ע"א 6999/18 שאולי בר נוי נ. הנהלת אגף רישום והסדר מקרקעין

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

1.

בפנינו בקשה מטעם המערער לתיקון טעות בפסק דיננו מתאריך 10.02.2020 (להלן: פסק הדין ). המשיבים הגישו תגובות מטעמם לבקשה הנ"ל, בעקבות החלטה שהורתה להם לעשות כן, והמערער, לבקשתו, השיב לתגובות אלו.

2.

המערער טוען בבקשתו כי ב פסק הדין צוינו שני נתונים שאינם מדויקים:

בפיסקה 2 לפסק הדין נכתב כי: "בבסיס הדברים, עומד סכסוך של המערער עם אמו, המשיבה 4 ז"ל, עוד בחייה, ועם אחיו בנוגע לזכויות, שלטענת המערער הוא ירש על-פי צוואת אביו ז"ל (להלן: המנוח )";

ובפיסקה 8 ל פסק הדין צוין כי התבקש: "סעד הצהרתי לפיו צוואות הוריו הן הדדיות".

כנגד ציון נתונים אלה נסבה בקשת המערער שבכותרת, שבגדרה המבקש טען כי בסעיפים 2 ו-8 הנ"ל ל פסק הדין מופיעים נתונים שאינם מדויקים, וביקש את תיקונם. בתוך כך, המערער גרס כי בערעורו הוא לא טען כי הוא יורש של אביו.

3.

בתגובתם מתאריך 25.05.2020 המשיבים 8-5 גרסו כי יש לדחות את הבקשה ואף להטיל על המערער הוצאות. בתוך כך נטען כי: המערער הינו תובע סדרתי, המטריד את מערכת המשפט בהליכי סרק; כי בקשתו לתיקון טעות היא העתק זהה לבקשה לדיון נוסף שהוגשה לבית משפט זה ונדחתה על-ידי כב' השופט ע' פוגלמן בתאריך 12.03.2020 (דנ"א 1296/20), וכי אין מדובר ב"טעות", במשמעות סעיף 81(א) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ).

4.

המשיבים 3-1, בתגובתם מתאריך 27.05.2020, טענו גם הם כי דין בקשת המערער להידחות, וכי יש מקום לפסוק כנגדו הוצאות.

5.

המערער השיב, לאחר שקיבל כאמור רשות לעשות כן, לתגובות המשיבים הנ"ל, ובגדר כך חזר על טענותיו המרכזיות שבבקשה.

6.

לאחר עיון בכתבי בי-דין הנזכרים בכותרת ובחומר שבתיק, ונוכח הטעמים המפורטים בתגובות מטעם המשיבים – הגענו למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ננמק החלטתנו זו בקצרה.

7.

סעיף 81(א) ל חוק בתי המשפט מורה כך:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה,

"טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה . " (ההדגשה שלי – ח"מ ).

בענייננו, המבקש מלין על שתי עובדות הנזכרות ב פסק הדין , אשר אף אחת מהן לא עולה כדי "טעות", כהגדרתה בסעיף הנ"ל.

8.

אף לגופם של דברים – הבקשה ראויה לדחיה. כאמור ב פסק הדין , המערער פנה ללשכת רישום המקרקעין במטרה לרשום הערת אזהרה על: מקרקעין בחיפה, שלאימו ז"ל הייתה זכות חכירה בהם, ובתוך כך ביקש גם לרשום כי צוואת אביו וצוואת אימו ז"ל הן צוואות הדדיות; כמו כן הוא ביקש לרשום: את זכותו למגורים בדירה שבבעלות הוריו, איסור העברת זכויות בדירה זו וכן הערת אזהרה שהדירה לא תימכר כל עוד הוא מתגורר בה.

בערר שהגיש המערער על החלטת לשכת רישום המקרקעין – הוא טען בעצמו כי הוא יורש מכוחן של צוואות הדדיות, והמשמעות היא כי הוא יורש גם מכוח צוואת אביו ז"ל (ראו: נספח 2 בתגובה מטעם המשיבים 8-5):

"2. בצוואת ההדדית של אבי (פישל), סעיף 3 גם פשוט וברור, לי חובות וזכיות . זו על קנה כיום.

[...]

מצוואת אבי (פישל) שנפטר ניתן לרשום הערה שהנכס לא יימכר כול עוד אני מתגורר בו."

(השגיאות במקור, ההדגשות שלי – ח"מ) ).

הנה כי כן – אין מקום לקבל את טענת המערער כי הנתון, אשר מופיע בפיסקה 2 ל פסק הדין , לפיו המערער יורש מכוח צוואת אביו ז"ל – עולה כדי "טעות".

9.

דין דומה חל גם ביחס לנתון המופיע בפיסקה 8 ל פסק הדין . המערער ביקש בערעור שבפנינו, בין היתר, כי נקבע מהו המועד לבחינת השאלה האם צוואות הן צוואות הדדיות, ובגדר כך המערער ציין בעצמו כי מדובר בשאלה עקרונית "ללא סעד בעניין אישי ו/או פרטי".

מדובר איפוא, מבחינה מהותית, בבקשה למתן סעד הצהרתי, ועל כן לא ניתן לקבל את טענת המערער כי חלה "טעות" בפיסקה 8 ל פסק הדין כאמור.

10.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לתיקון טעות נדחית , זו הפעם (ולא עוד) ללא הטלת הוצאות על המערער.