ע"א 6096/19 א.א. מודל אומנות (1972) בע"מ נ. F.I.L.A S.P.A

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ה' סילש ) בת"א 16939-09-17 מיום 4.7.2019, וזאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

2.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשת פעלה כיבואנית, מפיצה ומשווקת בלעדית של מוצרי המשיבות 2 ו-3 במשך עשרות שנים. חודשים מספר לאחר שרכשה המשיבה 1 את פעילות המשיבות 2 ו-3, לקראת סוף שנת 2016, הודיעו שלוש המשיבות למבקשת על ביטול ההתקשרות עימה ועל כוונתן לפעול באמצעות מפיץ חלופי (להלן: הודעת הביטול ).

3.

בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המבקשת לסעד הצהרתי שיורה על בטלות הודעת הביטול, כמו גם את תביעתה לסעד חלופי של פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בגין ביטול ההתקשרות ולהשבת טובות הנאה אשר צמחו למשיבות כתוצאה מפעילותה של המבקשת.

לצד זאת, התקבלה תביעת שכנגד מטעם המשיבות לתשלום יתרת חוב בגין מוצרים שסופקו למבקשת אשר התמורה עבורם טרם שולמה,.

משכך, נקבע כי המבקשת תשלם סכום של 108,508 ש"ח למשיבה 3; סכום של כ-23,543 ש"ח למשיבה 4; והוצאות משפט למשיבות בסכום כולל של 55,000 ש"ח.

4.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה במהלך חודש ספטמבר 2019, ובחלוף כארבעה חודשים הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפניי.

לטענת המבקשת סיכויי הערעור גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתה, ועל כן יש להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בכלל זה נטען כי המשיבות הן חברות זרות אשר כלשון המבקשת "ממוקמות" בשלוש מדינות שונות, באופן אשר עלול להתעורר קושי משמעותי לגביית הכספים שישולמו למשיבות אם המבקשת תזכה בערעור.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיבות אף "פעלו בצוותא חדא על מנת לפצל את הליכי ההוצאה לפועל במכוון" באופן שיקשה עליה לגבות את הסכום אם הערעור יתקבל.

עוד נטען כי הצדדים הגיעו להסכמות שלפיהן המבקשת תשלם את יתרת החוב שעליה לשלם למשיבות לפי פסק הדין לאחר ההכרעה בערעור. לטענת המבקשת, לנוכח הסכמות אלו לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עם הגשת הערעור. אולם, משהפרו המשיבות את ההסכמות ונקטו בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשת, הוגשה לבסוף הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

5.

מנגד, טוענות המשיבות כי אין ממש בטענה שלפיה הוסכם כי הן יימנעו מלנקוט צעדים למימוש פסק הדין עד להכרעה בערעור; וכי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין מאחר שסיכויי הערעור נמוכים ו"מאזן הנוחות" אינו נוטה לטובת המבקשת.

אשר לסיכויי הערעור, נטען כי עיקר טענות המבקשת מופנות כלפי ממצאי עובדה שקבע בית המשפט המחוזי, אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם.

בהתייחס ל"מאזן הנוחות", טוענות המשיבות כי אין בעצם העובדה כי המשיבות הן חברות זרות כדי להקשות על גביית הסכום שישולם להן חזרה אם הערעור יידחה; וכי לנוכח יציבותן הכלכלית, אין חשש כי לא יהיה בידן להשיב את הסכום אם יידרשו לכך.

מנגד, נטען כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו שפיר, ומשכך קיים חשש ממשי שתיכנס להליכי חדלות פירעון ולא ניתן יהיה לגבות ממנה את הכספים בעתיד. כתימוכין לטענה זו, מפנות המשיבות בין היתר לסיכומי הערעור שהגישה המבקשת, מהם עולה כי היא "קרסה לחלוטין וסגרה את פעילותה".

לבסוף נטען כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב, וכי אף בשל כך יש לדחותה. בהקשר זה מפנות המשיבות להתכתבות בין באי-כוח הצדדים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ממנה נטען כי לא ניתן ללמוד על הסכמות כלשהן שלא לקיים את פסק הדין עד להכרעה בערעור.

6.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, על המבקש לעכב ביצוע פסק דין אשר עניינו סעד כספי להוכיח כי סיכויי הערעור גבוהים וכי "מאזן הנוחות" נוטה באופן מובהק לטובתו, במובן זה שקיים חשש ממשי שביצוע פסק הדין יגרום לו לנזק בלתי-הפיך. בין תנאים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, מוטל על המבקש נטל כבד יותר להוכיח כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, ולהיפך. עם זאת, מעמד הבכורה נתון לתנאי בדבר "מאזן הנוחות" (ע"א 7843/19 גלריית עץ הזית אומנות ויזמות בע"מ נ' מימון

(18.12.2019)).

7.

במקרה דנן, אני סבור כי המבקשת לא עמדה בנטל להראות כי ביצוע פסק הדין עלולה להסב לה נזק בלתי הפיך, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה – אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

טענתה העיקרית של המבקשת היא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה מאחר שהמשיבות הן חברות זרות. אולם כפי שנקבע לא אחת – לא די בכך כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו הוגש הערעור:

"עצם העובדה שהזוכה בפסק הדין הינה חברה זרה איננה כשלעצמה סיבה מספקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין. אכן, היה ויתקבל הערעור, המערערים עשויים להיזקק להליכי גבייה מורכבים הכרוכים באכיפת פסק דין זר, אך אין במורכבות פוטנציאלית שכזו כשלעצמה כדי להוות טעם לעיכוב ביצוע פסק דין כספי" (ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc. , בפסקה 15 (10.3.2014). ראו גם את ההפניות המופיעות שם).

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבות בסכום כולל של 5,000 ש"ח.