ע"א 5326-23 ע"א 5326-23

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 19.6.2023 בפר"ק 41637-01-19, עד להכרעה בערעור שהוגש בעניינו.

הרקע לבקשה

2.המבקשת, הרדור החדשה 2019 בע"מ, רכשה במסגרת הליך הפירוק שלעיל את פעילותה וחלק מנכסיה של חברת הרדור עיצוב עילי וטכנולוגיות בע"מ (בפירוק) (להלן: החברה), תמורת סכום השווה ל-25% "מסך הנשייה כפי שתוכרע [על-ידי המפרק] לאחר בדיקת תביעות החוב", ועד לסך של 8,680,000 ₪ (להלן: הסכם המכר). בסעיף 21 להסכם המכר הסכימה המבקשת כי "בשום מקרה ועל אף האמור בכל דין לא נהיה רשאים לנכות או לקזז סכום כלשהו מן התשלומים אשר ישולמו או שנהיה חייבים בתשלומם על פי הצעתנו זו". עניינו של פסק הדין מושא הבקשה שלפניי בשלוש בקשות למתן הוראות שהגישו המבקשת והמשיב 1 (להלן: המפרק). במוקד הבקשות עמדה מחלוקת בין המבקשת לבין המפרק בעניין יתרת התמורה שעל המבקשת להעביר למפרק בגין רכישת נכסיה ופעילותה של החברה.

3.המבקשת הגישה ביום 21.6.2022 בקשה למתן הוראות, בגדרה טענה כי לאחרונה נודע לה כי מתנהל הליך פש"ר בעניינו של בעל המניות בחברה (להלן: הליך הפש"ר). כן טענה כי במסגרת הליך הפש"ר הוסכם, בגדרו של הסדר נושים, על מכירת ביתו של בעל המניות וייעוד התמורה לפירעון חובותיו, מתוכה סך של כ-3 מיליון ₪ שיועד לתשלום ערבויות אישיות של בעל המניות לחובות החברה. המבקשת טענה בבקשתה כי חובות הנושים בהליך הפש"ר חופפים לחובות הנושים בהליך הפירוק דנן, ומאחר שאלה אינם יכולים להיפרע פעמיים, על המפרק להפחית מגובה תביעות החוב של כל נושה את הסכום עליו מחל בהליך הפש"ר, ולמצער להפחית מסכום התמורה על פי הסכם המכר 25% מן הסכום ששילם בעל המניות בפועל לאותם נושים, קרי: סך של 750,000 ₪. בבקשה נוספת למתן הוראות שהגישה ביום 4.12.2022, טענה המבקשת כי במהלך שנת 2019 סיפקה ארונות ללקוחות החברה בסכום העולה על 16 מיליון ₪, וכי בעלי המניות של המבקשת הם שנשאו מכיסם הפרטי בעלויות הייצור של הארונות האמורים בסכום של 972,000 ₪. על כן טענה, כי יש להפחית סכום זה מיתרת התמורה לפי הסכם המכר. תוצאת הדברים היא, לשיטת המבקשת, שאין היא חייבת דבר לקופת הפירוק וזו חבה לה סך של 702,000 ₪.

