ע"א 655/99 יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ נ. מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ

זו של בית המשפט הציגה יורוקום בפני אנשי NOKIA מפינלנד את הסוללות שבערכה והם התבקשו לערוך בדיקה מקיפה לגבי ארץ הייצור של הסוללות. במכתב מאת המנהל הלוגיסטי של NOKIA , מיום 2.3.01, מפורטות תוצאות הבדיקה. אביא את המכתב במלואו:

NOKIA

Export Sales Mar 2, 2001

Eurocum Cellular Communication Ltd

Mrs Anat Specht

BATTERIES BBH-1H AND BBH-1S

Dear Mrs Specht

Pursuant to your request, and taking into account the sample batteries you have presented to us (batteries BBH-1H and BBH-1S), we have re-investigated the issue of the country of manufacture of said batteries.

We have conducted a review and have reached the following conclusion.

During the period 1994 - 1997 batteries BBH-1H and BBH-1S, which were supplied to you in the telephone packages 2120 and 2120+, were manufactured in Finland.

The above mentioned telephone packages were supplied to you from our factory in the USA, who were purchasing the above batteries from the supplier in Finland and/or from Nokia Mobile Phones, Finland.

With kind regards

(-)

Marita Malmikankare

Logistics Manager, Export Sales, Nokia Mobile Phones Ltd

המכתב נשלח לבאי-כוח המדינה בצירוף תצהיר מאת מנכ"ל יורוקום, המתאר את המגעים עם אנשי NOKIA

לשם קבלת אישורם בדבר ארץ הייצור של הסוללות ואת נסיבות קבלת המכתב הנזכר.

8.דעת המדינה לא נחה ממכתב זה. לטענתה, אין במכתב ובתצהיר כדי להסיר את "הערפל" הקיים סביב מקום ייצורן של הסוללות שיובאו על ידי יורוקום בתקופה הרלוונטית. המדינה קובלת על כך כי המכתב לא גובה בתצהיר כדין או במסמכים, שיש בהם כדי לאמתו. כן הביעה המדינה תמיהה על כך שחברת NOKIA אינה מוסרת ליורוקום תעודות משלוח ומסמכים אחרים שיש בהם כדי לאמת את טענותיה. ואילו יורוקום שבה וטוענת כי דרישת המדינה לתעודות מקור בדיעבד היא דרישה בלתי הגיונית וכי יש להסתפק במסמכים האובייקטיביים שהמציאה, אשר מוכיחים כי ארץ הייצור של הסוללות הנדונות היא פינלנד.

9.אין בידי לקבל את עמדת המדינה בסוגיה זו. בהחלטתנו הנזכרת קבענו כי היצרן יאשר האם הסוללות יוצרו בפינלנד. לא דרשנו כי האישור מאת יצרן הסוללות יגובה בתצהיר מצידו. יש לזכור כי החלטה בדבר מתן פטור ממכס היא החלטה מינהלית. מכאן שאופן הוכחת ארץ ייצור של הסוללות אינה כפופה לכללי הפרוצדורה ולכללי הראיות הנהוגים בבתי המשפט כי אם לכללים ההלכתיים בדבר ראיות מינהליות. (ראה י' זמיר, הסמכות המינהלית (כרך ב', ירושלים, תשנ"ו) 750). לטעמי, הציגה יורוקום תשתית ראייתית מספקת לביסוס החלטה מינהלית למתן פטור ממכס. המכתב מאת המנהלת הלוגיסטית של NOKIA הוא בהיר, מדויק וחד משמעי. על פני הדברים, אין לפקפק בתוכנו ובאמינותו. למכתב זה מתוסף תצהיר מנכ"ל יורוקום, שגם הוא בעל ערך הוכחתי לצורך החלטה מינהלית. המדינה טוענת כי קיימת חזקה לכאורית, לפיה סוללות לטלפונים סלולריים מיוצרים ביפן או במזרח הרחוק. אין אנו מכירים בחזקה מעין זו. לכן, על יסוד המסמכים והאישורים שהוצגו על-ידי יורוקום יש לקבוע, כי ארץ הייצור של הסוללות שייבאה יורוקום בשנים 1997-1994 מסוג BBH-1H ו- BBH-1S , היא פינלנד. לפיכך זכאית יורוקום להנות מפטור ממכס בגין הסוללות, וזאת מכוח הסכמי הסחר עם הקהיליה האירופית.

