ע"א 5897/16 כורש צ'רחי נ. גדעון פרום כונס הנכסים

השופט י' עמית :

1.

המערער נטל הלוואה מבנק הפועלים ובתמורה שיעבד את בֵיתו. לאחר שלא עמד בהחזר ההלוואה, וגם שני הסדרי חוב לא הועילו, הבית נמכר כדי לפרוע את החוב. תהליך זה היה כרוך בהליכים משפטיים לא מעטים, שהגיעו גם לפתחו של בית משפט זה ( רע"א 9329/08 ).

לאחר שהבית נמכר, המערער הגיש תביעה כספית נגד המשיבים. סכום התביעה הועמד על כ-4 מיליון ₪, ובבסיסה עומדת הטענה כי המשיבים פעלו במרמה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, כדי לפנות את המערער מביתו ולמכור את הבית במחיר נמוך בהרבה משוויו האמיתי.

יצויין כי 2.5 מיליון ₪ מתוך הסכום שנתבע הם בגין נזקי גוף אשר נגרמו למערער, לטענתו, כתוצאה מהתנהלותם של המשיבים.

התביעה הוגשה בזמן שהמערער היה מצוי בהליכי פשיטת רגל, ובית המשפט של פשיטת רגל אישר את הגשת התביעה בכפוף להפקדת ערבות צד ג'. המערער עמד בדרישה זו והפקיד את הערבות.

2.

בקשה לסילוק התביעה על הסף, נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' אטדגי ) מיום 18.11.2015. עם זאת, בית המשפט המחוזי ציין כי בדרכו של המערער עומדים " קשיים וכשלים רבים ".

המשיבים 3-2 הגישו, בנפרד, בקשות לחייב את המערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם במקרה של דחיית התביעה, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.4.2016, נקבע כי סיכויי התביעה להתקבל הם קלושים, ונוכח היותו של המערער פושט רגל, יש סיכוי נמוך מאד שהוא יהיה מסוגל לשלם את הוצאות המשיבים. הודגש כי הערבות שהופקדה היא במסגרת יחסי המערער-קופת הכינוס, והבקשה הנוכחית רלוונטית ליחסי המערער-משיבים, היינו למטרה שונה ומשיקולים אחרים. לפיכך נדרש המערער להפקיד ערובות להבטחת הוצאותיו של המשיב 2 בסכום של 50,000 ₪, והוצאותיו של המשיב 3 בסכום של 30,000 ₪. בית המשפט היה עֵר לקושי הכלכלי הניצב בדרכו של המערער, וציין כי האפשרויות הן שהנאמנת תשקול שנית להשקיע משאבים לצורך ניהול התביעה, או שהמערער ינסה לגייס את הסכום ממקורות אחרים או יזנח את התביעה.

3.

המערער לא הפקיד את הערובות הנדרשות, ולפיכך דחה בית המשפט המחוזי את התביעה (פסק דין מיום 26.6.2016). מכאן הערעור שלפנינו, אשר מנוסח באופן תמציתי ולקוני. המערער טען כי הוא פנה לנאמנת וביקש ממנה להפקיד את הערובה, אך היא עמדה בסירובה. המערער סבור כי סיכויי התביעה טובים ו"אומנם קיים קושי להוכיח כי הנתבעים פעלו במרמה ואולם הנסיבות כפי שפורטו בכתב התביעה מצביעות על אפשרות סבירה לכך". לטענתו הוא זכאי לקבל את יומו בבית המשפט, ומצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להפקיד את הערובות שנדרשו. עוד נטען, כי נוכח דחיית הבקשה לסילוק על הסף, לא היה מקום להידרש לסיכויי התביעה להתקבל. בנוסף, הלין המערער על גובה הערובות שנקבעו ועל כך שהמשיבים השתהו בהגשת הבקשה להפקדת ערבויות. לבסוף טען המערער, כי כספי הזכייה בתביעה יכולים למלא את קופת הכינוס ואף להותיר בידו "עודף גדול".

לשלמות התמונה יצויין כי הליכי פשיטת הרגל הסתיימו בהפטר. בהחלטה מיום 22.6.2017, הובהר כי ההפטר כפוף לכך שככל שהתביעה הנוכחית תניב פירות – כל הכספים שיתקבלו יוקנו לקופת הכינוס.

4.

אין ממש בערעור, ודינו להידחות. ההלכה בעניין זה היא כי -

"הזכות לפנות לערכאות השיפוטיות היא זכות

קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה [...] עם זאת הוסמך בית-המשפט בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, בייחוד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים [...] שיקול-דעתו של בית-המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו על בית-המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי-המשפט לשם הגנה על זכויות."

(רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים , פ"ד נח(5) 865, 869-868 (2004) ).

ו כפי שנפסק לאחרונה :

"בדונו בבקשה להפקדת ערובה על בית המשפט לשקול את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים והתנהלותם וכן תום ליבם [...] תקנה 519 לתקנות מעניקה איפוא לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בשאלה האם לחייב ליתן ערובה [...] לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטה, אלא במקרים בהם ניתנה ההחלטה בניגוד לדין או שמובילה היא לעיוות דין" (רע"א 9934/16 קרמנשהצ'י נ' ביזאן , בפסקה יג (18.1.2017)).

5.

בענייננו, החלטתו של בית המשפט המחוזי מעוגנת היטב בדין ובעובדות. הערעור אינו מגלה עילה כלשהי להתערבותנו בשיקול הדעת הרחב המסור, כאמור, לערכאה הדיונית. יתר על כן, החלטתו של בית המשפט המחוזי נראית מתבקשת גם לגופו של עניין. בית המשפט שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובמרכזם סיכויי התביעה להתקבל. יוער כי בניגוד לטענתו של המערער, ההחלטה שלא לסלק את התביעה על הסף – איננה מלמדת דבר על סיכויי התביעה, ובית המשפט אף הדגיש כי במקרה הנוכחי ההיפך הוא הנכון. בהקשר זה אציין כי הגם שתביעתו של המערער לא נדחתה על הסף, הרי שעל פניו עומדת בפניו משוכה של ממש, בדמות הטענה למעשה בית דין, בהינתן ההליכים הקודמים במסגרתם אושרה מכירת הבית. הדעת ניתנה גם למצבו הכלכלי של המערער, ובהינתן סכום התביעה ומהותה, הערובות שנקבעו אינן מופרזות. לא למותר לציין כי נוכח תוכנה של ההחלטה על ההפטר, המערער לא יוכל ליהנות באופן אישי מהצלחת התביעה, כך שקשה לזהות פגיעה מעשית כלשהי בזכויותיו.

6.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות לטובת כל אחד מהמשיבים בסך 1,000 ₪.