ע"א 62471-10-24 ע"א 62471-10-24

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון) מיום 25.9.2024 בת"א 66055-09-19, בו התקבלה תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשות.

הרקע לבקשה

1.המשיבה הועסקה אצל מבקשת 1 (להלן: אלביט) במשך מספר שנים כראש תחום מינהלת חוזים בחטיבת היבשה, עד אשר פוטרה ביום 30.5.2013. במסגרת תפקידה עמדה המשיבה בראש משלחת שיצאה להודו בחודש אוקטובר שנת 2012 לצורך מסירת ציוד שנמכר על ידי אלביט לצבא הודו. על פי טענת המשיבה, במהלך אותה נסיעה היא נאלצה לבצע עבודות פיזיות ומאומצות שכללו פריקה וספירה של ציוד רב במשקל כולל כבד מאוד. בעקבות עבודות אלה נגרמו לה מגבלות תנועה וכאבים קשים ביותר שהחמירו באופן משמעותי ככל שנקף הזמן, והביאו לפיטוריה מעבודתה, לאובדן כושר עבודה ולנזקים נוספים. על רקע זה היא הגישה ביום 26.9.2019 תביעה נגד אלביט ומבקשת 2, החברה שביטחה את אלביט במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה, לתשלום פיצויים בגין הנזקים האמורים.

2.בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה. נקבע, בתמצית, כי המשיבה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי נפגעה בתאונת עבודה בגינה נגרמו לה נזקי גוף, וכי התאונה אירעה בנסיבות המטילות חבות על אלביט כמעסיקה בשל אי נקיטת אמצעים נדרשים למניעתה. כן נקבע כי לאור מעמדה של המשיבה באלביט, היותה הגורם האחראי מטעם אלביט במשלחת והעובדה שהיא זו שקבעה את אופן ושיטת העבודה עובר לתאונה, יש לייחס לה רשלנות תורמת לאירוע. עם זאת, בהתחשב בכך שהיא פעלה מתוך רצון כן ואמיתי לבצע את עבודתה בצורה הטובה ביותר, שיעור הרשלנות התורמת יהיה מדוד. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי יש לפצות את המשיבה בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, כאב וסבל והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך של כ-6.7 מיליון ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בנוגע לחלק מהסכומים; כי מהסכום הכולל יש לנכות רשלנות תורמת בשיעור של 15% ותגמולים שקיבלה המשיבה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל); וכי לסכום האמור יש לצרף הוצאות שהוציאה לניהול ההליך בהתאם לקבלות, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ.

3.על פסק הדין האמור הגישו המבקשות ערעור לבית משפט זה, ולצדו הבקשה שלפנַי לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה נטען כי פסק הדין חסר תקדים ולוקה בחוסר סבירות קיצוני ביותר. בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, היה מקום לדחות את התביעה הן בשל היעדר הוכחת אירוע תאונתי וממילא כל חבות של המעסיקה; הן משום שנזקי המשיבה לא הוכחו; והן משום שהוצאותיה בגין הנזקים המוכחשים מכוסות על ידי קצבאות ששולמו ועודן משולמות לה מהמל"ל בסך כולל של כ-2 מיליון ש"ח. בכל מקרה, לא היה מקום לפסוק סכום כה משמעותי לאירוע שהחל בהרמת חפץ, אשר בגינו המשיבה כלל לא פנתה לטיפול רפואי אלא בחלוף למעלה מחודש, ואשר גם מומחים שונים העריכו את הנכות שנגרמה לה בגינו בשיעורים נמוכים. על רקע כל האמור, לטענת המבקשות קיימים סיכויים של ממש כי בית משפט זה יורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי; ולחלופין יתערב בסכומי הפיצויים חסרי התקדים שנפסקו לטובתה עד כדי קביעה כי נזקיה ככל שנגרמו מכוסים על ידי קצבאות המל"ל. במישור מאזן הנוחות טענו המבקשות כי קיים חשש של ממש שככל שיתקבל ערעורן, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. זאת בשים לב לטענות והצהרות המשיבה לפני בית המשפט המחוזי, לפיהן הכנסותיה החודשיות נמוכות מאוד; לקביעות בית המשפט בנוגע לפגיעה בכושר השתכרותה; ולכך שהסכום שהמבקשות צריכות לשאת בו, על פי הערכה שהעבירה המשיבה למבקשות, עומד על סך של כ-5.5 מיליון ש"ח ומקים כשלעצמו קושי על אדם סביר להשיבו. כן נטען כי המשיבה מקבלת קצבאות חודשיות מהמל"ל וכי מבקשת 2 היא מוסד פיננסי בעל יציבות כלכלית, כך שככל שיידחה הערעור אין כל חשש שלא ישולם הסכום למשיבה. נוכח כל האמור התבקש לעכב את ביצוע מלוא הסכום בו חויבו המבקשות עד להכרעה בערעור; ולחלופין להורות על הפקדת הסכום בקופת בית המשפט, או להתנות את תשלומו בהפקדת ערובה מצד המשיבה להבטחת השבתו ככל שהערעור יתקבל.

