ע"א 6010/15 GBES Ltd נ. אנגל משאבים ופיתוח בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר ) מיום 9.6.2015 (להלן: ההחלטה ) בגדרה נקבע, בין היתר, כי על המבקשת להעמיד לטובת המשיבה 1 (להלן: החברה ) אשראי בגובה 50 מיליון ש"ח וזאת לאחר שהצדדים יגיעו להסכמות באשר לתנאים בהם יועמד האשראי.

רקע

1.

המבקשת רכשה את השליטה בחברה, אגב ביצוע הסדר נושים לנושיה הבלתי מובטחים של החברה. בין הצדדים נפלה מחלוקת באשר לחובותיה של המבקשת לפי סעיף 7 להסדר הנושים, שבו נקבע, בין היתר:

GBES

[המבקשת] מתחייבת להעמיד לאנגל משאבים [החברה] אשראי, במהלך שנה ממועד הסגירה, לטובת פעילות אנגל משאבים [החברה], בסך של עד 50 מיליון ש"ח, בהתאם לצרכי ודרישות אנגל משאבים ... ".

המשיבים 3-2, הנאמנים למחזיקי האג"ח של החברה, הגישו לבית משפט קמא בקשה לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, בטענה שהמבקשת הפרה את התחייבותה לפי סעיף 7 להסדר הנושים וכי הדבר מכביד על פעילות החברה וגורם לה לנזקים. נציין כי במסגרת הבקשה עתרו הנאמנים גם לכך שבעלי השליטה במבקשת יעמידו אשראי לחברה מהונם האישי וכי יוצהר כי בעלי השליטה במבקשת נושאים באחריות אישית לנזקיה של החברה בשל אי העמדת האשראי על-ידי המבקשת.

2.

בהחלטתו מיום 9.6.2015 קבע בית משפט קמא, כי המבקשת הפרה את התחייבויותיה בכך שלא העמידה אשראי לחברה לפי סעיף 7 להסדר הנושים. עוד קבע בית משפט קמא, כי המבקשת ובעלי השליטה בה אכן נושאים באחריות לנזקי החברה, ככל שאלה יוכחו. בית משפט קמא קבע כי אין מקום למתן צו אישי כלפי בעלי השליטה במבקשת כדי שיעמידו לטובתה את האשראי.

טענות הצדדים

3.

המבקשת, ובעלי השליטה בה, הגישו ערעור על החלטת בית משפט קמא. לצד הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע שבה עתרה לעיכוב החלטת בית משפט קמא בכל הנוגע לחיובה להעמיד אשראי לטובת החברה, וכך נוסח החיוב בהחלטה:

"על GBES

[המבקשת] להפקיד בנאמנות, תוך 60 יום מיום מתן ההחלטה, בחשבון נאמנות שזהות הנאמנים בו תוסכם תוך שבעה ימים מיום מתן ההחלטה על ידי בא כוח המבקשים בבקשה שלפניי, בא כוח החברה ובא כוח GBES

[המבקשת], סכום של 50 מיליון ש"ח במזומן או בערבות בנקאית. תוך 30 יום מיום הפקדת הכספים יסוכמו תנאי העמדת האשראי והבטוחות הנלוות, על מנת שניתן יהיה להעביר את הכספים לחברה".

יצוין, כי עובר להגשת הערעור, הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה דומה לעיכוב ביצוע, אך החלטה בבקשה ניתנה רק לאחר הגשת הערעור ולאחר הגשת הבקשה דנא לבית משפט זה. בקצרה ייאמר, כי בית משפט קמא דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, אך הורה כי הסכום שנקבע שעל המבקשת להעביר לחברה ייוותר בנאמנות עד להכרעה בערעור.

4.

