פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
6016/20
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המערער:
סאלח רזק
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית כפר סבא
2. עיריית פתח תקווה
3. עיריית לוד
4. עיריית תל אביב
5. עיריית בת ים
6. עיריית חולון
7. עיריית רמלה
8. עיריית ראשון לציון
9. עיריית חדרה
10. עיריית נצרת עילית
11. עיריית עכו
12. עיריית נהריה
13. עיריית מעלות תרשיחא
14. מועצה מקומית רכסים
15. מועצה מקומית רמת ישי
16. מועצה מקומית מטולה
17. מועצה אזורית מרום הגליל
18. עיריית באר שבע
19. מועצה מקומית
כפר יונה
20. מועצה אזורית עמק חפר
21. עיריית בית שאן
22. עיריית נס ציונה
23. עיריית הוד השרון
24. עיריית קריית שמונה
25. מועצה מקומית ראש פינה
26. מועצה מקומית קצרין
27. עיריית נתיבות
28. עיריית רמת גן
29. עיריית הרצליה
30. עיריית יהוד מונסון
31. מועצה מקומית פרדסייה
32. מועצה מקומית שלומי
33. מועצה מקומית מטה אשר
34. עיריית ערד
35. עיריית חיפה
36. מועצה מקומית זיכרון יעקב
37. עיריית אור עקיבא
38. עיריית קריית אתא
39. עיריית אשדוד
40. עיריית ירושלים
41. מועצה מקומית כפר ורדים
42. מועצה מקומית כוכב יאיר
43. מועצה אזורית חוף הכרמל
44. מועצה מקומית קריית ביאליק
45. עיריית אשקלון
46. עיריית רעננה
47. מועצה מקומית כפר תבור
48. מועצה מקומית חצר הגלילית
בקשות לפטור מאגרה
ומעירבון; תשובת המשיבות 4-3, 23-6, 29, 33-32 37-36, 43-40 ו-47 מיום 8.9.2020;
תשובת המשיבות 24-26 מיום 14.9.2020; תשובת המשיבות 1, 30-31, 39 ו-46 מיום
18.10.2020
החלטה
בעל דין העותר לפטור מתשלום האגרה ומהפקדת העירבון בהליך הערעורי שיזם נדרש להראות לצורך קבלת הפטור כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים : האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית; והשני, כי סיכויי ההליך מצדיקים מתן פטור כאמור (ראו מבין רבים, בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל
(21.7.2014)). עיינתי בבקשת הפטור שלפניי ומקובלת עלי טענת המשיבים כי זו אינה נתמכת בתשתית עובדתית ממשית כלשהי באשר למצבו הכלכלי של המערער. כך יצוין, בין היתר, כי לבקשה לא צורפו תלושי שכר או תדפיסי "עובר ושב" ולא הוסבר בה כנדרש מדוע לא יוכל המערער להיעזר בסביבתו הקרובה לצורך גיוס סכום העירבון ויובהר כי טענה כגון דא יש לבסס במסמכים ובראיות (ראו למשל, בש"א 5093/19 טלר נ' אטל , פיסקה 6 (31.7.2019)).
נתתי דעתי גם למהות ההליך ואכן בפסיקה ננקטת גישה מקלה, ככלל, ביחס להטלת הוצאות על תובע ייצוגי (לרבות בערכאת הערעור), וכך למשל נקבע כי בהליכים ייצוגיים אשר אינם הליכי סרק שהוגשו בחוסר תום לב , הנטייה תהיה לפסוק הוצאות על הצד המתון (ראו, ע"א 7928/12 אי.אר.אמ. טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ , פסקה 32 (22.1.2015); ע"א 2053/18 ואכים נ' שופרסל
בע"מ
(29.7.2018)). ברם, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו וגם בהליכים ייצוגיים עשויות בסופו של יום להיפסק הוצאות בסכום שאינו זניח (כפי העולה מפסק-דינו של בית המשפט קמא) וממילא נדרש יוזם ההליך הערעורי להבטיח תשלום הוצאות אלה באמצעות הפקדת עירבון הולם, ואף אין להתעלם בהקשר זה מן הפוטנציאל הכלכלי הטמון בהליך התובענה הייצוגית.
במקרה דנן, עסקינן בבעל דין אשר בחר מיוזמתו שלו להגיש עשרות תובענות ייצוגיות כנגד עשרות רשויות מקומיות. כל בקשות האישור סולקו על הסף על ידי בית המשפט המחוזי בשל היעדר עילת תביעה, בשל היעדר תום לב ולנוכח כשלים דיוניים משמעותיים שנפלו בהגשת בקשות האישור. בנסיבות אלה דומה כי בעת קביעת שיעור העירבון בערכאת הערעור לא ניתן להתעלם ממספר המשיבים הרב שהמערער בחר לצרף מלכתחילה להליכים הייצוגיים הרבים שהגיש בעת ובעונה אחת. המערער הוא זה שנטל על עצמו סיכון מחושב שההליכים הייצוגיים הרבים שיגיש יובילו להשתת הוצאות בסכום שאינו מבוטל, וכך אכן ארע בבית המשפט המחוזי. המשיבים שלטובתם נפסקו הוצאות כאמור זכאים לכך שיופקד בערכאת הערעור עירבון אשר יהא בכוחו להבטיח את הוצאותיהם ככל שייפסקו לטובתם עם סיומו של ההליך (השוו, בש"א 584/15 בן-אדוה נ' 012 סמייל טלקום בע"מ (25.3.2015)).
בהתחשב באמור לעיל ולאחר שאיזנתי בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ונתתי דעתי גם לשיעור ההוצאות שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי ולכך שלא צורפה כאמור תשתית עובדתית ממשית בנוגע למצבו הכלכלי של המערער, לא מצאתי עילה לפטור את המערער מתשלום האגרה ומהפקדת העירבון, ובנסיבות העניין ראיתי להעמיד את שיעור העירבון על הסכום של 35,000 ש"ח.
על המערער לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון עד ליום 24.11.2020 שאם לא כן יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא צורך בהודעה נוספת.
ניתנה
היום, כ"ג בחשון התשפ"א (10.11.2020).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם