ע"א 5910/99 אקו-סר שרותים כלכליים בע"מ נ. שאול לוי

1.זוהי בקשת המשיב להגדיל את סכום הערבון שנדרשה המערערת להפקיד, ולהעמידו על 100,000 ש"ח במקום 20,000 ש"ח שנדרשו מן המערערת.

נימוקי הבקשה הם הימנעות המערערת מתשלום הוצאות בערכאות קודמות, מצבה הכלכלי הרעוע של המערערת, שווי נושא התובענה, העומד על כשלושה מליון דולר ארה"ב, וסיכוייו הנמוכים של הערעור להתקבל.

2.הנימוק של הימנעות מתשלום הוצאות בהליכים קודמים עשוי להיות אינדיקציה לעמידתו של בעל דין בהוצאות שיוטלו עליו בהליך זה, ולפיכך הוא מובא בחשבון בהקשר של קביעת ערבון בערעור. כך, מערער שלא שילם הוצאות בעבר, נחשב כ"מועד" לאי תשלום הוצאות, ולפיכך גובר הצורך בהקפדה על כך שיפקיד ערבון, וקטנה הנטיה לפטור אותו מהפקדה זו, אף אם הוא עומד בקריטריונים הנוספים למתן הפטור.

עם זאת, דרישת הערבון מתייחסת אך ורק לערעור, ולא להליכים קודמים. קביעת גובה הערבון נגזרת משיקולים שונים הנוגעים להליך המתנהל, ואין לראות בה הזדמנות לבוא בחשבון עם אותו בעל דין ולגבות ממנות את חובות העבר, שכן הערבון לא נועד לשמש תחליף להליכי הוצאה לפועל, אלא להבטיח את ההוצאות בהליך התלוי ועומד.

3.שוויו של נשוא המשפט מהווה שיקול בין השיקולים בקביעת גובה הערבון. כך גם סכום ההוצאות שנפסקו בערכאה הראשונה, האפשרות לגביית ההוצאות בהתחשב, בין היתר, במקום מגורי המערער, מספר המשיבים ושיקולים נוספים (ראו: בש"א 367/89 היל נגד דננברג , פ"ד מג(4) 186; ע"א 1989/94, כונס הנכסים הרשמי נגד ארווין זוסמן ואח' , תקדין עליון 95(2) 656). כל השיקולים הללו אינם עומדים בפני עצמם, אלא באים לסייע לצפות מראש מה סכום ההוצאות בו עלול המערער להיות מחוייב, ולפיו לקבוע את גובה הערבון (ע"א 2464/91, פלאטו שרון נגד קומפני פריזיין דה פרטיסיפיון ואח' , לא פורסם, וכן ע"א 1989/94 הנ"ל, בעמוד 658).

בענייננו נראה כי מלאכה זו קלה יותר, כיוון שמדובר בערעור שנדון כבר בבית משפט זה, הוחזר לבית המשפט המחוזי להשלמת פסק דין בנקודות מסויימות וחזר עתה ב"גלגול שני".

בפסק הדין המקורי של בית המשפט המחוזי חוייב הנתבע (הוא המשיב בערעור זה), בהוצאות בסך 15,000 ש"ח. בערעור הראשון לבית משפט זה חוייבה המשיבה (היא המערערת עתה) בהוצאות המערער בסכום של 15,000 ש"ח, נכון ליום 11.5.98. בפסק הדין המשלים של בית המשפט המחוזי חוייבה התובעת (המערערת כאן) בהוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסכום כולל של 25,000 ש"ח.

4.מכל האמור עד כה ניתן להסיק, כי אם יידחה הערעור, אין בית המשפט צפוי לחייב את המערערת בהוצאות בסכום הגבוה בהרבה מסכום הערבון שהופקד, ומכל מקום לא בסכום בו נקט המבקש, של 100,000 ש"ח.

נראה כי מטרת הבקשה היא לאפשר למשיב, באמצעות חילוט הערבון, לגבות סכומים שנפסקו לזכותו בהליכים אחרים, וזאת אין לאפשר לו.

אני דוחה, איפוא, את הבקשה.