4.המשיבה מטבע הדברים התנגדה לבקשה. תחילה נטען כי יש להורות על דחיית הבקשה על הסף, הן בשל אי-צירוף תצהיר, והן בשל חוסר ניקיון כפיים הטמון בהצגת העובדות באופן חסר, סלקטיבי וחד-צדדי. כן נטען כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, מדובר בפסק דין מנומק ומפורט המבוסס כולו על ממצאים עובדתיים ועל הערכת מהימנות עדים ומומחים, כאשר אין בטענותיהן הכלליות של המבקשות כדי להצדיק התערבות בו. בתוך כך, אין בטענות המבקשות כדי להצדיק התערבות בקביעות בדבר קרות התאונה ואחריותן של המבקשות לאירוע התאונה, המבוססות בין היתר על עדותם של עובדים באלביט; בשיעורי הנכות שנקבעו לה, המבוססים על תיעודים, עדויות וחוות דעת מומחים; ובסכום שנפסק לטובתה, המבוסס על התרשמות בית המשפט מכישרונה המקצועי ומנתוניה האישיים. המבקשות עושות שימוש לרעה בזכות להגיש ערעור על פסק הדין, והכל כדי למנוע ממנה לקבל את התמורה המגיעה לה בחלוף 13 שנים מאירוע התאונה. בכל הנוגע למאזן הנוחות, נטען כי למשיבה ייגרם נזק ממשי כתוצאה מעיכוב פסק הדין, נוסף על הנזקים הכלכליים הרבים שנגרמו לה לאורך השנים עד להכרעה בתביעה.

דיון והכרעה

5.לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

6.כידוע, הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), ועל המבקש לסטות מכלל זה להראות כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו לדוגמה לאחרונה: ע"א 74637-09-24 בואנו נ' בוחבוט, פסקה 5 (12.11.2024); ע"א 76892-09-24 לנגרמן נ' עיריית ירושלים, פסקה 2 (28.10.2024)). מבין שני השיקולים האמורים, למאזן הנוחות תינתן הבכורה (ע"א 74637-09-24 בואנו נ' בוחבוט, פסקה 5 (12.11.2024); רע"א 6039/24 שכונת פועלים חקלאית נוה-עוז בפתח תקוה אגודה שיתופית בע"מ נ' מפעל פועלי פתח תקווה בע"מ, פסקה 2 (19.9.2024)). כאשר מדובר בפסק דין כספי, הנחת המוצא היא כי התשלום אינו יוצר מצב בלתי הפיך. על כן היעתרות לבקשות לעיכוב ביצוע פסקי דין מעין אלו תיעשה רק כאשר הראה המבקש כי אם יתקבל ערעורו, ייווצר קושי משמעותי להשיב לו את הכספים ששילם (ע"א 35377-10-24 זהר אנגלנדר חברה לנאמנויות בע"מ נ' אינסל (3.11.2024); ע"א 405/23 AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 11 (9.2.2023)).

