ע"א 6616/06 שאול נבעה נ. עופר כחלון

1.בשנת 2000, כרתו פלוני והמשיב הסכם הלוואה, לפיו הלווה המשיב לפלוני סכום של 500,000 דולר, ומנגד, העמיד פלוני למשיב כבטוחה, שיקים ודירת מגורים אשר הייתה בבעלותו (להלן: הדירה). ביום 10.11.02, כרתו השניים שני הסכמים בו זמנית – הסכם לפירעון הלוואה והסכם למכירת הדירה – אשר בהם נקבע כי המשיב ירכוש את הדירה מבעלותו של פלוני, וסך של 350,000 דולר ייזקף לטובתו של האחרון על חשבון הסכם ההלוואה שנערך שנתיים קודם לכן. בעקבות כריתתם של הסכמים אלו, רשם המשיב ביום 9.12.02 הערת אזהרה לטובתו בגין הדירה בלשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה.

בד בבד, פלוני חב למבקש חוב אשר על פי הנטען שיעורו עמד אותה עת על סך של 463,874 ש"ח. הואיל ופלוני לא פרע חוב זה, פתח המבקש ביום 20.2.03 בהליכי הוצאה לפועל כנגדו, ובתוך כך, הגיש בקשה לרישום עיקול על הדירה בהוצאה לפועל. במסגרת בקשה זו צירף המבקש את נסח רישום המקרקעין, אשר היה מעודכן ליום 1.12.02. בנסח זה לא נזכרה הערת האזהרה לטובתו של המשיב, וכן נפקדה הימנו הערה בדבר היותו של פלוני פושט רגל. ביום 24.2.03, ניתן צו העיקול המבוקש, ללא שראש ההוצאה לפועל ידע אודות קיומן של הערות אלו, והוא נרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 3.3.03.

לימים, כאשר ביקש המשיב למכור את הדירה, הוסרו בהסכמה כל העיקולים שהוטלו לאחר רישומה של הערת האזהרה, למעט העיקול שהוטל לטובת המבקש. או אז, המיר המשיב עיקול זה בערבות בנקאית בסך 483,000 ש"ח, ופנה לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתובענה למתן סעד הצהרתי, לפיו הוא זכאי להירשם כבעליה של הדירה, וכי העיקול שנרשם לטובת המבקש – בטל.

2.נוכח העובדה שהמבקש הציג מצג שווא לפני ראש ההוצאה לפועל שעה שלא הביא בפניו נסח רישום עדכני, ומצג שווא זה הוביל להטלתו של העיקול הנדון, קבע בית-משפט קמא, כי אין זה ראוי שהמבקש ייהנה מפירותיו של עיקול זה. הואיל ורישומה של הערת האזהרה קדם להטלתו של העיקול על הדירה, נקבע כי המשיב זכאי להירשם כבעליה של הדירה, וכי העיקול אשר הוטל לטובת המבקש, בטל.

3.המבקש ערער לבית-משפט זה, ובד בבד עותר הוא למתן סעד זמני בערעור, לפיו לא תושב למשיב הערבות הבנקאית – אשר המירה את העיקול שהוטל על הדירה – והופקדה בלשכת ההוצאה לפועל. לטענתו, סיכויי ערעורו טובים, הואיל ובית-משפט קמא פקפק בהגינות העסקה שנערכה בין הצדדים, ולפיכך, בנסיבות אלו לא היה מקום ליתן סעד שביושר. עוד טוען הוא, כי ללא מתן סעד זה יגרם לו נזק העולה בשיעורו על נזקו הפוטנציאלי של המשיב. המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה זו, באשר הוא סבור כי סיכויי הערעור קלושים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

4.כלל הוא, כי בהידרשו לבקשה לעיכוב ביצוע נדרש בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, עיון בפסק הדין, על מכלול נסיבותיו, אינו מלמד בהכרח כי סיכויי הערעור טובים הם (השוו: ע"א 9784/05 עירית תל-אביב נ' גורן ; ע"א 6146/00 עירית תל-אביב נ' בצלאל ). אשר למאזן הנוחות, הלכה היא כי סעד זמני בערעור, שעניינו חיובים כספיים, יינתן רק במקרים חריגים, שהרי במרבית הפעמים ניתן יהיה להיטיב את הנזק, אם ייגרם בסופו של יום (ע"א 7516/02

פישר נ' יוכמן , לא פורסם; ע"א 3199/05 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נ' פרידנברג , לא פורסם); ע"א 949/06 אליאס נ' עטיה , לא פורסם). לא שוכנעתי כי המקרה שבפני בא בגדר אותם מקרים יוצאי דופן אשר מצדיקים להעתר לבקשה זו.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר-טרחת עורך-דין המשיב בסכום של 3,000 ש"ח.