10.השאלה הנוספת העומדת לפנינו היא מה דין הסוללות הדקות האלה מבחינת מס קניה. שאלה זו תלויה בסיווגן של הסוללות על פי צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, המותקן מדי שנה. עיקר ההוראות ופרטי הסיווג הנוגעים לענייננו זהים בארבעת הצווים לשנים 1997-1994, ולכן נתייחס לכל הצווים יחד (להלן נכנה אותם: " צו תעריף המכס ").

11.יורוקום מבקשת לראות בסוללה הדקה חלק מן הערכה הכוללת של טלפון סלולרי, בבחינת "טובין הנתונים במערכות" ולסווגה בהתאם לכך על פי פרט 85.25.2010 לצו תעריף המכס. פרט סיווג זה כולל "מכשירי טלפון אלחוטיים". מס הקניה האפקטיבי במקרה כזה הוא 15%. לחלופין, אם ייקבע כי הסוללה הדקה אינה חלק מן הערכה לצורך מיסי הייבוא, מבקשת יורוקום לסווג את הסוללה הדקה על פי פרט 85.29.9030. פרט סיווג זה חל על "חלקים המתאימים לשימוש בלעדי או עיקרי עם מכשירים שבפרטים 85.25.2010". כלומר, הטענה היא שיש לסווג את הסוללה כחלק המתאים לשימוש בלעדי או עיקרי עם טלפון אלחוטי. יצויין כי טובין, המסווגים לפי פרט 85.29.9030, כלל אינם חייבים במס קניה.

12.עמדת המדינה היא כי יש לסווג את הסוללה הדקה בנפרד ממערכת הטלפון הסלולרי, שכן, לאחר שחרור הערכות מן המכס, הוצאו הסוללות הדקות ונמכרו לצרכנים בנפרד. הסיווג הנפרד של הערכה, ראוי שיהיה לטענת המדינה תחת פרט 85.07.3011 לצו תעריף המכס. בפרט סיווג זה נכללים "מצברים חשמליים, לרבות חוצצים בעבורם, אם מלבניים (לרבות ריבועיים) אם לא - ניקל קדמיום - שמשקל כל אחד הוא עד 10 ק"ג - שגובה דפנות המכל שלהם אינו עולה על 375 מ"מ". מס הקניה האפקטיבי על פי סיווג זה הוא 45%.

13.הדיון בסיווג הסוללות על פי צו תעריף המכס נחלק, איפוא, לשני שלבים. תחילה יש לברר, האם הסוללה הדקה היא חלק מן הערכה הכוללת של טלפון סלולרי. אם התשובה לכך היא שלילית, יש לברר את הסיווג של הסוללה כטובין העומד בפני עצמו. לשם בירור שתי השאלות, ראוי להזכיר תחילה את סעיף 3 לצו תעריף הכס, הקובע הנחיות כלליות לסיווג טובין. סעיף-קטן 3(3)(ב) מתייחס מפורשות לטובין הנתונים במערכות. אביא את החלקים הרלוונטיים מתוך הסעיף:

3.סיווג טובין על פי התוספת הראשונה יהיה לפי ההוראות שלהלן, הבאות גם לענין ביצוע האמנה בדבר השיטה המתואמת לתיאורם ולקידודם של טובין:

...

(3) כאשר לפי פסקה 2(ב), או מסיבה אחרת, ניתן, לכאורה, לסווג טובין לפי שני פרטים או יותר, יסווגו כדלקמן:

(א) הפרט הנותן את התיאור המפורט ביותר יהיה עדיף על הפרטים הנותנים תיאור כללי יותר. ...

(ב) תערובות וטובין מורכבים, הכוללים חמרים שונים או העשויים מרכיבים שונים, וטובין הנתונים במערכות ( put up in sets ) למכירה בקמעונות, ולא ניתן לסווגם לפי פסקת משנה (א), יסווגו כאילו היו עשויים מהחומר או מהמרכיב המאפיין אותם ביותר, ככל שעיקרון זה ניתן ליישום.

