ע"א 5865/21 ימין ניסים חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ. אנדי הנדסה ייזום וביצו

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי באר שבע, מיום 8.8.2021, בת"א 35394-01-13 (השופטת ג' לוין ), שבגדרו נעתר בית המשפט המחוזי באופן חלקי לתביעת המשיבה 1, אנדי הנדסה ייזום וביצוע בע"מ (להלן: אנדי ), ודחה את התביעה שכנגד של המערערת, ימין ניסים חברה לבנין ולפיתוח בע"מ (להלן: ימין ). בית המשפט המחוזי, הורה לימין לשלם לאנדי סך של 1,678,374 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 40,000 ₪.

תמצית העובדות ועיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי

2.

עניינו של התיק שלפַני בסכסוך קבלנים, שניטש בין קבלן ראשי לקבלן משנה, בפרויקט מסוג קבוצת רכישה, להקמת בניין מגורים בן 25 דירות בכפר סבא. זוהי המערכת החוזית שנרקמה בעניין דנן: ימין התקשרה עם קבוצת הרכישה בחוזה להקמת הבניין, ונטלה על עצמה לבצע את הפרויקט בשלמותו. במקביל לחוזה מול קבוצת הרכישה, התקשרה ימין בחוזה עם אנדי, ובו נקבע כי אנדי תבצע את כל אשר התחייבה ימין בחוזה מול קבוצת הרכישה.

3.

בחלוף כשנה ממועד תחילת העבודות, במהלך חודש מאי 2012, חלה התדרדרות ביחסים בין אנדי לימין. תלונות ומכתבים חריפים הוחלפו מצד לצד, וככל שנקף הזמן, המחלוקות הלכו ונערמו. חילוקי הדעות הגיעו לשיאן סביב עבודות הפיתוח של רחבת החניה בבניין, בגדרן השתמשה אנדי בחומר שונה מן החומר שהוגדר במפרט הטכני שצורף לחוזה. אנדי לא שעתה לדרישותיהן של ימין וחברת הפיקוח להחליף את החומר האמור, ולבסוף, ביום 15.1.2013, סולקה מאתר הפרויקט. בנוסף, ימין סירבה להעביר לאנדי את התשלום, בגין העבודות שבוצעו על-ידי אנדי עד לאותו שלב, בהסתמך על טענת קיזוז בדבר נזקים שנגרמו לה, כביכול, על-ידי אנדי.

4.

כתוצאה מכך הגישה אנדי ביום 18.1.2013 תביעה לבית המשפט המחוזי, היא התביעה העומדת במוקד הערעור. בית המשפט המחוזי קיבל, כאמור, את התביעה של אנדי באופן חלקי, ודחה את התביעה שכנגד שהוגשה על-ידי ימין. בתמצית, בית המשפט המחוזי קבע, כי במהלך ההתקשרות בין הצדדים אירעו הפרות הדדיות של החוזה, הן מצד אנדי, הן מצד ימין. אנדי הפרה את החוזה בכך שלא השתמשה בחומרים שנקבעו במפרט, ולא שעתה לדרישת חברת הפיקוח להחליף את החומרים האמורים; ימין הפרה את החוזה בכך שלא שילמה לאנדי עבור עבודות שביצעה במהלך הפרויקט. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא יהא זה צודק להטיל את מלוא האחריות רק על אחד מהצדדים. משכך נקבע כי ימין תחויב לשלם לאנדי עבור העבודות שביצעה עד סילוקה מהאתר ביום 15.1.2013; ומנגד, נקבע כי אנדי לא תהא זכאית לפיצויי קיום מחמת הפרותיה שלה. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את יתרת הסעדים, שנתבעו על-ידי אנדי, למעט הפיצוי שתבעה בגין שינויי דיירים, שאותו קיבל בית המשפט בחלקו.

תמצית טענות הצדדים

5.

