ע"א 5737/97 שי אמנון נ. סהר חב' לביטוח בע''מ

המערער נפגע בתאונת עבודה. בית המשפט המחוזי קבע את אחריותה של המשיבה הראשונה לפצות את המערער בגין התאונה, תוך קביעה של קיום רשלנות תורמת מצד המערער בשיעור 35%. את הטענה שהמשיבה השניה התרשלה גם היא - דחה. התביעה נגד המשיבה השלישית נמחקה. לאחר בחינת הראיות לעניין גובה הפיצויים, ובהתחשב בסכום הניכויים של גימלת המוסד לביטוח לאומי, הגיע בית המשפט למסקנה שתביעת המערער "נבלעת" על ידי הגימלאות הנ"ל. אשר על כן, נדחתה התביעה גם נגד המשיבה הראשונה. על דחיית התביעה נגד המשיבות הראשונה והשניה הוגש ערעור זה.

את הערעור נגד המשיבה השניה יש לדחות, כבר מהטעם שאין להתערב בממצאיו ובמסקנתו של בית המשפט המחוזי, על פיהם לא הוכח שהסולם הנדון סופק על ידי משיבה זו. ומכל מקום, הוא לא היה פגום ולא בגלל מצב הסולם ארעה התאונה. גם הערעור נגד המשיבה הראשונה, דינו היה לכאורה להדחות. כך, הואיל ובחינה של הראיות מלמדת שאפילו היה מקום לתקן את פסק הדין בפרט זה או אחר, התוצאה היתה שתביעת המערער היתה נדחית, כי היתה "נבלעת" על ידי גימלאות המוסד.

אלא שבמהלך ניסיון שנעשה לפשר בין הצדדים, מחוץ לכותלי בית המשפט, הסכימה המשיבה הראשונה, לפנים משורת הדין, לפצות את המערער בסכום של 70,000 ש"ח. על נכונותה לשלם סכום זה הצהיר בא כוח המשיבה הראשונה גם בפנינו. כן הצהיר עורך דין שלוש בשם המשיבה השניה על ויתור מצידה על ההוצאות שנפסקו לה בבית המשפט המחוזי.

על סמך כל האמור לעיל, נדחה הערעור ככל שהוא מתייחס למשיבה השניה, בכפוף לביטול החיוב בהוצאות שנפסקו לה בערכאה הראשונה. כן מוחלט בזה, בהסכמת המשיבה הראשונה ,לחייבה לשלם למערער סכום של 70,000 ש"ח (להיום).

כל צד ישא בהוצאותיו בערעור זה.