14.אפתח בשאלה הראשונה, האם לסווג את הסוללה הדקה כחלק מן הערכה הכוללת של טלפון אלחוטי או כפריט נפרד. אין מחלוקת, כך נראה, כי אלמלא הופרדה הסוללה הדקה עובר למכירה לצרכן, ערכת הטלפון האלחוטי המיובאת בכללותה, על שתי הסוללות שבה, הייתה בבחינת "טובין הנתונים במערכות" כמשמעות המונח בסעיף 3(3)(ב) לצו תעריף המכס. המחלוקת נסבה סביב השאלה, האם למרות המכירה הנפרדת לצרכנים, מתקיימת הדרישה כי "הטובין הנתונים במערכות" הם "למכירה בקמעונות" , דרישה המופיעה בסעיף 3(3)(ב) לצו תעריף המכס. בנקודה זו אימץ בית המשפט המחוזי את עמדת רשויות המכס, לפיה על הערכה בשלמותה להימכר לצרכן כפי שיובאה. בית המשפט המחוזי פירש את המונח "טובין הנתונים במערכות ... למכירה בקמעונות" תוך היזקקות לאמנה בינלאומית בדבר שיטה מותאמת לתיאור מצרכים וקידודם (האמנה נערכה בבריסל ביום 14.6.83 ונכנסה לתוקף בישראל ביום 1.1.88, להלן: " אמנת בריסל "). כן נזקק לדברי ההסבר לאמנה. וכך מנמק בית המשפט המחוזי את מסקנתו:

מדברי ההסבר לאמנה עולה הדרישה כי הטובין ימכרו לצרכן מבלי שיהיה צורך לארזם מחדש. על פי פשוטם והגיונם של דברים, יש לומר כי האיסור על אריזה מחדש של הטובין, משמעו כי הטובין ימכרו לצרכן באריזה בה יובאו. האיסור על אריזה מחדש, בא להבטיח כי טובין הנתונים במערכות יימכרו לצרכן באותו אופן בו הוצגו לסיווג בפני רשויות המכס. בדרך זו מושגת המטרה כי טובין מיובאים אשר נועדו להימכר בנפרד זה מזה, לא יאוגדו במסגרת מארז אחד לשם תשלום מס מופחת.

ובהמשך:

משהופרדה הסוללה השניה מן הערכה, ונמכרה לצרכן בנפרד, לא מתקיים התנאי שלפיו על טובין הנתונים במערכות להימכר לצרכן באותו אופן שבו הוצגה בפני רשויות המכס לשם סיווגם על פי הצו.

בית המשפט המחוזי מוסיף, כי יורוקום עצמה הייתה מודעת לדרישה כי הערכה תימכר לצרכן כפי שיובאה, שכן בזמנו היא נתנה הצהרה לרשויות המכס כי כך בכוונתה לפעול. נוכח כל האמור לעיל, החליט בית המשפט המחוזי לסווג את הסוללה הדקה בנפרד מן הערכה של הטלפון האלחוטי המיובא.

15.על קביעה זו הוגש ערעור מטעם יורוקום. לטענתה, את סיווגה של הערכה המיובאת כ"טובין הנתונים במערכות" יש לערוך במועד שחרור הטובין מפיקוח רשות המכס. אין בסיס חוקי להתנות את סיווג הטובין כערכה בתנאי כלשהו המתייחס למועד מאוחר ממועד שחרור הטובין מפיקוח המכס. התנאי היחיד לסיווג הטובין כערכה הוא היות הערכה מערכת בעלת מספר קטלוגי מוגדר, המיוצרת בתור שכזו למכירה קמעונאית. לדברי יורוקום, תנאי זה התקיים במלואו.

