ע"א 5481/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ. עיזבון המנוח עמי מידלש

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' שפירא), במסגרתו הוטל על המבקשת לשלם למשיבים פיצוי כספי בסך של 2,036,243 ₪.

2.

המשיבים הם תלוייו ויורשיו של עמי מידלש ז"ל (להלן: המנוח ), אשר מצא את מותו בתאונת דרכים שאירעה ביום 7.12.2005 בהיותו כבן חמישים. המשיבים הגישו תביעה בפני בית המשפט המחוזי כנגד המבקשת על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. המבקשת לא חלקה על אחריותה לפיצוי המשיבים על נזקיהם, אולם התנגדה לעמדת המשיבים באשר לפרמטרים על פיהם ייקבע הפיצוי.

3.

בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים סך של 2,036,243 ₪, בצירוף תשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד של המשיבים. בית המשפט קבע כי את חישוב אובדן כושר ההשתכרות בשנים האבודות יש לערוך בשיטת הידות, כיוון שאין המדובר במקרה חריג המצדיק סטייה ממנה. עוד קבע בית המשפט המחוזי, בין השאר על סמך עדויות שהוצגו בפניו, כי המנוח היה עתיד לעבוד עד גיל 70, וכן העמיד את שיעור שכרו של המנוח ברוטו על סך שילוש השכר הממוצע במשק. בניכוי מס הכנסה, שכר המנוח לצורך חישוב הפיצויים הועמד על סך 17,858 ₪. בית המשפט המחוזי קבע כי שיעור שכרה של משיבה 2 עומד על שכר המינימום.

4.

המבקשת שילמה למשיבים סך של 450,000 ₪ מתוך סכום פסק הדין, ועתרה בפני בית המשפט המחוזי לעיכוב תשלום יתרת סכום הפיצויים לאור הגשת ערעור מטעמה על פסק דינו.

בהחלטתו מיום 27.10.2008 בחן בית המשפט המחוזי את סיכויי הערעור של המבקשת ומצא כי הם אינם גבוהים, מכיוון שהערעור נסב בעיקרו על הכרעות עובדתיות שבפסק הדין. בית המשפט המחוזי בחן גם את אפשרות המשיבים להשיב את הסכום במידת הצורך, וקבע כי לא הוכח בפניו כי מצב התובעים קשה באופן המסכן את הסיכויים לגבות את הסכום בחזרה. יחד עם זאת, קבע כי הוכח שעיקר נטל הפרנסה היה מוטל על כתפי המנוח, וייתכן שסכום הפיצויים ישמש לכלכלת התובעים ובמידה שיתקבל ערעור המבקשת לא יוותר בידי המשיבים דבר להשיב. מטעמים אלו קיבל בית המשפט את הבקשה בחלקה והורה על עיכוב חלקי של סכום הפיצויים בסך של 600,000 ₪ וכן הורה על תשלום יתרת הסכום לאלתר. על החלטה זו נסב הבקשה שלפני.

5.

המבקשת עותרת לעכב סך כולל של 1,345,862 ₪ או לחילופין להורות על הפקדת הסכום הנ"ל בקופת בית המשפט, ולחילופי חילופין להורות על הפקדת הסכום הנ"ל בחשבון נאמנות משותף שייפתח על ידי באי כוח הצדדים, וזאת עד לקבלת פסק דין בערעור.

לטענת המבקשת, היא אוחזת בסיכויים טובים לזכות בערעור. בנוסף, טוענת המבקשת כי אם יתקבל ערעורה תתקשה בגביית סכום פסק הדין מן המשיבים. טענה זו היא מבססת על כך שהמשיבה 2 העידה על עצמה בפני בית המשפט המחוזי כי היא אישה בזבזנית, ועל כך שהמנוח הותיר אחריו חובות כבדים. בנוסף, טוענת המבקשת שגובה הסכום מלמד על הקושי הצפוי בהחזרתו. המשיבים, לטענת המבקשת, לא ישנו מצבם לרעה, משום שהסכום אותו היא מעוניינת לעכב נפסק ברובו המכריע בגין נזקים עתידיים. בנוסף, מצביעה המבקשת על כך שהמשיבים קיבלו לידיהם סכום כולל של 450,000₪ מתוך סכום פסק הדין; המשיבה 2 מקבלת תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי; וכן יש למשיבה; כושר השתכרות.

6.

המשיבים טוענים כי ערעורה של המבקשת מופנה נגד הקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא. קביעות אלה, טוענים המשיבים, נערכו על יסוד ניתוח מדוקדק של הראיות, המסמכים והעדויות בתיק. עוד טוענים המשיבים, בין היתר, כי המבקשת כשלה מלהוכיח את טענתה בדבר חוסר היכולת לגבות בחזרה את כספיה באם תזכה בערעורה, ולא תמכה טענה זו בתצהיר כנדרש. לבסוף, גורסים המשיבים כי המבקשת עשתה דין עצמי וממשיכה לעכב את הכספים המגיעים להם בדין.

7.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. דבר החקיקה המנחה לענייננו מצוי בהוראת תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984, הקובעת כי ככלל יבוצע פסק דין מיד עם הינתנו. על מנת לסטות מכלל זה נדרש בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: האחד הוא מבחן סיכויי הערעור, אשר על מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי הם גבוהים. השני הוא מבחן מאזן הנוחות, במסגרתו נדרש מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי ביצועו של פסק הדין יקשה עד מאוד על השבת המצב לקדמותו ועלול לגרום לו נזק בלתי-הפיך, אם וכאשר יתקבל הערעור (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 8947/07

מיש-קן במושבה בע"מ נ' לינדאור (לא פורסמה, 18.2.2008)).

עיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור של המבקשת, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא שוכנעתי כי למבקשת סיכויי ערעור טובים המצדיקים את עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. על כל פנים, לאור הלכות הפסיקה ומאחר שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבים, כפי שיפורטו להלן, אין טעם בהרחבת הדיון בסיכויי הערעור.

כאשר אנו עוסקים בפסק דין כספי, אשר על-פי רוב אינו יוצר מצב דברים בלתי הפיך שלא ניתן לרפאו על דרך של השבה, בקשה לעיכוב ביצועו תתקבל רק במקרים יוצאי דופן, שעניינם במיוחד כאשר חוסנו הכלכלי של מוטב הכספים מוטל בספק (ראו: בש"א 4097/05 בנק הפועלים בע"מ - אגף משכן נ' זיתוני (לא פורסמה, 2.6.2005); ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (לא פורסמה, 30.8.2006); ע"א 2074/07 גורן נ' זהבי (לא פורסמה, 6.3.2007)). אין ענייננו נמנה על אותם מקרים יוצאי דופן בהם תתקבל בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי. בית המשפט המחוזי קבע שסך החובות המוכח אשר צבר המנוח לא עלה על 200,000 ₪, והמבקשת לא הצליחה להראות כי המשיבים לא יוכלו להשיב למבקשת את הסכום שבמחלוקת אם ערעורה יתקבל, ואף לא טרחה לצרף תצהיר שיתמוך בטענה ערטילאית זו. יוזכר כי סכום של 600,000 ₪ עוכב על ידי בית המשפט המחוזי, כך שבוודאי אין מקום, לאור הנימוקים לעיל, לעכב סכום נוסף.

אי לכך הבקשה נדחית. ככל שהסכום טרם שולם, המבקשת תשלם למשיבים לאלתר את הסכום אותו קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו. משנתבקשה תשובה, יחויבו המבקשים בתשלום שכר טרחה על סך 8,000 ₪.