4.לאחר שהוגשו עמדותיהם המתנגדות של המפרק ושל המשיב 2 (להלן: הכונס הרשמי), דחה בית המשפט המחוזי את שתי בקשותיה של המבקשת והורה על תשלום יתרת התמורה על פי הסכם המכר למפרק. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו, כי לשון סעיף 21 להסכם המכר ברורה, ומעלה כי המבקשת התחייבה באופן מפורש שלא לקזז סכום כלשהו מסכום התמורה לו התחייבה בהסכם המכר, וכי ניתן לדחות את בקשותיה מטעם זה בלבד. טעם נוסף לדחיית הבקשות מצא בית המשפט המחוזי בעובדה שהמבקשת לא הגישה ערעור על הכרעות החוב של המפרק בעניינה של החברה, אשר הפכו לחלוטות. לפיכך נקבע, כי סכום הנשייה ממנו נגזר סכום התמורה שבהסכם המכר הוא סופי ולא ניתן לשינוי. לבסוף נקבע כי המבקשת מושתקת מלטעון לקיזוז הסכומים הנטענים, שכן בהחלטות שניתנו בימים 13.9.2021 ו-19.10.2021, בהן אושרו הסכמות הצדדים, צוין במפורש סכום התמורה שעל המבקשת לשלם, והמבקשת לא טענה להפחתת סכומים כלשהם מסכום התמורה, ובכלל זה סכומים שישולמו בהליך הפש"ר, הגם שידעה באותה העת על ההליך. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענת המבקשת לקיזוז סכומים בגין ייצור ארונות, הן בהתבסס על הוראת סעיף 21 להסכם המכר; הן משום שמדובר בטענה כבושה שהועלתה בשיהוי של כ-4 שנים; הן משזו נטענה בעלמא וללא אסמכתאות; והן משום שהטענה סותרת את הצעת הרכישה שהגישה המבקשת. לנוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי כי יתרת התמורה, העומדת על סך של 1,104,232 ₪, תשולם על-ידי המבקשת בשלושה תשלומים חודשיים שווים, שהראשון בהם ישולם תוך 30 יום, קרי ביום 19.7.2023. כן הורה כי ככל שהתמורה לא תשולם במועדה, יהא המפרק רשאי לחלט את הערבות הבנקאית שהפקידה בידיו המבקשת, ולפרסם הזמנה להציע הצעות למכירת פעילות החברה ונכסיה.

5.על פסק הדין האמור הגישה המבקשת ערעור, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

6.המבקשת סבורה כי סיכויי הערעור גבוהים. בהקשר זה נטען, בתמצית, כי בית המשפט המחוזי שגה עת דחה את טענותיה של המבקשת לעניין קיזוז הסכומים, עליהם לפי הנטען מחלו הנושים בהליך הפש"ר שהתנהל נגד בעל המניות של החברה, שערב לחובותיה. כן היא טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בפרשנות שנתן לסעיף 21 להסכם המכר הקובע כי לא יהיו קיזוזים מסכום התמורה. לעמדתה, אמנם הוראה זו אינה מאפשרת קיזוזים וניכויים של חובות חיצוניים, אך היא מאפשרת תיקון של תביעות החוב או של התמורה במקרה של "טעות חישוב או פירעון". אשר למאזן הנוחות, נטען כי זה נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת, מאחר שביצוע פסק הדין ואכיפת התשלום על המבקשת יביאו "בוודאות מוחלטת לקריסת החברה ולסגירתה". המבקשת הציגה בבקשתה נתונים שלגישתה מלמדים על מצבה הכספי הקשה ועל העדר יכולת לעמוד בתשלום שנקבע בפסק הדין, בהם נתוני מע"מ, הוצאות שכר, תזרים מזומנים לפני החזר הלוואות, הוצאות מימון ועוד. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור הגבוהים וקריסתה המיידית, ככל שתידחה בקשתה, מובילים למסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

7.המפרק מתנגד לבקשה לעיכוב הביצוע. לטענתו, סיכויי הערעור נמוכים ביותר נוכח קביעותיו של בית המשפט המחוזי, אשר בחן את כל טענותיה של המבקשת וראה לדחותן. אשר למאזן הנוחות, נטען כי זה נוטה באופן מובהק לטובת נושי החברה הממתינים לקבלת כספם זה תקופה ארוכה, כאשר לאורך תקופה זו עושה המבקשת שימוש בממכר מבלי ששילמה את מלוא התמורה בגינו. כן נטען כי טענות המבקשת בדבר קריסתה הכלכלית הצפויה מתשלום יתרת התמורה חסרות בסיס, ואינן מספקות מענה לשאלה כיצד תשלם המבקשת את יתרת התמורה ככל שיידחה הערעור. עוד נטען בהקשר זה כי העמסת הבקשה בנתונים כספיים, מספרים וטבלאות היא בבחינת חזרה על אותן טענות שנטענו בפני בית המשפט המחוזי, אשר כל מטרתן לדחות את הקץ בלא לשלם לקופת הפירוק את יתרת התמורה בגין המכר.