על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הגישה ימין ערעור לבית משפט זה, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה מושא החלטה זו. ימין טוענת בבקשתה, כי סיכויי הערעור טובים. לשיטתה, פסק הדין כולל שגיאות עובדתיות ומשפטיות, אשר מצדיקות את התערבות ערכאת הערעור. אשר למאזן הנוחות, טוענת ימין, כי ככל שלא תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע, לא יהא טעם לדון בערעור לגופו, נוכח מצבה הפיננסי הרעוע של אנדי, שכן אף אם תזכה בערעורה, הרי שאנדי תתקשה להשיב לה את כספה.

6.

ימין מצביעה בבקשתה על הליכי פירוק של אנדי; תביעות שהוגשו נגד אנדי, בהן נכללו הצהרותיה בדבר קשיים כלכליים משמעותיים; בקשה לפטור מאגרה שהגישה אנדי לבית המשפט המחוזי, אשר התקבלה באופן חלקי, ובה הציגה את מצבה הכלכלי הקשה, ובכלל זאת, קיומם של למעלה מ-10 תיקים משפטיים בגין תביעות כספיות; פירוט בדבר עיקולים שונים; דוחות כספיים המעידים על הפסדים גבוהים; ועוד ועוד. ימין אף צרפה דוח כלכלי מהעת האחרונה, בו הוגדרה אנדי במצב כלכלי 'מסוכן', ו'בסיכון התקשרות גבוה'. הדוח מפנה גם להליכי חדלות פירעון וחשבונות בנק מוגבלים, אשר רשומים על שמה של אנדי. נסיבות אלה, לשיטתה של ימין, מקימות חשש כי היא תעמוד בפני שוקת שבורה אם תזכה בערעור, ומצדיקות את עיכוב ביצוע פסק הדין. ימין מדגישה, כי היא מוכנה ומזומנה להפקיד בקופת בית המשפט את סכום הכסף שנפסק לחובתה, עד להכרעה בערעור, ומבקשת אך שלא להעבירו לידי אנדי.

7.

אנדי בתגובתה, מתנגדת לבקשה, וטוענת, כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. בפתח דבריה מצביעה אנדי על הכלל, שלפיו הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. לגופם של דברים, טוענת אנדי, כי סיכויי הערעור – קלושים. לטענתה, חלק ניכר מערעורה של ימין מופנה כלפי ממצאים עובדתיים, שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. במישור מאזן הנוחות, מודה אנדי כי אכן מצבה הכלכלי 'אינו מיטבי', אך לשיטתה, אין בכך כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. אדרבה, אנדי טוענת, כי הסכומים שנפסקו לטובתה, נחוצים לה לטובת פדיון המחאות ותשלום לנושים.

דיון והכרעה

8.

לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להתקבל, כמפורט להלן.

9.

בקשות לעיכוב ביצוע פסק דין אזרחי מוגשות לבתי משפט זה השכם והערב. הכללים – ברורים וההלכות שנפסקו – ידועות ומוכרות. כידוע, נקודת המוצא היא, כי אין בעצם הגשת ערעור על פסק דין, כדי לעכב את ביצועו (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; להלן: התקנות ). ההיגיון הטמון בכלל בסיסי זה ברור – יש לאפשר לבעל דין שזכה במשפט להנות מפרי זכייתו, מבלי שיידרש להמתין עד לאחר הכרעה בערעור. על בסיס הכלל האמור נקבע, כי ביצוע פסק דין יעוכב רק כאשר סיכויי הערעור טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובת מגיש הבקשה, אם כי משקל הבכורה הוענק למאזן הנוחות (ע"א 3321/21 ורד נ' בן ברוך , פסקה 6 (15.6.2021)).

10.

