ע"א 5460/01 אוהנאס מרקריאן נ. הפטריארכיה הארמנית של ירושלים

בפניי בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בתיק זה.

1.הערעור הוגש ביום 9.7.01. בד בבד עימו, הוגשה בקשה לפטור מן החובה להפקיד ערבון. בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשם ב' אוקון מיום 23.7.01. בהחלט זו נקבע כי המועד להפקדת הערבון יהיה תוך 30 ימים. "בקשה מחודשת" בעניין זה הוגשה ביום 16.8.01, ואף היא נדחתה, בהחלטתי מיום 12.9.01. בהחלטתי לא נקבע מועד חדש להפקדת הערבון. עתה, הוגשה ביום 23.10.01 בקשה נוספת, ובה עותר המערער להארכת המועד להפקדת ערבון בתשעים ימים.

2.החלטתי להעתר לבקשה.

נקודת המוצא נמצאת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. המדובר בבקשה להארכת מועד אשר לא נקבע בחיקוק, אלא בהחלטה שיפוטית. ככזו, אין הבקשה צריכה להצביע על טעמים מיוחדים למתן ארכה. בהקשר זה נקבע, כי יש להביא בחשבון את האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר - היינו, של המבקש, של המשיב, ושל הציבור בכללותו (דברי המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בבש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות , פ"ד נב(3) 625).

בעניין רוזן נקבע, כי למבקש הארכה אינטרס לגיטימי להשיג על פסק הדין נשוא ערעורו (או בקשת הרשות לערער). אינטרס זה הוא רב משקל. הוא זכה ללבוש חוקתי, בהוראת סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, הקובעת את זכות הערעור על פסק דין כזכות חוקתית. לגבי המשיב, הרי שהאינטרס הלגיטימי שלו הוא בעצם הפקדת הערובה להבטחת הוצאותיו, ובכך הבטחת הוצאותיו. למשיב גם אינטרס שההליכים בעניין הערבון לא יתמשכו מעבר לסביר, באופן שלא תפגע באופן ממשי הוודאות המשפטית ביחס לסכסוך נשוא ההליך. אשר לציבור, נקבע כי האינטרס הלגיטימי שלו הוא במניעת שיבוש הליכים וקיומם של הליכים מיותרים, ועל כן בדרך כלל על המבקש ארכה להגיש בקשה הנתמכת בתצהיר מפורט על מנת לאזן את מחדלו. ברם, דברים אלה הוגבלו בעיקר למצב שבו נתבקש בית המשפט לדחות את הערעור מחמת אי הפקדת ערבון במועד, או רשם את הערעור לדחיה ביזמתו.

עוד ניתן משקל, במסגרת שיקול הדעת האמור, לשאלה אם התנהגותו של המבקש הצביעה על זלזול כזה בבית המשפט, שחומרתו מצדיקה אי קיום דיון בערעורו לעיצומם של דברים.

3.כיצד באים שיקולים אלה לידי ביטוי במקרה שבפניי?

המבקש לא פעל בשקידה הנדרשת במילוי חובתו להפקיד את הערבון בו חוייב, ובאמצעות בקשה מחודשת (שנדחתה) לפטור, כמו גם באמצעות מחדל שבאי עשייה, יצר במו ידיו "ארכה" ניכרת להפקדת הערבון. זאת ועוד, בבקשה שבפניי אין הסבר ממשי לאי הפקדת הערבון עד עתה, ומכל מקום אין הסבר ממשי להעדר כל בקשה למתן ארכה לעניין זה עד ליום 13.10.00.

עם זאת, איני סבור כי פגמים אלה מחייבים את דחיית הבקשה שבפניי. אינני סבור כי התנהגותו של המבקש עולה כדי זלזול בבית המשפט. איני סבור גם, כי מחדליו של המבקש מחייבים דחיית ההליך בלא שניתן לו למצות את האפשרות שיהיה לו יומו בפני בית המשפט. תוצאה זו היא חמורה מדי בנסיבות העניין, ואינה משקפת פגיעה מידתית בזכות החוקתית הערעור הנתונה למבקש. יש גם לזכור, בהקשר זה, כי בקשת הארכה שבפניי היא שהוליכה לדיון בשאלת מועד הפקדתו של הערבון. בית המשפט לא נקט יוזמה לדחיית ההליך בהעדר ערבון, וגם המשיבה לא נקט, עד עתה, יזמה כלשהי בעניין זה.

אוסיף, כי התמשכות ההליכים בתיק זה עד עתה אינה כזו, שמתן הארכה המבוקשת עלול לפגוע פגיעה ממשית במשיבה וביכולתה לכלכל מעשיה תוך ודאות לגבי המצב המשפטי בסכסוך נשוא ההליך.

התוצאה היא, כי החלטתי להעתר לבקשה. הערבון יופקד עד ליום 22.1.02. בנסיבות העניין, ישא המבקש בהוצאות המשיבה בהליך זה בסך 1000 ₪, כאשר לסכום זה מצטרף מע"מ כחוק וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.