פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"א
6976/96 - ב'
בפני:
כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ
המערער
:
לאוז
זוהיר
נגד
המשיבים
:
1.
סימונה סורין
2.
עמנואל מץ
3.
סורין מץ ארכיטקטים
4.
גבריאל דרך
5.
גבאי עזרה
6.
חברת גבאי קידוח וביסוס בע"מ
7.
זולקוב בע"מ
8.
אדי זולקוב אינג'
9.
רוני ניסנבאום
10.
שימרית ניסנבאום
בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון
בשם
המערער: עו"ד דוד קצוטי
בשם
המשיבים 1-4: עו"ד ש. אהרונסון
בשם
המשיבים 5-6: עו"ד ע. מנסור
בשם
המשיבים 7-8: עו"ד א. אלרום
בשם
המשיבים 9-10: עו"ד א. ברק
החלטה
זוהי בקשה שניה להארכת המועד להפקדת ערבון בערעור זה.
ביום2.4.97 החליטה כב' הרשמת א' אפעל-גבאי על הארכת המועד להפקדת ערבון, על אף שהאיחור היה ממושך (כחודשיים וחצי) והתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה היה כללי ובלתי מפורט ולא הראה טעם מיוחד.
כב' הרשמת קבעה, כי על אף שהדין מחייב דחיית הבקשה, היא נעתרת לה משום שהמשיבים 4-1 בערעור זה הם משיבים גם בערעור אחר שהוגש על אותו פסק-דין (ע"א 6373/96), וקיומו של הליך אחר תלוי ועומד באותו עניין מהווה טעם מיוחד להארכת המועד.
לפיכך התקבלה הבקשה להארהת המועד. המערער חוייב בהוצאות משיבים 1-4, והורשה להפקיד את הערבון תוך חמישה-עשר יום. ההחלטה הומצאה למערערים ביום 16.4.97, אלא שלמרבה התמיהה, המערער לא עמד בהחלטה זו, לא הפקיד את הערבון ולא הגיש בקשה נוספת להארכת המועד.
ביום 10.11.97 ניתנה החלטה, לפיה רשאי המערער ליתן טעם תוך חמישה ימים מדוע לא יידחה הערעור על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלן: התקנות). החלטה זו נשלחה למערער, ולאמר מכן נשלחה אליו שנית והתקבלה על ידו ביום 26.4.98.
רק ביום 25.9.98 הגיש המערער בקשה להארכת המועד להפקדת ערבון, בנימוק שבשל מצבו הכספי הקשה הצליח להשיג ערבות בנקאית רק מספר ימים קודם לכן. המערער לא פירט, בבקשתו ובתצהירו, אלו מאמצים עשה כדי להשיג את הערבות הבנקאית, ומדוע לא התאפשרה קבלתה קודם לכן.
בקשה זו הוגשה כשנתיים לאחר ההודעה על קביעת הערבון, ולאחר שכשנה וחצי קודם לכן נעתרה הרשמת לבקשתו, כאמור, על אף שעל פי שורת הדין ספק אם היה מקום לכך. קשה, איפוא, שלא לראות בהתנהגות המערער משום זלזול בבית המשפט.
מחדלו של המערער, המחייב את בית המשפט לדון בבקשותיו לארכת המועד, ואף לקבוע את התיק לדחיה על יסוד תקנה 431, גורם נזק לכלל ציבור המתדיינים (ראו החלטת כב' המשנה לנשיא בבש"א 3780/98, רוזן ואח'
נגד כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית ואח' , לא פורסם; ע"א 3857/96, שגיא נגד תעשיות רוגוזין בע"מ , לא פורסם).
איחור כה ממשוך, הנמדד בשנים, גורם נזק למשיבים כיוון שהוא מעכב את הדיון לגופו של עניין. במצב כזה עשויים המשיבים לטעות לחשוב כי המערער זנח את ערעורו (הנחה זו של המשיבים עשויה להיות סבירה כשמדובר בעיכוב כה ממושך. זאת בשונה מאיחור קצר, שאז בדרך כלל אין מדובר בציפיה סבירה של המשיב, אלא בנסיון לעשות שימוש ביתרון דיוני כדי למנוע בירור הערעור לגופו).
בענייננו, כאמור, המשיבים המהותיים (1-4) הם צדדים לערעור אחר שהוגש לגבי אותו פסק דין. אולם שיקול זה, שהובא בחשבון עת ניתנה למערער האורכה הראשונה להפקדת הערבון, אין די בו עתה, שנה וחצי מאוחר יותר. הארכת המועד להפקדת ערבון היא תוצאה של איזון בין האינטרסים השונים (ע"א 3857/96 לעיל). בנסיבות העניין, אין בעובדת היות הליך אחר תלוי ועומד כדי להטות את הכף, כאשר מנגד עומדים כל השיקולים האחרים שהזכרתי לעיל: אינטרס הציבור למנוע ריבוי הדיינויות, אינטרס המשיבים, והזלזול בבית המשפט ובהחלטותיו.
בנסיבות אלו, אין מקום להאריך את המועד להפקדת ערבון.
מכח מסקנתי זו, ובהתאם לתקנה 431 לתקנות, אני דוחה את הערעור בתיק ע"א 6796/96.
לאור התוצאה, אינני מוצאת לנכון לפסוק הוצאות בבקשה זו.
ניתנה היום, כ"ח בשבט תשנ"ט
(14.2.99).
חגית
מאק-קלמנוביץ
ר
ש מ ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96069760.
V04