בנדון דידן, סבורני כי די בבחינת מאזן הנוחות לבדו, כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה, וזאת מבלי צורך להידרש לסיכויי הערעור. בפסקי דין שיצאו מלפני בית משפט זה נקבע כי "שאלה מרכזית הנבחנת במסגרת מאזן הנוחות הינה האם יוכל המערער להיפרע מן המשיב אם יזכה בערעורו" (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן , פסקה 5 (1.12.2005)).

אין מחלוקת כי מצבה הפיננסי של אנדי – רעוע, וזאת בלשון המעטה. אנדי עצמה מודה בתגובתה כי מצבה הכלכלי 'אינו מיטבי'. לא זו אף זו, אנדי אף מודה כי חלק משמעותי מן הסכום שנפסק לטובתה, ישמש לפדיון המחאות ופירעון חובותיה לצדדים שלישיים; סכומים אלה, ככל הנראה, לא יהיו ברי השבה, במידה ויתקבל הערעור. משאלו פני הדברים, דין הבקשה – להתקבל, בכפוף להפקדת מלוא הסכום שנפסק לטובת אנדי בקופת בית המשפט, בתוספת ערובה כספית או ערבות בנקאית, בסך של 100,000 ₪, להבטחת נזקיה של אנדי, ככל שיהיו.

11.

בטרם סיום ברצוני לעמוד על מספר כשלים בהתנהלותה של אנדי במסגרת ההליך דנן. אנדי הגישה את תגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע – באיחור. די היה בכך כדי לראותה כמי שמסכימה לבקשה; הסכמה שתוצאתה היא קבלת הבקשה. בנוסף לכך, תגובתה של אנדי הוגשה בניגוד להוראות שנקבעו בתקנות. תקנה 141 שעניינה בקשות בשלב הערעור קובעת, כי "בקשה בערעור תוגש בכתב" . בדברי ההסבר לתקנות הובהר כי "פרק בקשות ורשימת הבקשות אינו חל בערעור ולכן בקשה בערעור תוגש בכתב. המשמעות היא ש בקשה בערעור תוגש בהתאם להוראות תקנה 50 "

(ההדגשה הוספה – נ' ס'). תקנה 50 לתקנות קובעת, כי "הבקשה והתשובה, כל אחת בנפרד, לא יעלו בהיקפן על חמישה עמודים, ובבקשה לסעד זמני על שמונה עמודים" . על אף האמור, אנדי חרגה חריגה של ממש מהוראות התקנות, ותגובתה משתרעת על פני 12 עמודים. בנוסף, תגובתה של אנדי כפי שהוגשה, אינה מקיימת גם את הוראותיה של ה "הודעה בדבר הוראת מנהל בתי המשפט בדבר צורת מסמך ומבנהו לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018" , אשר פורסמה מכוח תקנה 31 לתקנות. די היה בטעמים אלה כדי להצדיק את מחיקת התגובה על אתר, אולם לפנים משורת הדין, החלטתי שלא להורות על מחיקתה.

12.

הערה נוספת במבט צופה פני עתיד: התגובה שהוגשה, לבד מן הכשלים שדבקו בצורתה ובאופן הגשתה, כוללת ביטויים ותיאורים שאינם ראויים, וזו לשון המעטה. גם במישור זה, הפרה אנדי את הקבוע בתקנה 32 לתקנות, שם נקבע כי "כתב טענות ינוסח באופן שאינו מבזה, מביש או משתלח" . בכל הכבוד, ביטוי כמו 'ראס בן אמו' , לא יַכִּירֶנּוּ מקומו בכתב בית דין. מן הראוי שביטויים כגון דא ושפה מעין זו לא תישנה בהליך הערעור לגופו, ואף לא בכל הליך משפטי באשר הוא.

13.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. ביצוע פסק הדין יעוכב עד למתן פסק דין בערעור, וזאת בכפוף לכך שימין תפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 ימים, את מלוא הסכום שנפסק לחובתה, בתוספת של 100,000 ₪ להבטחת נזקיה של אנדי בשלב הערעור.

בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.