ע"א 5310/21 מוחמד מוקסקס נ. מוחמד זרעיני

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע שנסבה על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 25.3.2021 ומיום 14.7.2021 (פש"ר 47681-07-18, השופט העמית י' בן-חמו ). בית המשפט המחוזי הורה על מימוש דירה בכפר יפיע (להלן: הדירה ) הרשומה של שמו של המשיב 1 (להלן: המשיב ) במסגרת הליכי פשיטת רגל המתנהלים בעניינו, וכן דחה בקשה לביטול החלטה זו.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

ברקעה של הבקשה שבפני עומדים שני הליכי פשיטת רגל שמתנהלים בבית המשפט המחוזי – הליך שנפתח בשנת 2018 בעניינו של המשיב, והליך קודם שנפתח בשנת 2012 בעניינו של איימן מוקסקס (להלן: איימן ) (פש"ר 35371-01-12). בין הצדדים המתדיינים ישנם קשרי משפחה:

המבקש 1 (להלן: המבקש ) הוא אחיו של איימן, ואילו אשת המשיב היא אחותו של המבקש.

3.

במסגרת הליך פשיטת הרגל בעניינו של איימן, ולנוכח קיומו של חשש להברחת נכסים מצדו, ביום 7.8.2014 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו לאיסור דיספוזיציה בנכסי המשיב, שעמו איימן מצוי בקשרים עסקיים. ביום 16.12.2018 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו כינוס לנכסי המשיב. במסגרת הליך פשיטת הרגל בעניינו של המשיב, אושרו תביעות חוב בסכום כולל של למעלה מ-700,000 שקלים. ביום 4.12.2019 הכריז בית המשפט המחוזי על המשיב כפושט רגל ומינה את הנאמן לנהל את נכסיו. בהמשך נקשרו שני הליכי פשיטת הרגל (בעניינו של איימן ובעניינו של המשיב) ונדונו במאוחד.

4.

ביום 14.1.2021 הגיש הנאמן בקשה למימוש הדירה הרשומה על שם המשיב. בבקשה נטען כי המשיב אמנם טען שמכר את הדירה למבקש (חרף איסור הדיספוזיציה שחל אותה עת על נכסיו), אך לא הציג כל אסמכתאות לכך. המבקש עצמו גם הוא לא הציג כל אסמכתה לכך שרכש את הדירה, הגם שנדרש לעשות כן בשורה של פניות והחלטות שיפוטיות. הנאמן אף ציין כי העסקה למכירת הדירה, ככל שנעשתה, לא דווחה כלל לרשויות המס, ואף לא נרשמה כל הערת אזהרה ביחס אליה.

5.

המשיב התנגד לבקשה למימוש הדירה. הוא טען, באמצעות בא-כוחו – עו"ד נוג'ידאת, כי מכר את הדירה למבקש וכי לאחר המכירה הוא הוסיף להתגורר בה במעמד של שוכר תמורת תשלום של 1,500 שקלים בחודש.

6.

המבקש צורף כמשיב לבקשת הנאמן למימוש הדירה, אך לא הגיב עליה ואף לא התייצב לדיון ביום 17.3.2021, שאליו זומן כדין. יש לציין כי לטענת הנאמן, המבקש היה מיוצג בהליך זה על-ידי עו"ד נוג'ידאת שייצג גם את המשיב. יצוין עוד כי בדיון שנערך במועד האמור נטען, מפי עו"ד נוג'ידאת, כי הוא ייצג הן את המשיב והן את המבקש בעסקה למכירת הדירה.

7.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, במובן זה שהורה על מימוש הדירה. אשר לזכויות הנטענות של המבקש בדירה, קבע בית המשפט המחוזי כי העובדה שהוא בחר שלא להיות מעורב בהליך "מדברת בעד עצמה ומלמדת כי הוא אינו סבור שיש לו כל זכות בדירה". בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הטענה לפיה המשיב מכר את הדירה למבקש היא טענת סרק שלא הוצגה לה שום אסמכתה, ואילו מנגד קיימות ראיות מובהקות לכך שמדובר ב"עסקת מרמה פיקטיבית, אשר נועדה לנסות ולהבריח את רכושו של החייב [המשיב]".

8.