8.הכונס הרשמי מתנגד אף הוא לבקשה. הכונס הרשמי סבור כי סיכויי הערעור נמוכים, מקום שבית המשפט המחוזי הוציא תחת ידו פסק דין מנומק ובהיר בגדרו נדחו טענות המבקשת לקיזוז ממספר טעמים שונים, ולנוכח ההלכה לפיה לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו של בית משפט של חדלות פירעון. אשר למאזן הנוחות, סבור הכונס הרשמי כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי אם תזכה בערעורה, תתקשה לגבות את כספה מהמפרק, וכי קשיים תזרימיים כשלעצמם אינם חלק משיקולי מאזן הנוחות. לעמדתו, ככל שהמבקשת אכן סובלת מקשיים תזרימיים, פתוחה בפניה הדרך לפנות למפרק בעניין פריסת התשלומים, ובהעדר הסכמה כאמור, היא רשאית לנקוט בהליכים מכוח הדין, לרבות פתיחה בהליכי חדלות פירעון.

דיון והכרעה

9.לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

10.נקודת המוצא הקבועה בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 היא כי עצם הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו. על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי ערעורו טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני התנאים האמורים מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שתנאי אחד מתקיים באופן מובהק יותר, כך ניתן להקל בדרישה לקיומו של התנאי השני, אם כי מקובל להעניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה. מקום שמדובר בפסק דין כספי כבענייננו, הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע הוא נטל כבד, שכן בדרך-כלל לא יתעורר בהקשר זה קושי להשיב את המצב לקדמותו (ראו למשל: ע"א 8776/15 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מליבו חברה לבנייה בע"מ, פסקה 7 (10.1.2016); ע"א 2612/19 מזרחי נ' דבליו בי.די טכנולוגיות בע"מ, פסקה 16 (7.5.2019); ע"א 405/23 AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 11 (9.2.2023)).

11.המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את טענותיה לעניין מאזן הנוחות. טענתה העיקרית של המבקשת לפיה ביצוע פסק הדין יביא לקריסתה הכלכלית התבססה על נימוקים כלליים וחישובים שונים שהוצגו בגוף הבקשה, בהם טיעוניה למיתון בו מצוי המשק הישראלי ונתונים שונים מתוך "תוכנת המכירות של החברה", נתוני מכירות, נתוני מע"מ, הוצאות שכר ועוד. ברם, בהיעדר חוות דעת שבמומחיות, לא ניתן ללמוד מאסופת נתונים זו מהו מצבה הכלכלי של המבקשת לאשורו, ובכלל זאת האם תשלום היתרה לפי הסכם המכר אכן יוביל לקריסתה. על המבקשת היה לגבות טענתה זו בתשתית ראייתית משכנעת אולם כזאת לא עשתה (ראו: ע"א 2641/23 מיקוד ישראל אבטחה שירותים וכח אדם בע"מ נ' רשות המסים, פסקאות 8-7 (4.4.2023); ע"א 4603/22 הפועל ניר רמת השרון נ' פקיד שומה כפר סבא, פסקאות 10-9 (10.7.2022); ע"א 3893/18 אינבנקום טכנולוגיות בע"מ נ' מפרק ריט טכנולוגיה בע"מ (בפירוק) וריט וויירלס בע"מ, פסקה 14 (2.6.2019)). אוסיף, כי המבקשת התחייבה בהסכם המכר לשלם את סכום התמורה במלואו, עוד בטרם הועלו טענות הקיזוז, ולפיכך טענתה כי תשלומו יביא לקריסתה הכלכלית - מוקשית. בנסיבות אלה, ומשהמבקשת לא הצביעה על קושי להשיב מצב לקדמותו ככל שערעורה יתקבל, הרי שמאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה. אף סיכויי הערעור מטים את כף המאזניים לעבר דחיית הבקשה. מבלי לטעת מסמרות, דומה כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו – המבוססות בין היתר על לשון הסכם המכר, על התנהלותה של המבקשת בהליך שנדון לפניו, ובתוך כך על הסכמות שונות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת ההליך – מציבות בפני המבקשת משוכה גבוהה.

12.ולסיום אציין, כי לא מצאתי בבקשתה של המבקשת להגשת תגובה לתשובות המשיבים, טעם המצדיק להיעתר לה.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המבקשת תשלם למשיב 1 את הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.