16.אומר מיד, כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי, מן הטעמים שפורטו בפסק הדין. גם לדעתי, הפרדת הסוללה הדקה מן הערכה לפני המכירה הקמעונית שוללת מן הסוללה המיובאת את מעמדה כחלק מ"טובין הנתונים במערכות למכירה קמעונית". אמנם, בעת שיחרור הטובין מן המכס טרם בוצעה בפועל ההפרדה של הסוללה הדקה מן הערכה, הגם שייתכן כי כבר הייתה כוונה לעשות כן, אך המועד הקובע לבחינת השאלה האם "הטובין נתונים במערכות למכירה קמעונית" הוא המועד הסמוך לפני המכירה הקמעונית של הטובין. פירוש אחר עלול לפתוח פתח רחב להפחתת מס בלתי ראויה וזאת על ידי סידור טובין בערכות לצורך קביעת המכס והפרדתם לאחר השחרור ממכס, עובר למכירה לצרכן. נוסח סעיף 3(3)(ב) משקף את הרעיון כי יש למנוע ניצול לרעה של הקלות מס על טובין הנתונים במערכות, בקובעו את הדרישה של מכירה קמעונית, רעיון המשתמע גם - כפי שציין בית המשפט קמא - מדברי ההסבר לאמנת בריסל.

17.השאלה הנוספת כעת היא כיצד לסווג את הסוללה הנפרדת, האם כחלק המתאים לשימוש עיקרי עם טלפון אלחוטי - כטענת יורוקום - או כמצבר חשמלי - כטענת המדינה. בשאלה זו קיבל בית המשפט את עמדתה של יורוקום, בציינו:

אין ספק כי סוללה של טלפון סלולרי נועדה לשימוש בלעדי עם מכשיר הטלפון ואין לה שימוש אחר פרט לכך. היות הסוללה חלק לשימוש בלעדי או עיקרי עם טלפון סלולרי, נובע מכך שהסוללה משמשת כגב המכשיר. בהעדר הסוללה יראה המכשיר כבלתי שלם - חסר גב. כמו כן בהעדר הסוללה לא ניתן יהיה לשוחח במכשיר אף אם יחובר לרשת החשמל על ידי המטען.

בית המשפט בחן את שאלת סיווגה של הסוללה גם לפי המהות המאפיינת אותה. הוא מצא כי בניגוד לסוללות המשמשות למכשירים שונים, הקרויות "סוללה" גרידא, הסוללה דנן מתאפיינת כ"סוללה לטלפון סלולרי". לפיכך, ראה בית המשפט בפרט הסיווג כ"חלק המתאים לשימוש עיקרי עם טלפון אלחוטי" משום פרט סיווג מיוחד, הנותן תיאור מפורט של הסוללה, והעדיף אותו על פני פרט הסיווג כ"מצבר חשמלי", שהוא תיאור כללי בלבד של סוללה. אי לכך פסק בית המשפט כי הסוללה הדקה, הנפרדת מן הערכה, תסווג תחת פרט 85.29.9030 כ"חלק המתאים לשימוש עיקרי או בלעדי עם מכשירים שבפרטים 85.25.2010 [מכשירי טלפון אלחוטיים]".

18.כנגד קביעה זו של בית המשפט המחוזי מופנה ערעורה של המדינה. בפיה שתי טענות: ראשית, מן הבחינה המהותית, הסוללה כשמה כן היא, סוללה המיועדת לטלפון. שנית, על פי כללי הפרשנות הנזכרים, יש להעדיף את ההגדרה הספציפית הייחודית על פני הסיווג לפי פרט "סל" כללי, שהוא אפשרות הסיווג השיורית. כלומר, במקרה הנדון, היות ובפרק 85 קיים פרט של "מצבר חשמלי" (פרט 85.07.3011) שנותן, לשיטת המדינה, הגדרה ספציפית של הסוללה הדקה, אין מקום להגיע להוראת ה"הסל" השיורית של פרק 85.29. העובדה שהסוללה עוצבה בצורה ייחודית, כך שהיא תעבוד רק עם טלפון סלולרי, אינה מעלה ואינה מורידה לשאלת הסיווג.

