ע"א 10227/01 קו מוצרי דלק בע"מ נ. בית אלעזרי מושב עובדים להתיישבות שיתופ

בפניי בקשה למחיקת הערעור שבכותרת, ובקשה נגדית להארכת מועד לשם הגשתו .

1.תחילתו של העניין בהחלטה של כב' הרשמת מאק קלמנוביץ מיום 30.4.01, בה ניתנה למערערים ארכה לשם הגשת ערעור, עד למתן החלטה בבקשה לתיקון טעות לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984,

על ידי בית

המשפט המחוזי. טעמה העיקרי של ההחלטה היה נעוץ באפשרות, כי היעתרות של בית המשפט המחוזי לבקשת התיקון עשויה לייתר את הצורך בערעור. בהחלטה נקבע, כי המועד להגשת ערעור הוארך עד שלושים יום לאחר החלטת בית המשפט המחוזי בהחלטת התיקון .

2.ביום 15.11.01 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשת התיקון. על פי החומר שבפניי, הגיעה החלטה זו לבאי כוח המערערת 2 ביום 18.11.01. הערעור שבכותרת הוגש ביום 26.12.01, היינו – באיחור של שמונה ימים ביחס למועד שנקבע בהחלטת כב' הרשמת.

3.מבחינה זו, אפוא, יש יסוד בדין לבקשה שבפניי למחיקת הערעור, בשל איחור בהגשתו. ברם, המערערים מבקשים כי תינתן להם הארכת מועד, ומסבירים כי האיחור בהגשת הערעור נבע מכך שסברו בטעות כי בהחלטת כב' הרשמת ניתנה להם ארכה של 45 ימים – היא התקופה הקצובה בדין לשם הגשת ערעור – וכי נעלם מהם כי הארכה שניתנה היתה בת 30 ימים בלבד .

4.נראה לי, כי ניתן להעתר לבקשה זו. מתן ארכה בבקשה זו אינו מותנה בקיומם של טעמים מיוחדים, הואיל והמדובר במועד ".....שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר דין" (תקנה 528, רישא, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ברם, אף אם צודקות המשיבות 2 ו-3 בטענתן, כי נדרשים טעמים מיוחדים לצורך מתן ארכה במקרה זה, נוכח העובדה שהמועד שנקבע בהחלטת כב' הרשמת היה, כשלעצמו, הארכת מועד שנקבע בחיקוק, הרי שבנסיבות העניין אני סבור כי ישנן טעמים מיוחדים כאלה, אותם אפרט להלן.

(א) צודקים המשיבים 2 ו-3 בטענתם, כי הסיבה לאיחור, כשלעצמה, אינה עולה כדי טעם מיוחד למתן ארכה. אכן, נראה כי המדובר בטעות בתום לב. תום ליבן של המערערות אף עולה מכך, שבהודעת הערעור שלהן הן מציינות (בטעות) כי הערעור מוגש במסגרת המועדים שנקבעו בהחלטת כב' הרשמת. ברם, המדובר בטעות הניתנת למניעה בקריאה פשוטה של החלטת כב' הרשמת. טעות מסוג זה, המצויה בשליטת בעל הדין, אינה עולה כדי טעם מיוחד למתן ארכה (ראו ע"א 6842/00

סול נ' קסט,

פ"ד נה(2) 904).

(ב) ברם, מתברר מן החומר שבפניי כי המשיבים, ובהם משיבות 2 ו-3, הם מבקשי המחיקה שבפניי, היו ערים לכוונת המערערות לערער על פסק הדין של בית משפט קמא. כוונה זו נלמדת מעצם בקשת הארכה לה נעתרה כב' הרשמת, ואשר עילתה היתה האפשרות לייתר ערעור מצד המערערות, אם תתקבל בקשתן לתיקון בבית משפט קמא. בנסיבות אלה, נחלשת ההגנה על הציפיה של בעל דין שכנגד הקשורה למועדי הערעור, ומתקיים טעם מיוחד למתן ארכה (ראו, למשל, בש"א 3553/95

ווהבה נ' טסה

דינים עליון מ' 804; בש"א 1264/00

אררט חברה לביטוח בע"מ נ' וענונו

דינים עליון נז 722). לעניין זה אדגיש, כי טעם מיוחד כאמור מתקיים לא

רק כאשר בקשת הארכה המוגשת לאחר גילוי דעת בדבר כוונה לערער הוגשה במועד, אלא גם מקום בו ערעור מוגש באיחור של ימים אחדים בעקבות גילוי דעת כאמור (וראו עניין

ווהבה

הנ"ל; ראו גם

ע"א 3763/95

פלורו נ' ננס, תקדין עליון 95 (2) 603). כך הוא המצב גם במקרה שבפניי, בו נגוע הערעור שהוגש באיחור של שמונה ימים.