כחודשיים וחצי לאחר מכן, ביום 15.6.2021, הגישו המבקש ובת-זוגו, המבקשת 2, בקשה לבית המשפט המחוזי לביטול ההחלטה על מימוש הדירה. בבקשה נטען כי ביום 10.7.2017 רכשו המבקשים מהמשיב את הדירה תמורת סך של 650,000 שקלים, כאשר 347,000 שקלים שולמו במזומן במעמד חתימת העסקה למכירת הדירה, ואילו היתרה שולמה ישירות לנושיו של המשיב. לבקשה צורפו עותק של הסכם המכר וכן תצהירים של שלושת הנושים של המשיב שהצהירו על הסכומים שקיבלו מהמבקש (מבלי לציין את המועד שבו הדבר נעשה). המבקשים ציינו כי לאחר שהושלמה עסקת המכר הם ניאותו להשכיר את הדירה למשיב ואשתו – שהיא כזכור אחות המבקש – על רקע מצבם הכלכלי הקשה. לבסוף טענו המבקשים כי רק לאחרונה נודע להם באקראי, מתוך שיחה עם אחות המבקש, על ההחלטה למכור את הדירה. לטענתם הם לא היו צד להליך ולא הוזמנו לדיון, וממילא עו"ד נוג'ידאת לא ייצגם בהליך זה.

9.

הנאמן התנגד לבקשה וטען כי לא הוצגו ראיות מהימנות לאמיתות גרסתם של המבקשים. בקשר לכך נטען כי הסכם המכר שצורף אינו מתוארך, כי הוא חתום רק בעמוד האחרון, כי אין התאמה בין גרסת המבקשים לגבי תשלום התמורה לבין הפירוט בנושא

בהסכם המכר שצורף, כי גרסת המבקשים אינה תואמת את האמור בתצהיר שמסר המשיב במסגרת הליך פשיטת הרגל, וכן כי בתצהירים של הנושים חסרים פרטים מהותיים ולא צורפה כל ראיה לאמיתות תוכנם. עוד טען הנאמן כי עו"ד נוג'ידאת הצהיר בדיון קודם שנערך בבית המשפט המחוזי בהליך פשיטת הרגל, כי הוא מייצג גם את המבקש, וכי המבקש היה מודע היטב להליך. עוד צוין כי אף צו איסור הדיספוזיציה, אי-דיווח לרשויות המס על העסקה, וכן אי-העברת כספי השכירות לקופת הכינוס, סותרים כולם את גרסת המבקשים. אשר למבקשת 2, טען הנאמן כי לא ידע על חלקה בעסקה הנטענת, שכן המשיב כלל לא טען עד כה שמכר לה את הדירה (אלא רק למבקש). לבסוף נטען, כי אף אם המבקשים אכן רכשו את הדירה מהמשיב, מבלי שזכותם הקניינית נרשמה, אין להעדיפם על פני נושים אחרים, ולכל היותר הם זכאים להגיש תביעת חוב נגד המשיב.

10.

ביום 14.7.2021 קיים בית המשפט המחוזי דיון בבקשה והחליט לדחותה. בית המשפט המחוזי ציין כי שני תיקי פשיטת הרגל מוכרים לו מראשיתם, וכי לנוכח ההתפתחויות בהם, ספק אם הבקשה הוגשה בתום לב. בית המשפט המחוזי הבהיר כי המבקשים היו צד להליך, יוצגו על-ידי עו"ד נוג'ידאת שטען בשמם, וידעו על קיומו של ההליך. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקשים לא הציגו את הסכם המכר המקורי וכי העסקה הנטענת כלל לא דווחה לרשויות המס. בסיכומו של דבר, נותרה ההחלטה על מימוש הדירה על כנה, תוך שבית המשפט המחוזי התיר למבקשים לפנים משורת הדין להגיש תביעת חוב.

11.

ביום 1.8.2021 הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה. בתמצית, במסגרת ערעורם שבו המבקשים על טענותיהם כפי שהוצגו בבית המשפט המחוזי, ובכלל זה טענו כי הם הבעלים של הדירה, שאותה רכשו מהמשיב תמורת סכום של 650,000 שקלים. בשלב זה נטען כי במעמד חתימת הסכם המכר המבקשים שילמו 303,000 שקלים והיתרה שולמה לנושים, כמפורט בתצהיריהם שהוגשו בבית המשפט המחוזי. עוד טענו המבקשים כי הם לא ידעו על קיומו של ההליך בבית המשפט המחוזי עד להגשת בקשתם לביטול ההחלטה, וכי עו"ד נוג'ידאת מעולם לא ייצג אותם.

טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע

12.

בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המבקשים את הבקשה שבפני, שבה התבקש עיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט המחוזי לפעול למימוש הדירה עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשים, סיכויי הערעור שהגישו להתקבל – גבוהים, ולצד זאת, ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם תידחה בקשתם. בקשר לכך נטען כי אם תימכר הדירה לצד שלישי ובסופו של דבר יתקבל הערעור, יהיה זה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו. לעומת זאת, כך נטען, לנאמן לא ייגרם כל נזק אם מכירת הדירה תעוכב עד להכרעה בערעור. לבסוף, המבקשים מדגישים כי בנסיבות שבהן ההחלטה שעיכובה מתבקש נסבה על פינוי דירה, ייטה בית המשפט לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע.

13.