19.המדינה מבקשת לתמוך את עמדתה בעקרונות הסיווג המופיעים בכללים לחלק XVI לצו תעריף המכס. כותרתו של חלק XVI היא: "מכונות ומכשירים מיכניים; ציוד חשמלי; חלקים שלהם; מקליטים ( RECORDERS ) ומפיקים ( REPRODUCERS ) לקול, מקליטים ומפיקים של תמונה ושל קול לטלוויזיה וחלקים ואבזרים של פריטים כאלה". חלק XVI של הצו כולל את פרק 85 הרלוונטי לעניננו ואת תת-פרק 85.29, העוסק בחלקים המתאימים לשימוש בלעדי או עיקרי עם מכשירים מסוימים, ביניהם מכשירי טלפון אלחוטיים. כלל 2 לחלק XVI קובע את העקרונות הבאים לסיווגם של חלקי מכונות (כלל 5 קובע כי הביטוי "מכונה", משמעו כל מכונה, מיתקן, ציוד או מכשיר הנזכרים בפרטים של פרק 84 או 85):

2.כפוף לכלל 1 לחלק זה... חלקי מכונות ... מסווגים לפי כללים אלה:

(א) חלקים, שהם טובין הנכללים בפרט כלשהו שבפרק 84 או 85 (חוץ מפרטים ... [85.29] ...) מסווגים, בכל מקרה, בפרטים המתאימים להם;

(ב) חלקים אחרים, אם הם מתאימים לשימוש בלעדי או עיקרי עם סוג מסוים של מכונה, ... מסווגים עם המכונות מאותו סוג או בפרטים ... 85.29....

בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי ההוראות הנזכרות אינן תומכות בעמדת המדינה. וכך הוא כותב:

טיעונה של [המדינה] מתעלם מכך שההוראות מצביעות במפורש שאת הפריטים המתאימים לכלל הסיווג 85.29 יש לסווג אכן תחת הסיווג 85.29 (כלל 2(א) בתוך הסוגריים), ואין לסווגם לפי הסיווג הכללי. כמו כן מודגש במפורש בכלל 2(ב) כי חלקים המתאימים לשמוש בלעדי עם סוג מסוים של מכונה יסווגו עם המכונה מאותו סוג או בפריטים שאחד מהם הוא 85.29.

בענייננו הוראה זו מורה על סיווג סוללה לטלפון סלולרי, כטלפון הסלולרי עצמו או בפריט הסיווג 85.29.

20.אומר מיד, כי גישתו של בית המשפט קמא, על הנמקתו, נראית בעיניי. למען הדיוק, מן הראוי להעיר, כי נוסח ההוראות אינו זהה בכל צווי תעריף המכס לשנים 1997-1994: בחלק מהצווים בכלל 2(א) נזכר מפורשות, בתוך הסוגריים הפותחים במילים "חוץ מפרטים", תת-פרק 85.29, בעוד שבחלק אחר של הצווים הרשימה בסוגריים היא מקוצרת בהרבה ואינה כוללת תת-פרק 85.29. מכל מקום, כלל 2(א) מוציא מגדרו מפורשות פרטים המוגדרים כחלקים לשימוש בלעדי או עיקרי עם מוצרים מסוימים. לכן, בטרם באים לסווג על פי כלל 2(א) "חלקים שהם טובין הנכללים בפרט כלשהו שבפרק 84 או 85 ... בפרטים המתאימים להם", יש לברר תחילה האם הטובין הנדונים נופלים לקטגוריה של "חלקים לשימוש בלעדי או עיקרי עם ...". במקרה כזה, סעיף 2(א) אינו חל לגביהם. עמדת המדינה, כי יש לסווג את הסוללה לפי כלל 2(א) "בפרטים המתאימים לה", דהיינו "מצבר חשמלי", בנויה על ההנחה המוקדמת כי הסוללה אינה בקטגוריה של "חלק לשימוש בלעדי עם טלפון אלחוטי". הנחה זו מניחה את המבוקש ולכן אין להתבסס עליה. אין מנוס, אם כן, ממציאת פרט הסיווג המתאים ביותר לסוללה הדקה על פי הגדרות הסיווג גופן.

21.סוגיית סיווגם של טובין המיובאים לישראל לפי צווי תעריף המכס עלתה מפעם לפעם בבית משפט זה בקשר למוצרים שונים ומגוונים. בפרשת ע"א 2102/93 מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל (ממ"ת) בע"מ , פ"ד נא(5) 160, נבחן סיווגם של שזיפים מיובשים. בית המשפט, מפי חברי השופט ת' אור, ניתח בהרחבה את השלבים השונים בהם יש להלך כדי להכריע במחלוקות בעניין סיווג טובין. לשיטתו, בשלב הראשון יש להבהיר את טיבם ואת מהותם של הטובין; יש לעמוד על הטיב, על השימוש בפועל ועל תכונותיהם של הטובין. בשלב השני יש להבהיר את משמעותם המשפטית של פרטי המכס הנוגעים לעניין. בשלב השלישי, הוא שלב הסיווג, יש להתאים בין הטובין לבין פרט המכס המתאים לו. כאשר קיימות כמה אפשרויות סיווגיות, ייעשה הסיווג, בין היתר, בהסתמך על הוראות הסיווג הכלליות המצויות בצו.

