ע"א 5150/17 פלוני נ. כונס נכסים הרשמי

1.ביום 3.1.2013, לבקשת אחד מנושיו, הוצא צו כינוס בעניינו של המבקש. בהמשך, ביום 23.10.2014 הוכרז המבקש כפושט רגל והמשיב 2 מונה כנאמן לנכסיו (להלן:

הנאמן ). ביום 30.5.2017 הורה בית המשפט המחוזי, לבקשת הנאמן, על הוצאת פקודת מאסר בעניינו של המבקש שתיכנס לתוקף ביום 16.6.2017 למשך 30 ימים ותבוצע היה והמבקש לא יפקיד 5,000 ש"ח לקופת הכינוס עד ליום 15.6.2017 (להלן: החלטת המאסר ). זאת, מכוח סעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. בהחלטה צוין, בין היתר, כי המבקש צבר חוב פיגורים לקופת הכינוס ואינו מגיש דוחות כנדרש. עוד נקבע בהחלטה כי גובה התשלום החודשי בו חייב המבקש לקופת הכינוס יעלה ויועמד על סך 1,500 ש"ח. ביום 14.6.2017 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטת המאסר, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מאותו היום תוך שצוין כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו-שלו.

2.ביום 26.6.2017 הגיש המבקש ערעור על החלטת המאסר, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע פקודת המאסר שהוצאה בעניינו – היא הבקשה שלפניי. לטענת המבקש חובו לקופת הכינוס עומד על סך 5,000 ש"ח, והוא עושה כל שלאל ידו בימים אלה על מנת לצמצם את פיגוריו. נוכח האמור נטען, כי סיכויי ערעורו של המבקש גבוהים, שכן אין מקום לשלול חירותו של חייב בשל חוב פיגורים נמוך באופן יחסי שנוצר בעקבות חסרון כיס. אשר למאזן הנוחות – נטען, כי דחיית הבקשה תוביל לכך שערעור המבקש יתייתר מבלי שיינתן לו יומו בבית המשפט, וכי הנזק שייגרם בעקבות שלילת החירות של המבקש הוא נזק בלתי הפיך.

3.הנאמן מפרט בתשובתו באריכות את הקשיים שבהתנהלות המבקש במסגרת תיק פשיטת הרגל, אשר הובילה להחלטת המאסר. לטענתו, המבקש, עורך דין במקצועו, מנהל פעילות עסקית משמעותית שעיקרה מוסתר מההליך שמתנהל בעניינו, תוך שהמבקש מסרב בעקביות למסור נתונים בנוגע לכך. על כן נטען, כי חוב הפיגורים שנוצר אינו נובע מחסרון כיס אצל המבקש, כי אם מניסיונו להתחמק מחובותיו. עוד נטען, בין היתר, כי המבקש אינו מנצל את יכולת השתכרותו, במטרה להציג יכולת תשלום נמוכה לנושיו – והכל תוך הפגנת "זלזול מופגן בבית המשפט ובהליכי פשיטת הרגל". נוכח האמור נטען, כי סיכוי הערעור נמוכים ביותר. לגישת הנאמן, ככל שחוב הפיגורים היה נגרם מיכולת כלכלית ירודה היה מקום לעכב ביצוע החלטת המאסר, אך משזה אינו המקרה בענייננו יש לדחות את הבקשה.

4.המשיב 1 טען בתגובתו שסיכויי הערעור קלושים, אך הבהיר כי הוא אינו מתנגד לבקשה שכן ככל שזו תידחה יהפוך ערעורו של המבקש לערעור תיאורטי.

לשלמות התמונה יצוין, כי בהחלטתי מיום 26.6.2017 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של פקודת המאסר שהוצאה בעניינו של המבקש.

5.לאחר העיון בבקשה ובתגובות לה מצאתי כי דינה להתקבל. נתתי דעתי להתנהלותו הבעייתית של המבקש במסגרת תיק פשיטת הרגל שמתנהל בעניינו כפי שפורטה בתגובת הנאמן, כמו גם לעיתוי המאוחר בו הוגשה הבקשה דנא – כחודש ממתן החלטת המאסר ולאחר שפקודת המאסר שהוצאה מכוחה כבר נכנסה לתוקפה. בצד זאת, שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת היענות לבקשה. תקופת המאסר אשר הושתה על המבקש בגין אי תשלום חובו, בת 30 ימים, צפויה לחלוף בטרם יוכרע ערעורו, כך שהדיון בערעור למעשה יתייתר ויהפוך תיאורטי. לכך יש להוסיף, כי מאסרו של חייב בפשיטת רגל נוכח אי עמידה בחיובי ההליך הוא סנקציה קיצונית שלא תינתן בנקל אלא כמוצא אחרון (ע"א 2891/15

כהן נ' הכונס הרשמי , סעיף 12 (3.5.2015), והאסמכתאות הנזכרות שם); וכי, "הפגיעה במבקש כתוצאה מכליאתו במאסר מאחורי סורג ובריח בגין חוב כספי היא פגיעה חמורה ביותר אשר יש לעשות מאמץ למונעה כל עוד עומדת למבקש הזכות לשטוח את טענותיו בפני ערכאה נוספת" (ע"א 3967/13

כוכבי נ' כונס נכסים , פסקה 6 (9.7.2013)). נוכח האמור, מצאתי להיעתר לבקשה אף מבלי להידרש בשלב זה לסיכויי הערעור.

הבקשה מתקבלת אפוא. למען הסר ספק יובהר כי עיכוב הביצוע יחול אך ביחס לפקודת המאסר שהוצאה בעניינו של המבקש, ולא ביחס לרכיביה האחרים של החלטת המאסר.