשענת על הטענה כי ישנו רק משיב מהותי אחד לערעור, הוא המנהל המיוחד של מלון זוהר ירושלים. בהמשך הוגשה בקשה נוספת, שלישית במספר, בה התבקש תיקון כתב הערעור בדרך של שינוי "הסעד המבוקש". המערערת ביקשה להרחיב את הסעד בערעור כך שיכלול סעדים שונים נגד המנהל המיוחד, ובכלל זה חיובו לשלם למערערת פיצויים בגין עגמת נפש שנגרמה לה בגין ההחלטה לאשר את תביעת החוב.
2.
שלושת המשיבים מתנגדים לבקשות. לטענתם, אין כל מקום להפוך את חברת השקעות תר בע"מ ואת כונס הנכסים הרשמי, שנטלו חלק בהליך בערכאה הדיונית, למשיבים פורמאליים. משיבה 2 (חברת השקעות תר בע"מ) הדגישה כי מטרת הערעור להביא לקביעה שיפוטית אשר תהפוך את החלטות המנהל המיוחד ובית המשפט קמא, שאישרו את תביעת החוב, והניסיון להגדירה כמשיבה פורמאלית הוא חסר תום לב. לטענתה, אין למנוע ממנה את זכותה לטעון את טענותיה בפני בית המשפט. אשר לערבון, נטען כי הסכום שנקבע הוא נמוך ואינו משקף את היקף ההוצאות הצפויות לצדדים. משיב 3 (כונס הנכסים הרשמי) ביקש גם הוא להדגיש כי היה צד להליך בבית המשפט המחוזי, ומתוקף תפקידו כאחראי על מינויים של בעלי התפקיד ופועלם בתיק, הינו צד נחוץ בערעור. משיב 1 טוען לעניין הבקשה לתיקון הודעת הערעור, כי הסעדים שהוספתם מתבקשת הם סעדים שלא התבקשו בבית המשפט קמא ואף חורגים מגדר הערעור בבית המשפט קמא.
3.
לאחר עיון בעמדות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין שלוש הבקשות להידחות. מעיון בהחלטה של בית המשפט המחוזי עולה כי שלושת המשיבים היו בעלי דין והם אף נטלו חלק פעיל בדיון (ראו למשל פרוטוקול מיום 30.11.2008). כל המשיבים הם בבחינת בעל דין לפני הערכאה הקודמת, אותם נדרשת המערערת לצרף כמשיבים מכוח תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כל המשיבים עומדים על כך שתינתן להם האפשרות ליטול חלק גם בדיון בערעור. אכן, הערעור נוגע במישרין לכל המשיבים וההכרעה בו צפויה להשפיע ישירות על זכויות משיבה 2. במצב דברים זה אין כל מקום לסווג מי מן המשיבים כמשיב פורמאלי. כפועל יוצא מכך אין גם מקום להקטין את סכום הערבון, שנועד להבטיח את הוצאותיהם של שלושה משיבים. לבסוף, אין מקום לאפשר תיקון של הודעת הערעור. כפי שטען המשיב 1, התיקון המבוקש כולל סעדים שכלל לא התבקשו וממילא לא נדונו בבית המשפט קמא. אין מקום לתבוע סעדים אלה לראשונה לפני ערכאת הערעור.
הבקשות נדחות. המערערת תשלם לכל אחד מן המשיבים שכר טרחת עורך דין בגין בקשות אלה בסך 1,500 ₪. על המערערת להפקיד את סכום הערבון שנקבע תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה בכללם) ולא, יידחה הערעור ללא הודעה נוספת.
לאחר כתיבת ההחלטה הועברה אלי הודעה מטעם המערערת על משיכת הבקשות. נוכח העובדה שמ דובר היה בבקשות סרק שלא היה מקום להגישן מלכתחילה, כאשר הגשתן גרמה לטרחה שלא לצורך למשיבים ולבית המשפט, לא מצאתי הצדקה לאפשר למערערת למשוך את הבקשה מבלי להתחייב בהוצאות.
ניתנה היום, כ"ג תמוז
תשס"ט (15.7.2009).
גאולה לוין
ר ש מ ת