22.נבחן, איפוא, את הסוללה מושא הדיון. מבחינה חיצונית המדובר הוא בקופסת פלסטיק שטוחה, שעליה מגעי נחושת ולחצן מפלסטיק. הסוללה היא סוללה נטענת, וכך גם מצוין במדבקה המוטבעת על גבי הסוללה. היא כלי קיבול לכוח חשמלי והיא מספקת כוח חשמלי להפעלת הטלפון הסלולרי. אספקת אנרגיה חשמלית לטלפון האלחוטי היא השימוש המובהק של הסוללה הדקה. בנוסף, הסוללה "משדרת" למכשיר הטלפון אינפורמציה בדבר התרוקנות הסוללה והיא מהווה "גב" למכשיר הטלפון. מבחינת העיצוב, הסוללה היא חלק משלים של מכשיר הטלפון, המוצמד לגב המכשיר: היא בנויה באופן המאפשר "להלבישה" על גבו של הטלפון והיא תואמת את המכשיר מבחינת הצורה, הצבע ושאר פרטי העיצוב.

23.שני פרטי הסיווג המבקשים לפרוש חסותם על הסוללה הם מצבר חשמלי בעל מידות מוגדרות, וחלק לשימוש בלעדי או עיקרי עם טלפון אלחוטי. מתיאור מהותה ותכונותיה של הסוללה עולה כי, מבחינה הגדרתית, היא נכנסת למסגרת שני פרטי הסיווג הרלוונטיים. מחד גיסא, אין ספק שהסוללה הנטענת נכנסת להגדרה ולפרמטרים של "מצברים חשמליים, לרבות חוצצים בעבורם, אם מלבניים (לרבות ריבועיים) אם לא - ניקל קדמיום - שמשקל כל אחד הוא עד 10 ק"ג - שגובה דפנות המכל שלהם אינו עולה על 375 מ"מ" (פרט 85.07.3011). מאידך גיסא, שימושה הבלעדי של סוללה הוא עם טלפון אלחוטי, כמוגדר בפרט 85.29.9030 בשילוב עם פרט 85.25.2010. אף המדינה אינה חולקת על כך שהסוללה מתאימה רק לטלפון סלולרי (הסוללה הנדונה אף מוגבלת לדגם מסוים של טלפון כזה) ולא ניתן לעשות בה שימוש עצמאי או שימוש במכשיר אחר. הסוללה מאבדת כל ערך כאשר אינה מחוברת למכשיר טלפון (כפי שהטלפון אינו נראה שלם בלעדיה).

24.בית המשפט שב וקבע כי ההתאמה בין הטובין לבין פרט המכס המתאים ביותר, ראוי שתיעשה על פי הייעוד הפונקציונלי של הטובין. בפרשת רע"א 483/85 מדינת ישראל נ' החברה המרכזית לייצור משקאות בע"מ , פ"ד לט(3) 765, אמר הנשיא מ' שמגר:

לעניין אמות המידה המנויות, אשר בהן יש להיעזר, מקובלת עלי הגישה, לפיה יש לבחון את המהות התיפקודית של המטלטלין, ומראיהם אינו מכריע לצורך סיווגם... נכון יהיה אם ייבחר הסיווג הדומינאנטי, היינו אותו סיווג המשקף בצורה הקרובה ביותר את אופיו העיקרי של המיתקן, המהווה מכלול אשר בתוכו מרכיבים שונים.

