ע"א 6091/06 ג'ורג' הלון נ. יוסף בלייר

1.לפני בקשה להוספת נימוק ערעור לעניין חיוב הצדדים בתשלום אגרה לאור תקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן: "התקנות"). עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.6.06 (להלן: "פסק הדין"), בו נקבע כי תאונה בה נפגע המשיב, נהג מונית במקצועו, עת ירד ממוניתו אינה "תאונת עבודה". כן נקבע כי סך הפיצויים שישולמו למשיב בגין התאונה הינו 1,409,449 ₪. בנוסף נקבע כי על המערערים בהליך שבכותרת, הנתבעים בפסק הדין והמבקשים בבקשה דנן, לשאת ב"יתרת האגרה" בסך של 40,021 ש"ח. המבקשים טענו בהודעת הערעור כי על-פי העדויות שנשמעו בבית המשפט קמא יש להסיק כי המשיב ירד ממוניתו בתום יום עבודתו, ולפיכך מדובר בתאונת עבודה. בנוסף טענו כי לצורך חישוב גובה הפיצוי בגין הפסדי השכר שנגרמו למשיב עקב התאונה, התבסס פסק-הדין על שכר גבוה בהרבה מזה שהרוויח המשיב בפועל. מכאן הערעור דנן. המבקשים, הנתבעים בהליך קמא, מבקשים להוסיף להודעת הערעור טיעון נוסף לעניין חיובם ביתרת האגרה. לטענתם, תקנה 6(ב) לתקנות קובעת כי במידה והתנהל הליך בבית המשפט המחוזי וסכום הפיצוי שנפסק נמוך משישים אחוזים מתחום סמכות בית משפט השלום ביום הבאת ההליך, על הנתבע לשלם את האגרה כשיעורה בבית משפט השלום ועל התובע לשלם את האגרה החלה בבית המשפט המחוזי. מאחר ושישים אחוזים מהסכום שהיה בסמכות בית משפט השלום ביום הבאת ההליך הינו 1,500,000 ₪, טוענים המבקשים כי היה על בית המשפט קמא לחייבם בתשלום סכום האגרה הנוהג בבית משפט השלום ולחייב את התובע, המשיב בהליך שבכותרת, בתשלום יתרת האגרה. המבקשים מציינים כי בקשתם לשינוי חיובם באגרה על-פי התקנות נדחתה בבית המשפט קמא ביום 23.8.06. המבקשים מציינים בנוסף כי המועד הקבוע בדין להגשת ערעור על פסק-הדין טרם חלף ביום הגשת הבקשה דנן, וכי לא יגרם למשיב נזק בגין הוספת הנימוק המתבקשת. המשיב טען, כי אין המדובר בטענה חדשה שנתגלתה למבקשים לאחר הגשת כתב הערעור, ולפיכך היה עליהם להביא את כלל נימוקיהם במסגרת כתב הערעור כנדרש. למרות זאת, השאיר הוא את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

2.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש להיעתר לבקשה ולאפשר את תיקון הערעור כפי המבוקש. אין חולק בדבר הסמכות לאפשר תיקון הערעור אף בשלב זה, והכל כאמור בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כבר נקבע כי השימוש בסמכות הקבועה בתקנה זו היא ליברלית (ראו ח' בן-נון, הערעור האזרחי 259 (1997) והאסמכתאות שם). המטרה היא לאפשר לערכאת הערעור לדון בשאלות השנויות במחלוקת, תוך מניעת סרבול של הדיון ופגיעה בצד שכנגד. השאלה היא אפוא שאלה של שיקול דעת. בעניין שלפני, שוכנעתי כי יש לאפשר תיקון זה. בעת שהוגש הערעור טרם נתקבלה החלטת בית המשפט קמא הדוחה את בקשת המבקשים לשינוי פסק הדין לעניין החיוב באגרה. זאת ועוד: הבקשה לתיקון הוגשה עוד טרם חלוף המועד להגשת הערעור. אין בקבלת הבקשה לתיקון הודעת הערעור דנן כדי לפגום במהלך הדיון - שטרם החל למעשה, ואף לא הוגשו סיכומי הצדדים. דברים אלו נכונים ביתר שאת שעה שהתיקון המבוקש הוא שולי לכאורה מבחינה כמותית ומהותית ביחס לגוף הערעור ואין בו כדי להכביד על ניהול ההליך. לפיכך שוכנעתי כי אין בתיקון הערעור בשלב זה משום פגיעה במשיב.

3.התוצאה היא על כן כי אני מתיר את תיקון הודעת הערעור באופן שתוכל להתייחס גם לעניין חיוב המבקשים ביתרת האגרה כאמור בפסק הדין. ערעור מתוקן יוגש תוך 15 ימים מעת המצאת החלטתי זו.