ע"א 521/12 חזי חכם ,עו"ד נ. עמירם צופי

1.

במסגרת הליך פשיטת רגל (לגבי המשיבים 2-1), שבצידו פעל נושה מובטח (הוא המערער 2) לאכיפת בטוחה עלו שתי שאלות: האחת, האם בעקבות פדיון הנכס המובטח והעברת תשלום לנושה המובטח נפרע החוב המגיע לו; והאחרת עסקה בשאלת שכרו של כונס הנכסים (הוא המערער 1), שנתמנה לבקשת הנושה המובטח. בית המשפט המחוזי פסק כי החוב לנושה המובטח נפרע במלואו ופסק מה שפסק לעניין שכר הכונס. בערעור משיגים המערערים על הקביעה כי החוב המובטח נפרע.

2.

יצוין, כי בצד הערעור על פסק-הדין (שהוכתר החלטה) עתרו המערערים בפני בית המשפט המחוזי בבקשת הבהרה, שהייתה למעשה בקשה לעיון חוזר בקביעה כי החוב נפרע. בקשה זו נדחתה ביום 25.03.2012 (לאחר הגשתו של הערעור דנא). לא היה זה מן הראוי לנקוט שני מהלכים מקבילים להשיג על פסק-הדין, האחד ערעור והאחר בקשת הבהרה. דומה שכבר מטעם זה ראוי לדחות את הערעור. אף לגופם של דברים, איננו יכולים לומר כי המערערים הצליחו לשכנע שבית המשפט המחוזי שגה וכי לנושה המובטח מגיע סכום נוסף של כ-88,000 ש"ח (מעבר לסכום של קרוב ל-1.5 מיליון ש"ח שהגיע לידיו).

3.

הערעור נדחה. המערערים ישאו בשכר טרחה בסך 12,500 ש"ח לזכות המשיבים 2-1, באותו סכום לזכות הנאמן (המשיב 3) ובסכום של 5,000 ש"ח לזכות הכונס הרשמי (המשיב 4).