7.בענייננו, הגם שיש ממש בטענת המשיבה כי חלק ניכר מהערעור מופנה נגד ממצאי עובדה ומהימנות, התרשמתי כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר היעתרות לבקשה באופן חלקי. בית המשפט המחוזי חייב כאמור את המבקשות לשלם למשיבה פיצויים, הוצאות ושכר טרחה אשר על פי ההערכה שצוינה בבקשה, מגיעים לאחר הניכויים הנדרשים לסך כולל של כ-5.5 מיליון ש"ח. מדובר בסכום משמעותי ביותר המקים חשש מובנה שהמשיבה, אדם פרטי מן היישוב, תתקשה בהשבתו (ע"א 39355-09-24 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (25.10.2024); ע"א 3691/24 פלוני נ' גלעם בע"מ, פסקה 14 (24.7.2024)). זאת בפרט בהתחשב בטענותיה והצהרותיה לפני בית המשפט המחוזי בדבר מצבה הכלכלי שאינו מן המשופרים, ובהתחשב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע לפגיעה בכושר השתכרותה (ע"א 1070/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (14.3.2024); ע"א 8997/22 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח ס.ע, פסקה 12 (9.2.2023)). המשיבה לא התייחסה לעניין זה בתשובתה. לכך יש להוסיף כי המשיבה מקבלת תגמולים חודשיים מהמל"ל ולפחות חלק מהכספים שנפסקו לטובתה צופים פני עתיד, כך שלא ניתן לומר שמלוא הסכום נחוץ לה כדי לספק את צרכיה המידיים (ע"א 281/21 החברה להגנת הטבע נ' דיאטלוב, פסקה 5 (3.6.2021); ע"א 8142/22 גזאל נאסר – בפירוק נ' דפראוי, פסקה 6 (11.1.2023)). ובנוסף, בשים לב לכך שמבקשת 2 היא חברת ביטוח, הדעת נותנת שאין חשש שהפיצוי שנפסק לטובת המשיבה לא ישולם אם הערעור יידחה (ע"א 7439/21 דיגיטל הגבורה ותאורה בע"מ נ' פלוני, פסקה 17 (17.11.2021)). אכן, לא ניתן להתעלם מזכותה של המשיבה ליהנות מפירות זכייתה, מהשנים הרבות שחלפו מאז התאונה (ע"א 2143/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 7 (22.4.2021)), ומהצורך שלה בכספים. ברם בהתחשב בכל האמור לעיל, שוכנעתי כי עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין יאזן כיאות בין האינטרסים השונים.

8.בשולי הדברים יוער כי לא מצאתי לקבל את טענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה מחמת אי צירוף תצהיר או חוסר ניקיון כפיים. באשר לתצהיר, הבקשה כוללת בעיקרה טענות כלפי פסק הדין, כאשר העובדות שפורטו בה התייחסו למצבה של המשיבה על בסיס טענותיה ותצהירה בהליך קמא. כמו כן, הטענה לפיה אדם מן היישוב יתקשה בהשבת סכום כספי כה משמעותי אינה טעונה תצהיר (ראו והשוו: ע"א 2844/17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' הצעד השלישי בע"מ, פסקה 9 (3.5.2017); ע"א 3113/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 4 (12.5.2015); ע"א 7091/14 שירותי בריאות "כללית" נ' פלונית, פסקה 4 (10.12.2014)). כמו כן, לא התרשמתי כי יש בבקשה ובטענות המועלות בה משום חוסר ניקיון כפיים המצדיק את דחיית הבקשה מטעם זה.

9.אשר על כן, בהתחשב במכלול השיקולים שלעיל, מצאתי להורות כי המבקשות ישלמו למשיבה מחצית מסך התשלום הכולל שנפסק לטובתה, והמחצית השנייה תעוכב עד להכרעה בערעור.