ע"א 6968/99 לוי נחשון נ. סמירה מיכאל

בפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון, ולחלופין - להפחתתו, ולחלופין - להארכת מועד להפקדתו.

1.ביום 14.10.99 הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא השופט ד' ביין) מיום 4.8.99. עניינו של פסק הדין בדירה שהיתה בבעלות המשיבים, הבעלות בה הועברה, על פי הסכם מ - 1988, למבקשים ועל פי פסק הדין הושבה למשיבים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתאר מסכת עובדתית סבוכה הנוגעת לעיסקאות שבוצעו בדירה. עיקרה: בשנת 1988 חתמו הצדדים על הסכם בדבר מכירת הדירה מן המשיבים למבקשים. שני הצדדים הסכימו, כי המדובר בהסכם למראית עין שנועד לאפשר קבלת הלוואה לשם "רכישת הדירה". אך הם נחלקו ביניהם באשר למהותו האמיתית של ההסכם. לטענת המבקשים נועדו כספי ההלוואה (שניטלה על ידם) עבור המשיבים והדירה נועדה לשמש בטוחה להשבת סכומים אלה למבקשים. לטענת המשיבים, נועדו כספי ההלוואה למבקשים עצמם, ולא הקנו להם כל זכות אמיתית בדירה. בית המשפט המחוזי קבע, כי "עדויות שני הצדדים רוויות שקרים וסתירות". אך הגיע "לאחר התלבטויות לא מועטות" ובהסתמך על עשרה טעמים אותם מנה בהחלטתו, למסקנה כי גירסת המשיבים היא הגירסה הנכונה. לפיכך הורה למבקשים להעביר את הזכויות בדירה למבקשים ולפרוע את ההלוואה שניטלה לשם "הרכישה" ואשר בגינה נרשמה משכנתא.

2.ביום 21.10.99 הומצאה לבא כוח המבקשים הודעה על קביעת ערבון. המבקשים נצטוו להפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח תוך שלושים יום. הם לא עשו כן. ביום 30.12.99 החליטה כב' הרשמת מאק-קלמנוביץ, כי נוכח אי הפקדת הערבון במועד, ובהתחשב בהוראות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות") היא מאפשרת למבקשים ליתן טעם מדוע לא יידחה ערעורם.

3.מונחת בפני תגובת המבקשים להחלטת כב' הרשמת מאק-קלמנוביץ. בראשית דבריהם הם טוענים, כי סיכויי ערעורם טובים: בית המשפט המחוזי ציין, כי גם עדויות המשיבים היו נגועות בשקרים ובסתירות. החלטתו להעדיף את גירסתם התקבלה לאחר התלבטויות רבות והתבססה על אומדנות שבהגיון ולא על קביעת ממצאי מהימנות. מטעם זה, ממשיכים המבקשים וטוענים, אין מניעה כי ערכאת הערעור תתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי. בהתייחס למצבם הכלכלי, טוענים המבקשים, כי הם מובטלים מעבודה ומתקיימים מקיצבת הבטחת הכנסה שמקבל המבקש מס' 1 (בסך 2,400 ש"ח) וממזון שמספקים להם הורי המבקש מס' 1 - ממשקם. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי על דירתם מוטלת משכנתא בגינה הם משלמים תשלום חודשי בסך 1,230 ש"ח לחודש, וכי אין להם חפצים בעלי ערך. את אי הפקדת הערבון במועד מנמקים המבקשים בכך שכיתתו את רגליהם על מנת למצוא מימון לערבות וכשלו במאמציהם. לפיכך, הם מבקשים, כאמור בראשית הדברים, כי יופטרו מחובת הפקדת ערבון, ולחלופין כי יופחת סכומו (בין מחמת מצבם ובין מחמת היקף הסכסוך וטיבו), ולחלופי חלופין, כי יוארך המועד להפקדת הערבון, כך שיתאפשר להם להוסיף ולתור אחר מקורות לגיוס הכספים.

4.המשיבים הגיבו על תגובת המבקשים. לטענתם, סיכויי הערעור קלושים. משום שפסק הדין מבוסס כדבעי והוא מונה סתירות ופירכות רבות בגירסת המבקשים ומצביע על אי העדתם של עדים רבים שאמורים היו, לכאורה, לתמוך בגירסת המבקשים. בית המשפט המחוזי אף דחה, למעשה, את בקשת המבקשים לבקשה לעיכוב ביצוע (משום שהיתנה את היענותו לה במילוי תנאים השקולים לביצוע פסק הדין במלואו). בהתייחסם למצבם הכלכלי של המבקשים, טוענים המשיבים (ועובדה זו נתמכת, לכאורה, בדברי המבקשת מס' 2 בבית המשפט המחוזי, וראו: עמ' 13 לפסק הדין), כי המבקשים העלימו מבית המשפט את העובדה שבבעלותם דירת פנטהאוז בעפולה ששוויה (לטענת המשיבים) 200,000 דולר. בהתיחס למשכנתא, מציינים המשיבים, כי על פי המסמכים שצירפו המבקשים לעניין זה עולה, כי המשכנתא הוצאה להבטחת הלוואה שניתנה לחברה בשם "דורין עבודות חקלאיות בע"מ", חברה שהמבקש מס' 1 (וגם זאת - לפי פסק הדין) הוא בעל שליטה בה, יחד עם אביו. בנסיבות אלה, ממשיכים המשיבים וטוענים, כי שומה היה על המבקשים לציין עובדות אלו ולהבהיר את מהותה של החברה האמורה. בהתייחס לטענת המבקש בדבר היותו מובטל המקבל קיצבת הבטחת הכנסה, טוענים המשיבים, כי האישור שצרף המבקש מס' 1 לעניין זה הוא אישור מ - 29.7.99 המתייחס לחודשים מאי-יולי 1999. כך שאין בו כדי לגלות מידע של ממש אודות מצבו של המבקש מס' 1 (וודאי לא של המבקשת מס' 2) במועד הגשת הבקשה.