בבקשתה טוענת המבקשת, כי לערעורה סיכויים טובים נוכח השגיאות שנפלו בפסק דינו של בית משפט קמא. בכל הנוגע לקביעות בית משפט קמא ביחס לסעיף 7 להסדר הנושים, טוענת המבקשת, כי בסופו של יום בינה לבין החברה נכרת חוזה לכריתת חוזה. כלומר, הצדדים הסכימו ביניהם כי בבוא העת, וככל שיתעורר צורך מצדה של החברה, הם יכרתו ביניהם הסכם להעמדת אשראי מצדה של המבקשת - ובית משפט קמא שגה כאשר כפה עליה לקיים את ההסכם המאוחר, אף שתנאיו טרם נקבעו. בתוך כך טוענת המבקשת, כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, לא ניתן להשלים את הפרטים החסרים בהסכם להעמדת אשראי, מה גם שבית המשפט לא קבע את התנאים בהם יועמד האשראי, ולטענת המבקשת, מדובר בפרטים בעלי חשיבות רבה, שבלעדיהם יש להשקיף על ההסכם כעל חוזה שאינו בר ביצוע או חוזה שאכיפתו תדרוש מידת פיקוח בלתי סבירה מצדו של בית משפט (סעיפים 3(3) ו-13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970). המבקשת טוענת גם כלפי קביעת בית משפט קמא כי הפרה את התחייבותה לפי סעיף 7 להסדר הנושים, שכן, לגישתה, לפי הסעיף חובתה להעמדת אשראי קמה רק מעת שלחברה יתעורר הצורך באשראי, ואילו בענייננו, לא עמדו בפני בית משפט קמא די נתונים כדי לבסס את הקביעה שלחברה אכן קם הצורך באשראי.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי גם מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה, שכן אם החלטת בית משפט קמא לא תעוכב, יהיה קושי להחזיר את המצב לקדמותו. לטענת המבקשת, על-פי פסק הדין עליה לגייס סכום עצום, שיש בו כשלעצמו להצדיק את קבלת הבקשה, והדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב במצבה הכלכלי הרעוע. לטענת המבקשת, לחברה לא ייגרם נזק בלתי הפיך מקבלת הבקשה, שכן בסופו של יום, לפי פסק הדין, על המבקשת להעמיד לטובת החברה אשראי ולא להעניק לה סכום כסף, ובכל מקרה ככל שייגרם לחברה נזק - יהיה זה נזק כספי הניתן לפיצוי.

5.

ככל שניתן להבין, החברה (ובתוך כך, הנאמנים) אינה חולקת על כך שמצבה הכלכלי של המבקשת אינו משופר. לטענת החברה, אם אלה הם אכן פני הדברים - הרי שיתר טענות המבקשת, למשל, בעניין התנאים שבגדרם יוענק האשראי או בעניין הצורך של החברה באשראי, אינן אלא ניסיון לייצר מצג שווא שלפיו בכוונת המבקשת למלא אחר הוראות פסק הדין, בתנאים מסוימים או ככל שערעורה יידחה, אף שבפועל היא נעדרת יכולת כלכלית לעשות כן. לחברה טענות רבות כלפי האופן בו התנהלה המבקשת לאחר שניתנה החלטת בית משפט קמא.

לגופה של הבקשה, החברה טוענת, כי סיכויי הערעור "אפסיים" נוכח החלטתו המנומקת של בית משפט קמא, המבוססת על התרשמותו ממהימנותם של עדים שונים בתיק ומהמקבץ הראייתי שהובא בפניו. עוד טוענת החברה, כי טענות המבקשת כלפי מחויבותה לפי סעיף 7 להסדר הנושים, עומדות בניגוד להצהרותיה והתנהלותה עובר לסכסוך שנתגלע בין הצדדים, שכן בעבר התחייבה המבקשת להעמיד את סכום האשראי, אף אם בפועל לא עשתה כן. באשר למאזן הנוחות נאמר, כי טענות המבקשת באשר למצבה הכלכלי הרעוע כלל לא נתמכו בתצהיר כנדרש וכי המבקשת לא הביאה כל ראייה כדי לבסס את טענתה בעניין זה, וכך גם ביחס לטענותיה, כי לחברה לא ייגרם נזק משמעותי מעיכוב הביצוע. החברה מתייחסת בתשובתה להחלטת בית משפט קמא בבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע, ובגדר כך להוראתו כי הסכום שנדרשת המבקשת לגייס ייוותר בנאמנות עד לתום הליכי הערעור, וטוענת כי גם בכך יש ללמד שלמבקשת לא ייגרם נזק בלתי הפיך אם בקשתה תדחה וערעורה יתקבל בסופו של יום. יצוין, כי החברה הגישה אף היא ערעור על החלטת בית משפט קמא (ע"א 6033/15).

המשיב 5, הכונס הרשמי, סבור אף הוא כי יש לדחות את הבקשה, ומציע בתשובתו כי הכספים שעל המבקשת להפקיד בנאמנות לא יועברו לידי החברה עד להכרעה בערעור, או לחלופין כי קבלת הבקשה תותנה בהפקדת ערובה כספית הולמת מצדה של המבקשת. המשיבה 4, רשות ניירות ערך, הודיעה בתשובתה כי אין בכוונתה להביע עמדה בבקשה לעיכוב ביצוע וגם לא בערעור עצמו.

דיון והכרעה

6.

תחילה אדרש בקצרה למצב הדיוני שנוצר בתיק, שבו בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע היתה תלויה ועומדת במקביל בפני שתי ערכאות.