יש להוסיף לכך, כי ההחלטה בבקשת התיקון לא ניתנה במעמד הצדדים, אלא נשלחה אליהם. אין כל טענה כי המשיבות ידעו בזמן אמת את המועד המדויק בו הגיעה ההחלטה לידי המערערים. ממילא אין כל טענה בפניי כי המשיבים 2 ו-3 פיתחו, בזמן אמת, ציפיה בפועל כי הערעור בעניין יוגש עד ליום 18.12.02, היינו 30

ימים מעת קבלת ההחלטה בעניין התיקון בידי המערערות. מבחינה זו, לא הוצבע על כל שינוי לרעה במצבן של המשיבות על יסוד קביעת המועד האמור (וראו בש"א 6708/00

אהרון נ' אמנון , פ"ד נד(4) 702).

(ג) דבר קיומו של טעם מיוחד עולה במקרה זה גם מעניין נוסף. מתברר כי המשיב 3 הגיש לבית המשפט ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, ושעודנו תלוי ועומד. אף נתון זה מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד למתן ארכה (ראו בש"א 7464/95

רשות ניירות ערך נ' ישקר בע"מ,

דינים עליון מא 644;

זוסמן,

סדרי הדין האזרחי ,

מהדורה שביעית

בעריכת ד"ר ש' לוין, ירושלים

- 1995, בעמ' 892). אשר לטענה, כאילו היותו של הליך תלוי ועומד בבחינת טעם מיוחד מותנה בכך כי אין בהליך הנוסף, לגביו מתבקשת ארכה, כדי להרחיב את יריעת ההתדיינות, הרי אף שיש לטענה זו עיגון בפסיקה (ראו ב"ש 475/82

אררט חברה לביטוח בע"מ נ' חינגלי ,

פ"ד לז(1) 362), אין מדובר בתנאי בל יעבור (ראו עניין

ישקר

הנ"ל; ראו גם ע"א 6976/96

ליאון זוהיר נ' סורין

סימונה דינים עליון נא 424). אכן, יש לזכור, כי משנדרש בית המשפט שלערעור לפסק דין של הערכאה הדיונית, פתוחה ממילא כל יריעת ההתדיינות בפניו (ראו תקנות 415 ו-462 לתקנות סדר הדין האזרחי).

עוד אוסיף, כי ההחלטות אליהן מפנים משיבים 2 ו-3 (ב"ש 1094/83,

ארז נ' הווארד , פ"ד לז(4) 559; עניין

אררט הנ"ל; ב"ש 911/82

קוסוי נ' דרורי , פ"ד לז(1) 833), בהן לא הוכר דבר קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה בשל היותו של ערעור תלוי ועומד, עוסקות במקרים בהם היה מדובר באיחור של חודשים, ולעתים אף של שנים, אשר לא ניתן לו כל הסבר ממשי. אין מקרים אלה דומים או אף קרובים בנסיבותיהם למקרה שבפניי, בו המדובר באיחור של ימים אחדים, אשר ניתן לו הסבר, ומה גם שהערעור הוגש לאחר שלמשיבים 2 ו-3 היה ידוע היטב על כוונת המערערות להגיש ערעור. כן יש להוסיף, כי אותן החלטות ניתנו עוד בטרם נתקבל חוק יסוד: השפיטה, המכיר בזכות הערעור כזכות יסוד, ואף עובדה זו יש לשקול עת באים לבחון את ישימותן כיום.

(ד)

סופם של דברים, אני סבור כי שילובם של שני הטעמים הנזכרים – גילוי דעת מבעוד מועד על כוונה לערער, וקיומו של ערעור תלוי ועומד בפני בית המשפט - בהצטרף לטעות בתום לב של באי כוח המבקשות אשר גרמה לאיחור, יוצרים טעם מיוחד למתן ארכה במקרה שבפניי (וראו בש"א 6402/96

הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיקשווילי,

פ"ד נ(3) 209). לכן, גם על פי שיטת המשיבים בדבר הצורך בטעם מיוחד, ישנה עילה מספקת למתן ארכה במקרה זה.

ממילא, ישנה עילה למתן ארכה על פי אמת המידה המחמירה פחות, הנקוטה ביחס למועד שנקבע בהחלטה שיפוטית (השוו בש"א 3780/98

רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית,

פ"ד נב(3) 625). אכן, בטעות בתום לב שעשו המערערות, בשים לב לאורך האיחור, של ימים אחדים, על רקע תקופת ארכה של חודשים ארוכים, ולנוכח חשיבותה של זכות הערעור בזכות יסוד, יש טעם מספיק למתן ארכה (וראו החלטת כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 1411/02 משה פרץ נ' שרה שטרן ( טרם פורסם)).

התוצאה היא, כי ניתנת ארכה כמבוקש על ידי המערערות. הבקשה למחיקת הערעור נדחית. עם זאת, נוכח העובדה שמחדל בלתי מוכחש של בא כוח המערערת 2 הוא שגרם לאיחור, ולהתדיינות שבפני, תישא מערערת זו בהוצאות כל אחד ממשיבים 2 ו-3

בסך 1,500 ₪. לסכום זה יש להוסיף מס ערך מוסף כחוק, וכן הפרשי הצמדה ורבית מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל .