ע"א 5866/08 עו"ד ישי בית- און - נאמן ממונה נ. עיריית תל אביב

1.

עם פתיחת הערעור נדרש המערער להפקיד ערובה בסך 30,000 ₪. ביום 10.9.2008 דחיתי את בקשת המערער להפחתת סכום הערבון, מן הטעם שבקשתו לא הניחה תשתית עובדתית כלשהי שהיה בה כדי להעיד על חוסר יכולת לשלם את הערבון שנקבע. המערער חויב להפקיד ערבון תוך 21 ימים מעת המצאת ההחלטה.

2.

ביום 25.9.2008 הגיש המערער בקשה לפרוס את תשלום הערבון לשישה ת שלומי ם שווים. המשיבה 1, מצידה, הגישה (ביום 22.10.2008) בקשה לדחיית הערעור משום שהמערער לא הפקיד ערבון במועד שנקבע. בד בבד הגישה משיבה 1 (ביום 22.10.2008) בקשה להעלאת סכום הערובה. הבקשה מבוססת על הטענה כי סיכוייו של הערעור קלושים; על כך שהמערער אינו משלם את ההוצאות שנפסקו נגדו בבית המשפט המחוזי (בסך 40,000 ₪); על כך שאין בערבון שנקבע כדי לכסות את סכום ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי, קל וחומר את סכום ההוצאות שעשוי להיפסק בערעור.

3.

אומד מיד כי אין מקום לדחיית הערעור באין הפקדת ערבון מאחר שהמערער הגיש בקשה לפריסת התשלום בתוך המועד שנקבע להפקדת ערבון. אשר לבקשה להגדלת סכום הערבון, כידוע, אמת המידה לקביעת גובה העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות נשקלים מכלול שיקולים. בין היתר נלקחים בחשבון מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. בהקשר זה אין לשכוח כי המדובר בערעור, אשר מתברר בדרך כלל על דרך סיכומים בכתב, ודרך ניהולו אינה דומה לזו של דיון בפני ערכאה ראשונה. כמובן שקביעת הערבון מבוססת על אומדן בלבד והיא לעולם אינה מדע מדויק (ראו, בש"א 367/98 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186). יודגש לעניין זה כי העירבון המופקד בקופת בית המשפט עם הגשת ערעור נועד להבטחת הוצאות המשיבים בערעור. מטרת העירבון אינה לשמש כלי להוצאה לפועל של הוצאות אשר נפסקו בערכאות הקודמות. העובדה כי המערער לא עמד בחיוב הוצאות המשפט שפסקה הערכאה הראשונה הינה רלבנטית ובעלת משקל מקום שמתבקש פטור מהפקדת עירבון, שכן הדבר מגביר את החשש כי המשיב יתקשה בגביית הוצאות מן המערער בתום הערעור, ככל שייפסקו לטובתו. במקרה כזה, הנטל להוכיח התקיימותם של התנאים המצדיקים פטור מערבון הוא נטל מוגבר. אולם, הפקדת עירבון לא נועדה לשמש מכשיר לגביית הוצאות שפסקה ערכאה אחרת. אשר על כן, בקביעת גובה העירבון כאומדן ההוצאות הצפויות בסיום הערעור, משקלה של טענה בדבר אי פירעון הוצאות בעבר הינו מוגבל. גם לשאלת סיכויי ההליך משקל מוגבל בקביעת גובה הערבון, שכן אומדן ההוצאות מבוסס ממילא על האפשרות של דחיית הערעור.

3.

במקרה דנן, ערבון בסך 30,000 ₪ תואם את גובה העירבון המקובל בדרך כלל בערעורים אזרחיים מן הסוג הנדון. כמו כן, הוא תואם את טיב ההליך, מורכבותו, מספר המשיבים, היקף הדיון המשפטי הצפוי במסגרת הערעור וההערכה לגבי פסיקת הוצאות במקרה של כשלון הערעור. אשר על כן, אין מקום להגדלה של סכום הערבון.

4.

אשר לבקשה לפריסת הערבון, הגם שלא הוכח כי המערער מצוי בקשיים כספיים, כנטען על ידו, מוכנה אני לילך כברת דרך לקראתו ולפרוס את הערבון על פני שני ת שלומי ם שווים. יצוין כי לא ניתן לפרוס את הפקדת הערבון על פני יותר ת שלומי ם. על פי נוהל הדיון בבית משפט זה, עד להפקדת מלוא סכום הערבון לא ניתן צו לסיכומי טענות וככלל התיק אינו מועבר לטיפולו של שופט (ראו ע"א 4407/07 בורסי חברה לספרי משפט בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (לא פורסם, 4.9.07)). הנוהל האמור מבוסס, בין היתר, על כך שאין להטריח את בית המשפט ואת הצד שכנגד בטיפול בהליך, אם קיים חשש שההליך יידחה בשל אי הפקדת ערבון. על רקע זה, ברי כי לא ניתן לפרוס את הפקדת הערבון על פני תקופה ארוכה, ובכך לעכב באופן משמעותי את הטיפול בהליך ולסכל את סיומו של ההליך בתוך פרק זמן סביר.

סיכומו של דבר, הערבון יופקד בשני ת שלומי ם חודשיים שווים, בסך 15,000 ₪ כל אחד. התשלום הראשון יופקד עד ליום 2.11.2008 והתשלום השני עד ליום 2.12.2008. באין הפקדה של כל אחד מן הת שלומי ם במועד יידחה ההליך ללא צורך במתן הודעה נוספת.