ע"א 6924/13 ווק אפ תאי בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף חיפה

לפניי בקשה "לעיון מחדש" בפסק-דיני מיום 20.3.2014, שבו הוריתי על דחיית ההליך בשל אי-הפקדת העירבון.

דין הבקשה להידחות.

ראשית , יש להבהיר כי הדרך הדיונית ל"החייאת" הליך שנדחה עקב אי-הפקדת עירבון היא הגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ואולם, בקשה כזו יש להגיש תוך 30 ימים, ובלשונה של כבוד המשנה לנשיא נאור: "היום השלושים הוא קו פרשת המים" (בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם

(28.6.2006)). בענייננו, פסק-הדין הומצא לבא-כוח המערער ביום 20.3.2014, ואילו הבקשה שלפניי הוגשה רק ביום 15.5.2014. מדובר באיחור לא מבוטל, ולמען הסר ספק יובהר כי לא הוגשה בקשה להארכת מועד, וממילא לא הוצג "טעם מיוחד" למתן ארכה.

שנית , ולגוף העניין, התנהלותה הדיונית של המערערת אינה מצדיקה את ביטול פסק-הדין. הערעור שבכותרת הוגש עוד ביום 15.10.2013, ועם הגשתו נקבע עירבון בסך של 35,000 ₪. העירבון לא הופקד וביום 28.11.2013 נשלחה התראה בדבר רישום ההליך לדחייה. או-אז, ביום 5.12.2013, הגישה המערערת בקשה לפטור מהפקדת עירבון. המשיב הגיש תגובה לבקשה, וביום 5.1.2014 דחיתי את בקשת הפטור אולם הפחתתי את העירבון ל- 25,000 ₪. עוד נקבע בהחלטתי, כי על המערערת לבצע את ההפקדה תוך 14 ימים. אלא שהעירבון לא הופקד, וגם לא הוגשה כל בקשה בעניין. לפיכך, ביום 3.3.2014 שוגרה (שוב) לבא-כוח המערערת הודעה בדבר רישום ההליך לדחייה. המערערת לא הגישה כל התייחסות להודעה זו, ולפיכך נדחה הערעור (ביום 20.3.2014). מאז חלפו כאמור כמעט חודשיים – וכעת הוגשה הבקשה שלפניי.

להתנהלות הדיונית האמורה לא מצאתי טעם מניח את הדעת בבקשה שלפניי. למעשה, כל שיש בבקשה הוא חזרה על הטענה בדבר קושי כלכלי (ראו לעניין זה החלטתי מיום 5.1.2014), ואמירה כללית כי נעשה ניסיון לגייס את סכום העירבון "באמצעות גורמים רבים" – ניסיון שלא צלח. עוד נטען כי "המבקשת ומי שהייתה בעלת המניות ינסו בימים הקרובים לגייס את הסכום הנדרש להפקדת העירבון אצל גורמים אחרים". אולם ברור הדבר, כי אם היה דרוש למערערת זמן נוסף לצורך גיוס העירבון, היה עליה להגיש בקשה מתאימה מבעוד מועד ; אלא שהמערערת – המיוצגת על-ידי עורך-דין – בחרה להתעלם מן המועדים שקצב בית המשפט, ואף להתעלם מן ההתראה שנשלחה אליה עוד בתחילת חודש מרץ (התראה שנייה בתיק זה). זאת ועוד, החלטתי בדבר העירבון ניתנה עוד ביום 5.1.2014, ואין כל הצדקה מבוררת לכך שרק כעת מעוניינת המערערת, לפי האמור בבקשה, לפנות ל"גורמים אחרים" ולנסות לגייס בעזרתם את הסכום שנקבע.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.