כזכור, לאחר שניתנה החלטת בית משפט קמא (ביום 9.6.2015) הוגשה לו - ביום 30.6.2015 - בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע. בטרם ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, הוגש (ביום 6.9.2015) ערעור על ההחלטה מיום 9.6.2015 ובצדו גם בקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת הסבירה מהלך זה בהוראות תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שלפיה " בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער". ביום 16.9.2015, כלומר לאחר הגשת הערעור (ולאחר שניתנה החלטתי שבה נדרשו המשיבים להגיב לבקשה), ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע שהובאה להכרעתו עובר להגשת הערעור. מצב דיוני זה עורר שתי שאלות - ראשית, לאיזו ערכאה נתונה הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע, כאשר הערעור הוגש בטרם ניתנה החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה (כדין לעת הגשתה) לערכאה הדיונית; והשנייה, מהו ההליך שבו נדרשת המבקשת לנקוט, קרי, האם נוכח האמור בהחלטה שניתנה בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארווה (17.6.2015) (להלן: עניין הראל ) - על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתה לעיכוב ביצוע, אף שזו ניתנה לאחר הגשת הערעור, ואין היא רשאית להגיש בקשה עצמאית בתיק הערעור.

באשר לשאלה הראשונה, היא שאלת הערכאה המוסמכת, הרי שבפסיקה הובעו עמדות שונות - ראו ההחלטה בע"א 8486/13 מצרי נ' פאר פנורמה פרויקטים (1987) בע"מ (16.1.2014) לעומת ההחלטה בע"ע (ארצי) 53191-10-13 אגוז המדבר בע"מ נ' דרורי , פסקאות 18-9 (20.1.2014); וראו גם הדיון בנושא זה ב עניין הראל בפסקה 19. איני רואה להכריע בסוגיה זו במסגרת הבקשה דנא, שכן מצב הדברים כאן נבדל מהמקרים שנדונו בגדר ההחלטות שנזכרו לעיל, בכך שבענייננו הערכאה הדיונית החליטה בסופו של יום בבקשה לעיכוב ביצוע, ועל כן ממילא אין מקום להורות כי הבקשה תדון בפניה.

באשר לשאלה השנייה, היא שאלת ההליך המתאים, ביקשתי שהמבקשת תנמק מדוע אין למחוק את בקשתה נוכח האמור ב עניין הראל ואפשרתי למשיבים להגיב לתשובתה. בתשובתה, הבחינה המבקשת בין המצב בעניינה לבין המצב שנדון ב עניין הראל , וסברה כי בשל ההבדלים בין המקרים יש לדון בבקשתה לעיכוב ביצוע ולא להפנותה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 16.9.2015. המשיבים לא השיבו לתשובת המבקשת בעניין זה, ועל כן, בהיעדר התנגדות, אדון בבקשת המבקשת במתכונת שהוגשה, וזאת אך בשל היעדר התנגדות מצדם של המשיבים ובלי שאתייחס לעמדת המבקשת לגופה. יצוין רק, כפי שנאמר גם בעניין הראל , שאם בעלי דין יתחמו את הבקשה לעיכוב ביצוע שהם מגישים לערכאה הדיונית רק לתקופה שעד להגשת הערעור, יימנעו מצבים דיוניים מורכבים כגון זה שנוצר בענייננו. מעבר לכך, במצב שנוצר לכאורה לא ברור מה מעמדה של החלטת בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, שהרי לא הוגשה לגביה השגה לערכאת הערעור. כיוון שראיתי לנכון לדון בבקשה דנא, ולא למחקה ולהפנות את המבקשת להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין עיכוב הביצוע, תבוא בהכרח ההחלטה דנא במקום החלטת בית משפט קמא.

7.

ועתה לדיון בבקשה לגופה. לאחר העיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף למפורט בפסקה 10 שלהלן.

8.

כידוע, בעל דין המבקש שביצועו של פסק דין בעניינו יעוכב נדרש להראות, כי לערעורו סיכויים טובים להתקבל וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר בין תנאים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות" - ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, משקלו של מאזן הנוחות פוחת – ולהיפך. הצדדים אמנם האריכו בטענותיהם לעניין סיכויי הערעור, אך סבורני כי בענייננו אין ליתן לשיקול זה משקל יתר, שכן מאזן הנוחות נוטה במובהק לעבר קבלת הבקשה. אם כך, די אם ייאמר בשלב זה, כי אינני סבור שסיכויי הערעור הם כה נמוכים עד שיש לדחות את הבקשה אך מטעם זה.

9.

