פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 551/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. יוסף אדרי
2. מטיילי קשת אילת בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. יעקב סאייג
2. אסי טיולים אילת בע"מ
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי) בת"א
22664-11-17 מיום 2.1.2020
בשם המבקשים:
עו"ד יצחק שמלה
החלטה
1.
המבקש 1 והמשיב 1 (להלן: המבקש ו המשיב , בהתאמה), היו שותפים שווים בחברה, היא המבקשת 2, וביום 22.10.2012 הסכימו על פירוק השותפות ביניהם (להלן: הסכם פירוק השיתוף ). מאז הקים המשיב חברה אחרת (היא המשיבה 2), וביום 19.11.2017 הגישו המבקשים תביעה ובה טענו כי המשיבים הפרו את הסכם פירוק השיתוף. ביום 20.11.2017 הסכימו הצדדים בין היתר כי המבקשים יפקידו בקופת בית המשפט סכום בסך 215,000 ש"ח (להלן: הסכום המופקד ), ובתמורה לכך יעוכבו הליכי הוצאה לפועל שנקטו המשיבים נגד המבקש 1 בעקבות תוצאותיו של הליך משפטי אחר שהתקיים בין הצדדים, שהפך חלוט. בפסק דין מיום 2.1.2020 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) את התביעה, וקבע כי המשיבים יודיעו בתוך 10 ימים מה רצונם ביחס לסכום המופקד. בהמשך לכך, בהחלטה מיום 16.1.2020 נקבע כי הסכום המופקד יועבר לבא כוח המשיבים, שישתמש בו כדי להפחית את החיוב בהוצאה לפועל. בהחלטה נוספת מאותו יום (ובהמשך להחלטתו מיום 14.1.2020) הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין עד ליום 26.1.2020, וזאת במטרה לאפשר למבקשים להגיש ערעור לבית משפט זה.
2.
ביום 21.1.2020 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין, ובצדו בקשה למתן סעד זמני בערעור כך שייאסר על המשיבים להשתמש בסכום המופקד עד למתן פסק דין בערעור. לשיטת המבקשים, המשיב הצהיר בעבר כי הוא מצוי בקשיים כלכליים, ומשכך קיים חשש ממשי כי הם לא יוכלו להיפרע ממנו אם יתקבל הערעור. עוד נטען כי ההסכמה שקיבלה תוקף של החלטה מיום 20.11.2017 לא שללה את זכותם של המבקשים לעתור לעיכוב ההליכים בהוצאה לפועל במהלך בירורו של הערעור. אשר לערעור עצמו נטען כי בפסק הדין נפלו שגיאות בניתוח התשתית הראייתית, המצביעות על כך שסיכויי הערעור אינם מבוטלים.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה לסעד זמני ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות. אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור בענייננו, התנאי שעניינו מאזן הנוחות מטה את הכף לדחיית הבקשה. עסקינן בהוראה הנוגעת לסעד כספי (שמקורו בפסק דין חלוט), אשר ברגיל הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו, כל עוד ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו בדרך של השבה. בענייננו, המבקשים אמנם טענו כי מצבם הכלכלי של המשיבים לא יאפשר את השבת הכספים אם הערעור יתקבל, אולם טענות אלו נטענו מבלי שתובא לכך תשתית ראייתית מתאימה. בכך אין די כדי לעכב מימושו של סעד כספי.
הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו בטבת
התש"ף (23.1.2020).
ש ו פ ט