ע"א 7604-22 ע"א 7604-22

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' ורבנר) ב-ת"א 21069-10-20 מיום 28.7.2022, אשר תוקן ביום 11.8.2022.

בתמצית יתואר כי המבקש הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי שעניינה ביטול חוזי ההלוואה שנכרתו בינו לבין המשיבה 1 (להלן: הסכמי הלוואה); וכן תביעה לביטול שעבודים שנרשמו, כפועל יוצא מהסכמי ההלוואה, בהתייחס לבעלות המבקש על מבנה ברחוב הקונגרס הציוני 6 נתניה, הידוע כגוש 8247 חלקה 810, ואשר המבקש הוא הבעלים של אחת מהדירות בו (להלן: הדירה).

בפסק הדין המתוקן נקבע כי הסכמי ההלוואה יתוקנו באופן שעל המבקש לשלם למשיבה 1 סך של 2,141,148 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההלוואות וריבית פיגורים מהמועד בו ההלוואות היו אמורות להיפרע ועד התשלום בפועל. עוד נקבע בפסק הדין כי עיכוב הליכי המשכון/משכנתא על הדירה יבוטל בחלוף 90 יום ממועד מתן פסק הדין, ככל שעד אותו מועד לא יחזיר המבקש למשיבה 1 את סכום החוב שנקבע כאמור.

מכאן הערעור והבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

2.המבקש, אשר אינו מיוצג בבקשה שלפניי, טוען בהתייחס למישור סיכויי הערעור כי אלו "גבוהים" כפי שפורט בהרחבה בערעור מטעמו. במישור מאזן הנוחות, נטען כי משמעות דחיית הבקשה ומימוש המשכון/משכנתא שנרשמו לטובת המשיבה 1 על הדירה, היא כי הוא יוותר ללא מקום מגורים. תוצאה קשה במיוחד עבורו לנוכח נסיבותיו האישיות.

3.מנגד, לעמדת המשיבות 1 ו-3 (להלן: המשיבות) יש לדחות את הבקשה – הן מטעמי סיכויי הערעור, אשר נטען כי הינם "קלושים ביותר"; הן מטעמי מאזן הנוחות. בין היתר, נטען שמבוקש סעד של ביטול הסכמי ההלוואה ומחיקת המשכנתא, בעוד שהמבקש מודה כי הוא חב למשיבות סכום של 1.67 מיליון ש"ח, ואילו חוב זה נושא, לכל הפחות, ריבית בגובה של 7.83% לשנה. המשיבות עומדות על כך שאף לשיטת המבקש אין לו יכולת להחזיר להן את חובו מבלי למכור את הדירה; וכי אין זה מוצדק להורות על עיכוב הליכי המימוש בדירה באופן המאפשר למבקש להמשיך ולהתגורר בדירת פנטהאוז בשווי של כ-5 מיליון ש"ח, בהתאם לחוות דעת שמאית מיום 27.5.2018.

4.בתשובתו לתגובת המשיבות, המבקש לא חלק על שווי דירתו כעולה מן השומה האמורה, והסכים כי קיבל בשנים 2018-2017 סכום של 1.67 מיליון ש"ח מהמשיבות, אותו טרם החזיר. לצד זאת, ביקש כי יתאפשר לו להשיב את החוב באמצעות מכירת דירת מגוריו בעצמו "אם רק יוכל לפצל את הדירה לשתי דירות".

דיון והכרעה

5.נקודת המוצא לבקשה שלפניי קבועה בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) שלפיה "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". היינו, לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעניינו, ואין בהגשת ערעור כדי להביא לעיכוב מימוש פסק הדין או להצדיק מתן צו מניעה זמני (ע"א 7682/22 מדינת ישראל נ' סבג, פסקה 2 (18.12.2022)).

על המבקש לחרוג מהכלל האמור, להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים – סיכויים טובים לזכייתו בערעור, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו כך שלו תדחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך ולא תהיה אפשרות להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל (ע"א 7015/21 מוסך האחים חוני בע"מ נ' עו"ד שי בר ניר, פסקה 16 (17.11.2021)). בין שני התנאים, מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", ונקבע לא אחת, כי מעמד הבכורה נתון לתנאי בדבר "מאזן הנוחות" (ע"א 3269/22 כהן נ' כונס הנכסים, פסקה 6 (13.6.2022)).

6.בראי שיקולים אלו, נקבע כי הנטייה היא לעכב ביצוע פסק דין שעניינו הליכי מימוש דירת מגורים מפאת החשש בדבר אפשרות השבת המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור, כמו גם החשש מפני ההשלכות של פינוי אדם מדירת מגוריו (ע"א 8297/22 דבורצקי נ' עו"ד מרים זפט- נאמנת על נכסי פושט רגל, פסקה 8 (20.12.2022); ע"א 6702/21 סחיש נ' לאון, פסקה 9 (13.3.2022)); אף כי גם במקרים אלו, לא יינתן באופן גורף עיכוב ביצוע, אלא כל מקרה ייבחן בהתאם לנסיבותיו (ע"א 393/22 אסולין נ' עו"ד יעקב לנגה, פסקה 28 (21.8.2022)).

7.בענייננו, אין חולק כי דירת המגורים של המבקש מוערכת בכ-5 מיליון ש"ח. גם אילו יזכה בערעורו, אף לדבריו "קיבל מהן [המשיבות 1 ו-3 – י' א'] בגין שתי ההלוואות 1,670,000 ש"ח", ואין באפשרותו לפרוע את חובו למשיבות מלבד באמצעות מכירת הדירה. לאמור, המבקש אינו חולק על הצורך במכירת הדירה, אף אם ערעורו יתקבל, אלא מבקש להציב תנאים כאלו ואחרים להליך המכירה הדרוש. בנסיבות אלה, החששות בבסיס אי-עיכוב ביצוע פסק הדין שמשמעותו מימוש משכון/משכנתא על דירת המגורים שבה מתגורר המבקש – מתקהים. מן העבר האחר, הנזק אשר עלול להיגרם למשיבות כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין הוא נזק כספי גרידא. לפיכך, מענה ראוי לאינטרס המשיבות יכול שיינתן באמצעות הפקדת סכום משמעותי להבטחת אפשרות פיצויים בגין נזקים שעלולים להיגרם (ראו: ע"א 5865/21 ימין ניסים חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' אנדי הנדסה ייזום וביצוע בע"מ, פסקה 10 (7.10.2021)).

8.סוף דבר: בכפוף לכך שהמבקש יפקיד עד ליום 31.1.2023 סך של 125,000 ש"ח בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה, הצו שניתן ביום 15.11.2022 יוותר על כנו.

היה והסכום האמור לא יופקד עד ליום 31.1.2023, הצו יפקע ללא צורך בהחלטה נוספת.