כאמור, סבורני כי בענייננו מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר קבלת הבקשה. החברה ביקשה כי נשקיף על המקרה דנא כעל פסק דין כספי, שכן במקרים כאלה, ככלל, לא תתקבל הטענה שיהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל, ועל כן גובר האינטרס של הצד הזוכה ליהנות לאלתר מפרי זכייתו (ע"א 3176/12 שאער נ' חברת גני יהודה ויהודית בע"מ , פסקה 12 (26.7.2012)). בהחלטתו בבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע העיר בית משפט קמא כי החלטתו בעניין העמדת האשראי אינה משולה לפסק דין כספי "קלאסי". סבורני כי יש ממש בקביעה זו. נזכיר, כי בהחלטת בית משפט קמא נקבע, כי על הצדדים להגיע להסכמות באשר לתנאים שבמסגרתם תעמיד המבקשת אשראי - שאינו אלא סוג של הלוואה – לחברה, ורק לאחר מכן יועבר הסכום, שבינתיים יופקד בנאמנות, לידי החברה. כלומר, ממילא תנאי מקדים לכך שהסכום הנזכר יועבר לידי החברה הוא שהצדדים יגיעו להסכמות באשר לתנאי העמדת האשראי (ושמא כלל לא יגיעו להסכמות?) ועל כן אין מדובר במצב בו ממילא החברה אמורה היתה ליהנות מפרי זכייתה מיד לאחר מתן ההחלטה.

זאת ועוד, טענה שהעלתה המבקשת כדי לתמוך בבקשתה הוא מצבה הכלכלי הרעוע ממילא, שעלול להיפגע עוד יותר אם בקשתה תדחה. בהחלטת בית משפט קמא ובתגובת החברה לבקשה נטען כלפי המבקשת כי היא לא תמכה את בקשתה בתצהיר. סבורני, כי אין לזקוף נתון זה לחובת המבקשת, שכן בפסק דינו של בית משפט קמא נאמר כהאי לישנא: "מכל האמור לעיל עולה אכן תמונה קודרת לגבי מצבה של בעלת השליטה [המבקשת], כפי שציין בא כוח הנאמנים ... שיש בה כדי להסביר את אי העמדת האשראי ואת הניסיון לדחות את העמדתו". בנסיבות אלה, בהן מן הנתונים בתיק עולה "תמונה קודרת" ביחס למצבה הכלכלי של המבקשת נראה, כי יש משקל לטענה זו של המבקשת, אף בהיעדר תצהיר (והשוו לרע"א 7799/13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 7 וההפניות שם (26.11.2013)). מנגד, החברה אינה טוענת בתשובתה לבקשה, כי עיכוב בהליכים שבסופם יועמד לה האשראי עלול לגרום לה לנזק בלתי הפיך. החברה אינה טוענת כי היא נזקקת מידית לאשראי שבסופו יום תידרש המבקשת להעמיד לטובתה. החברה אף לא טוענת, כי היא עומדת על דחיית הבקשה מחשש שעד להכרעה בערעור היא תתקשה להיפרע מן המבקשת.

אם כן, מצב הדברים בענייננו הוא כדלקמן: אין משמעות החלטת בית משפט קמא, שאותה מבקשת המבקשת לעכב, כי על המבקשת להעמיד אשראי לטובת החברה באופן מידי, אלא אך לאחר שהצדדים יגיעו להסכמות באשר לתנאי העמדת האשראי; המבקשת טוענת כי העמדת האשראי בשלב זה תגרום לה לנזק כלכלי בלתי הפיך נוכח מצבה הכלכלי הרעוע - טענה שנתמכת בקביעת בית משפט קמא, ובמידה מסוימות בטענות החברה עצמה; והחברה מצדה לא טענה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם העמדת האשראי תתעכב (מעבר לעיכוב הכרוך בהגעה להסכמות באשר לתנאי העמדת האשראי). אזכיר גם, כי לפי החלטת בית משפט קמא, בסופו של יום, נדרשת המבקשת להפקיד בנאמנות סכום של 50 מיליון ש"ח, שאינו סכום של מה בכך - אף אם מדובר בחברה ולא באדם פרטי - ובוודאי כאשר מוסכם שמצבה הכלכלי של החברה אינו מן המשופרים. לא אחת נפסק, גם לגבי פסק דין כספי, שכאשר מדובר בסכום גדול במיוחד, גוברת הנטייה לעכב ביצוע פסק הדין שמחייב לשלמו.

10.

מהטעמים המנויים לעיל באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ולהורות על עיכוב ביצוע החלק בהחלטת בית משפט קמא המורה למבקשת להפקיד סך של 50 מיליון ש"ח בנאמנות (כמצוטט בפסקה 3 להחלטה זו). החלטה זו תכנס לתוקף רק אם המבקשת תפקיד בקופת בית משפט זה עד ליום 15.11.2015, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, סך של 2 מיליון ש"ח להבטחת כל נזק והוצאה שיכולים להיגרם לחברה אם יידחה הערעור או יבוטל עיכוב הביצוע.

לא ראיתי לעשות צו להוצאות בבקשה דנא.