ע"א 6571/10 פורקור בע"מ נ. מדינת ישראל - אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין

1.

המערערת הגישה ביום 20.2.1994 למרכז ההשקעות בקשה לאישור תכנית השקעה להקמת מפעל לייצור משטחי החלקה על הקרח, במסלול של הטבות מס (המסלול החלופי). למערערת ניתן כתב אישור לתכנית השקעות במסלול זה. כפועל יוצא, קיבלה המערערת הטבות במס בשנות המס 1994-1996. בכתב האישור נקבע כי מיקום המפעל בנצרת עלית הוא תנאי יסודי לכתב האישור. בנוסף נקבע כי גם קיום תכנית השיווק עליה הצהירה המערערת, היא תנאי יסודי לכתב האישור. המערערת לא עמדה בשני תנאים אלה. לפיכך, ולאחר שנשלחו לה התראות מתאימות, ביטל מרכז ההשקעות ביום 14.4.2002 את כתב האישור למפרע ובוטלו הטבות המס שניתנו בגינו. רק בחלוף כשנה וחצי ממועד הביטול פנתה המערערת למרכז ההשקעות והעלתה השגות לעניין זה. בעקבות פגישה שהתקיימה הובהר למערערת – במכתב מיום 24.2.2004, כי הביטול עומד בעינו. המערערת שבה ופנתה בכתב בהשגות נוספות על ביטול כתב האישור, אך יודעה כי אין מקום לשינוי ההחלטה. המערערת לא ראתה למצות את ההליכים לפני ועדת הערר לפי סעיף 25 לחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן: חוק לעידוד השקעות הון ).

2.

בעקבות ביטול האישור הוציא המשיב למערערת שומה לשנת המס 2002 בגין הטבות המס שקיבלה. השגה שהגישה המערערת נדחתה, ועל החלטה אחרונה זו עררה המבקשת לפני בית המשפט המחוזי בחיפה. ערעור המס אוחד עם תובענה נוספת שהגישה המערערת, שעניינה תקיפה ישירה של ביטול כתב האישור (ת"א 130/08 (מחוזי חי') פורקור בע"מ נ' פקיד שומה חיפה (לא פורסם, 22.1.2009)) בשלב ראשון נדחתה התובענה בהליך אחרון זה על הסף, לאחר שנפסק כי לא ניתן לעקוף את הליך הערר בפני ועדת הערר לפי סעיף 25 לחוק לעידוד השקעות הון בדרך של תביעה אזרחית למתן פסק דין הצהרתי. בהמשך ההליכים, משלא הוגשו תצהירי המערערת במועד שנקצב, סיכמו הצדדים את טיעוניהם, וביום 7.6.2010 ניתן פסק הדין נושא הערעור.

3.

בית המשפט המחוזי (כב' סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג ), דחה – בפסק דין מפורט ומנומק היטב – את טענות העוררת – בתקיפה עקיפה – המכוונות לביטול כתב האישור. נקבע כי הדרך הראויה לדון בהשגות המערערת לדרישת המשיב להשבת הטבות המס שניתנו ונשללו – ככל שאמור ב כימות סכומי חוב המס – היא בדרך של הוצאת שומה מתאימה, לרבות הליכי השגה וערעור הנגזרים ממנה. בנוסף נדחתה טענת ההתיישנות שהעלתה המערערת, ונקבע כי עליה להשיב את הטבות המס שקיבלה בשנים בהן האישור היה בתוקף. בית המשפט דחה אפוא את הערעור בנתון לתיקונים באשר לגובה השומה, כמפורט בפסק דינו.

4.

לכך מכוון הערעור שלפנינו. המערערת טוענת כי ההליך השומתי שננקט אינו ההליך המתאים, וכי מכל מקום חלף המועד להוצאת שומה והיה מקום לקבל את ערעורה ולו מטעמי התיישנות. עוד נטען כי המערערת לא חרגה מתנאי כתב האישור שניתן לה. בנוסף מבקשת המערערת להתיר לה להגיש כראיות נוספות את פרוטוקול הדיון בהליך אזרחי אחר, ממנו היא מבקשת ללמוד על התרשלות הרשויות בהתנהלותן כלפיה. כן מבקשת היא לצרף דוחות כספיים מהשנים 1994-1996.

5.

שקלנו את טיעוניהם המפורטים של הצדדים. לא ראינו להתיר קבלתן של הראיות הנוספות, בהעדר עילה לכך, כמבואר בתגובתו לעניין זה של המשיב. מסקנתנו היא כי אין עילה להתערב בהכרעותיה של הערכאה הדיונית. לא מצאנו מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בה. ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית; ובזו האחרונה לא גילינו טעות בחוק.

לפיכך אנו דוחים את הערעור.

המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.