דברים ברוח זו כתב חברי השופט ת' אור בפרשת מירון

הנזכרת:

חיזוק נוסף למסקנתי דלעיל אני מוצא בעובדה כי כאמת-מידה לסיווגו הישיר של מוצר מסוים כחייב במכס (או במס קנייה) לפי פרט זה או אחר של התוספת הרלוונטית לצו, יש להידרש למבחן הייעוד השימושי העיקרי של מוצר מסוים. ( שם , בעמ' 170).

ראה גם ע"א 2512/93 איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(3) 252, 258, שם עמד בית המשפט על האבחנה בין שימוש עיקרי לבין שימוש שולי או חריג. כן ראה ע"א 6296/95, 6371 דידקטיקט בע"מ נ' מנהל אגף המכס

והבלו, מס קנייה ומע"מ , פ"ד נג(2) 861.

25.ראוי להזכיר בהקשר זה גם את עקרון הפרשנות הכללי, המופיע גם בסעיף 3(3)(א) להנחיות הכלליות של צו תעריף המכס, ולפיו "הפרט הנותן את התיאור המפורט ביותר יהיה עדיף על הפרטים הנותנים תיאור כללי יותר". בית המשפט המחוזי הסתמך על הנחייה זו, כשהוא יוצא מן ההנחה כי הסיווג כ"חלק המתאים לשימוש בלעדי עם טלפון אלחוטי הוא תיאור מפורט יותר מ"מצבר חשמלי". המדינה, בערעורה, חולקת על תפיסה זו. לשיטתה, דווקא "מצבר חשמלי" הוא תיאור מפורט וספציפי ואילו התיאור האחר הוא תיאור שיורי-כללי, חסר ייחודיות.

26.כאמור, גם בנקודה זו אין מקום לסטות מפסק הדין המחוזי. המאפיין הבלעדי והייחודי של הסוללה הוא השימוש שנעשה בה להפעלת הטלפון הסלולרי (והמדובר בטלפון סלולרי מדגם מסוים). המבחן של סיווג פונקציונלי מוביל למסקנה כי הסיווג הראוי יותר לסוללה הוא סיווגה כחלק המתאים לשימוש בלעדי עם טלפון סלולרי. דבר זה מאפיין יותר מכל את מהותה ואת ייעודה של הסוללה הנדונה. משמעותה של הסוללה הדקה במנותק מהטלפון האלחוטי היא זניחה ואף חסרת ערך. לכן, על פי הגיונם של דברים, יש לסווג את הסוללה על פי פרט הסיווג המתאר את ייעודה המיוחד של הסוללה. אמנם, אחת התכונות של הסוללה היא אגירת אנרגיה, אך זו רק אחת ממכלול תכונותיה הקשורות לשימושה הבלעדי עם הטלפון הסלולרי. כאמור, הסוללה משמשת גם כפריט עיצוב משלים. נראה כי במקרה הנדון, המונח "חלק המתאים לשימוש בלעדי עם טלפון אלחוטי" כולל בחובו את כל תכונותיה הייחודיות של הסוללה. לכן יש לראות תיאור זה, כפי שסבר בית המשפט המחוזי, כמפורט יותר מתיאור הסוללה כ"מצבר חשמלי". על סמך כל האמור לעיל, דעתי היא שיש לסווג את הסוללה הדקה תחת פרט 85.29.9030, דהיינו כחלק המתאים לשימוש עיקרי או בלעדי עם מכשיר טלפון אלחוטי.

התוצאה היא כי הערעור מטעם יורוקום (ע"א 655/99) מתקבל בחלקו, במובן זה שמוצהר כי הסוללות מדגמים BBH-1H

ו- BBH-1S שייבאה יורוקום לישראל בשנים 1994 עד 1997 יוצרו בפינלנד. באשר לסיווג הסוללות, אנו דוחים את ערעורה של המדינה ומקיימים את הסיווג של פסק הדין המחוזי, דהיינו, הסוללות מסווגות על פי פרט 85.29.9030 לצווי תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין לשנים 1997-1994. המדינה תשלם ליורוקום שכר-טרחת עורך-דין בסך 20,000.- ש"ח והוצאות משפט על פי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-.

ש ו פ ט

השופטת ט' שטרסברג-כהן :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת ד' דורנר :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט י' אנגלרד.

פסק-דין זה מחליף את פסק-דיננו מיום כ"ח בסיון תשס"א (19.6.2001).