בתגובתו מיום 10.8.2021, שהוגשה בהתאם להחלטתי, מתנגד הנאמן לבקשה. הנאמן שב אף הוא על טענותיו באשר לאי-המהימנות של גרסת המבקשים, ומדגיש כי לא נפלה כל טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הנאמן מוסיף כי לנוכח העובדה שלא מדובר בדירת מגוריהם של המבקשים, לא ייגרם להם נזק בלתי הפיך ממכירת הדירה, שכן אף אם ערעורם יתקבל ניתן יהיה להעביר להם את כספי התמורה.

14.

עמדת כונס הנכסים הרשמי הובאה בתגובתו מיום 16.8.2021, שהוגשה אף היא בהתאם להחלטתי. כונס הנכסים הרשמי סבור גם הוא שיש לדחות את הבקשה. כונס הנכסים הרשמי מבהיר כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, בהתחשב באי-רישום העסקה, באי-הדיווח לרשויות המס, בתהיות שמעורר הסכם המכר שהוצג, ובגרסאותיהם של המבקשים שהן רצופות סתירות. כונס הנכסים הרשמי מדגיש עוד כי בנסיבות המקרה מדובר בנזק כספי בר פיצוי, משום שמבחינתם של המבקשים מדובר בדירה שרכשו, לטענתם, לצורך השקעה כספית, והם אינם מתגוררים בה. כונס הנכסים הרשמי מציין כי יש לבחון את מאזן הנוחות מנקודת מבטם של המבקשים, ולא מנקודת מבטו של המשיב שמתגורר בדירה. לצד האמור, מציע כונס הנכסים הרשמי כי הדירה תמומש בסכום שלא יפחת מ-650,000 שקלים – הוא הסכום שעל-פי הנטען שילמו המבקשים בתמורה לדירה, וכי כספי התמורה לא יחולקו לנושים עד להכרעה בערעור. כונס הנכסים הרשמי מבהיר כי מתווה זה לא יגרום נזק למבקשים, והוא מוסכם אף על הנאמן.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה וכן בתגובות שהוגשו באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות – בכפוף לקבלת המתווה שהוצע על-ידי כונס הנכסים הרשמי.

16.

כידוע, הנחת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כדי להצדיק עיכובו של ביצוע פסק הדין שעליו נסב הערעור (ראו: תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר החליפה את הכלל שהיה קבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על מבקש עיכוב הביצוע להראות בבקשתו כי מתקיימים שני תנאים שביניהם מתקיימת "מקבילית כוחות": כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי של מאזן הנוחות, על המבקש להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של דבר יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 370/21 אגסי אחזקות נדל"ן בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פסקה 12 (1.12.2021)).

17.

אמנם, בנסיבות שבהן מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המורה על מימוש דירת מגורים אשר יביא לפינויו של בעל הדין המתגורר בה, הנטייה תהיה להיעתר לעיכוב הביצוע המבוקש משיקולים של מאזן הנוחות. יחד עם זאת, אין מדובר בעיכוב ביצוע "אוטומטי", וכל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו הייחודיות (ע"א 7448/20

פלוני נ' פלוני , פסקה 12 (11.11.2020)). כך, בין היתר, הדעת נותנת כי יש להבחין בין נכס מקרקעין המשמש למגורי בעל הדין המבקש את עיכוב הביצוע, לבין נכס מקרקעין המשמש לצרכי מסחר או השקעה, אשר מימושו מגלם בתוכו נזק כספי בלבד, הניתן לפיצוי (ע"א 1796/14 חלילה נ' נפתלי , פסקה 11 (17.4.2014); ע"א 4858/20 סיבוני נ' עיריית תל אביב יפו , פסקה 7 (22.7.2020)).

18.

בנסיבות העניין דנן, בהיבט של סיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות, די לומר כי בפני המבקשים ניצבת משוכה גבוהה. מכל מקום, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, בפרט משום שאין מדובר בדירת מגוריהם, ועל כן, אף אם יתקבל ערעורם, לא ייגרם להם נזק שאינו בר פיצוי. יחד עם זאת, כדי להבטיח את האפשרות להשיב להם את סכום התמורה ששילמו, ככל שתתקבל גרסתם כפי שהוצגה בערעור, אני מקבלת את המתווה שהוצע על-ידי כונס הנכסים הרשמי ואושר גם על-ידי הנאמן, ומורה כי סכום התמורה שיתקבל עבור מכירת הדירה לא יפחת מהסכום ששילמו המבקשים, לטענתם, בעסקת המכר – קרי, 650,000 שקלים. עוד אני מורה כי כספי התמורה יוותרו בקופת הכינוס ולא יחולקו לנושים עד להכרעה בערעור.

19.

סוף דבר: הבקשה נדחית, בכפוף לאמור בפסקה 18 לעיל.