5.אופן הדיון בבקשה נגזר, במקרה זה, מן השלב בו הוגשה. בקשת המבקשים לפטור מחובת הפקדת ערבון הוגשה רק לאחר שהועמדו על הכוונה לדחות את ערעורם. אי לכך, השאלה הראשונה והמרכזית לה אני נדרש היא השאלה אם הציגו המבקשים הסבר מספק למחדלם. תשובתי על כך היא בשלילה, ומשכך הם פני הדברים, מתייתר הצורך לדון באריכות ביתר רכיבי הבקשה. אמנם, המועד להפקדת ערבון אינו מועד הקבוע בחיקוק, וככזה אין מי שמבקש את הארכתו נזקק ל"טעם מיוחד" (וראו: תקנה 528 לתקנות). עם זאת הוא נדרש עדיין ל"הסבר מתקבל על הדעת" לעניין זה (וראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין), עמוד 888). זאת ועוד: נקודת המוצא היא שאי הפקדת ערבון במועד מהווה פגם הדבק בהליך, אשר אינו עניין של מה בכך (בש"א 2005/97 אפרים יהושע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם). אי הפקדת ערבון במועד משבשת את סדרי הדיון ופוגעת באינטרס הציבורי ובצד שכנגד (וראו: בש"א 3780/98 גיא רוזן נ' כפר הרי"ף , פ"ד נב (3) 625; ע"א 1718/99 מנחם לין נ' אניס זולטן , לא פורסם; ע"א 4149/98 יצחק עיני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם). בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להארכת מועד להפקדת ערבון, אם היא נתמכת בהסבר של ממש ואם הוגשה במהלך התקופה שנקצבה להפקדתו, ולמצער - בטרם הודיע בית המשפט על כוונתו לדחות את הערעור מחמת אי הפקדת ערבון או בטרם פנה המשיב בבקשה לעניין זה (וראו: בש"א 3780/98 הנ"ל). תנאים אלה לא נתקיימו כאן. המבקשים לא מצאו לנכון להתייחס באופן כלשהו להחלטה בדבר קביעת ערבון: הם לא הפקידוהו כנדרש ולא ביקשו פטור מהפקדתו או הארכת מועד לשם כך (הגם שמן האישורים שצורפו לבקשתם הנוכחית עולה, כי אלה הומצאו לעורך דינם סמוך לאחר קבלת ההחלטה בדבר קביעת ערבון). המבקשים נזקקו לבקשות אלו רק בחלוף למעלה משלושים יום לאחר חלוף המועד לכך, וגם זאת אך ורק משהועמדו על הכוונה לדחות את ערעורם. אין בבקשתם הסבר למחדלם. מחדל הצביע, לכאורה, על זלזול בהוראות בית המשפט, ולמצער - על התעלמות מהן. גם הנימוקים שהם מעלים כעת, לא היו מצדיקים, אפילו היו מוגשים במועד, מתן פטור, הפחתה או דחייה. כאמור בתגובת המשיבים, לוקה הבקשה בחסר, באי פירוט ובהשמטת פרטים. כל באשר לאי צירוף מידע עדכני, כך באשר לאי התייחסות לדירת הפנטהאוז של המבקשים, לחברה בשליטת המבקש מס' 1 ולבני משפחתם הקרובה של המבקשים (שמקצתם נזכרו בפסק הדין) שאפשר שהיה ביכולתם לסייע להם בהפקדת הפקדון. גם הארכה המבוקשת אינה מסויימת ואין בבקשה כל הערכה באשר למועד בו יוכלו המבקשים, להערכתם הם, לעמוד בחובת הפקדת ערבון. אין אני שותף גם להערכת המבקשים באשר לסיכויי ערעורם: פסק הדין נשוא הערעור מונה שורה ארוכה של נימוקים המצדיקים את דחיית גירסתם, ואפילו נקבל את טענת המבקשים כי אין מניעה להתערבותה של ערכאת ערעור בנימוקים אלה, עדיין לא רבים הסיכויים, כי המסקנה תיהפך על פיה במסגרת הערעור.

מן הטעמים הללו, אני דוחה את בקשותיהם החלופיות של המבקשים. משכך, אני מורה על דחיית ערעורם, בהתאם להוראות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 1,000 ש"ח.