פסק-דין4 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 7048/02 בטש יואלה נ. "אריה " חברה ישראלית לביטוח בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · פסלות שופטערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול עצמו מלדון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הערעור נדחה. נקבע כי דברים שנאמרו בהחלטה מוקדמת, המתייחסים למניע להגשת התביעה ונאמרו במסגרת ניסיון לפשרה, אינם מקימים חשש ממשי למשוא פנים. עצם מתן החלטה בבקשה אחרת בטרם הכרעה בבקשת הפסילה, אף שהיא בניגוד לסעיף 77א(ב), אינו מקים עילת פסלות כשלעצמו. המערערת חויבה בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.

העובדות

המערערת הגישה תובענה בבית משפט השלום. בדיון הציע בית המשפט פשרה שנדחתה, ובהחלטה הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית וציין כי המניע לתביעה הוא נקמנות. המערערת ביקשה לפסול את השופטת בטענה לאיום בהוצאות ולהבעת עמדה מוקדמת, והבקשה נדחתה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם דברי בית המשפט בהחלטה המורה על הגשת תצהירי עדות ראשית מקימים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסילה?
  2. 2.האם טענה לאיום בהטלת הוצאות גבוהות מקימה עילת פסלות?

הלכות

  1. 1

    עילת פסלות מחייבת הצבעה על חשש ממשי למשוא פנים המבוסס על נסיבות אובייקטיביות, ולא על חשש סובייקטיבי של בעל דין.

    ״הלכה היא כי כדי להקים עילת פסלות יש להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המבוסס על נסיבות אובייקטיביות״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    דברים שנאמרו על ידי שופט במסגרת ניסיון להביא את הצדדים לפשרה אינם מהווים איום המקים עילת פסלות, במיוחד כשנאמרו בשלב מוקדם של ההליך בטרם נשמעו ראיות.

    ״המדובר בדברים שנאמרו בשלב מוקדם של ההליך, בטרם נשמעו ראיות בתיק, ואין בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט״
  3. 3

    החלטה בבקשה להארכת מועד בטרם הכרעה בבקשת הפסילה, אף שאינה תואמת את סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט, אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות.

    ״עם זאת, אין בעובדה כי בית המשפט נתן החלטה בבקשה להארכת המועד להגשת התצהירים בטרם הכריע בבקשת הפסילה - כשלעצמה - כדי להקים עילה לפסילתו״

מילות מפתח

  • משוא פנים
  • חשש ממשי
  • נסיבות אובייקטיביות
  • הוצאות
  • פשרה
  • עדות ראשית
  • נקמנות
  • ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א

7048/02

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המערער

ת :

בטש יואלה

נגד

המשיבים

:

1.

"אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ

2. לוי יעקב

ערעור פסל

ות שופט על החלטתו של בית משפט

השלום

בראשון-לציון מיום 1.7.2002 בת.א.

1374/01

שניתנה על ידי כבוד סגנית הנשיא

דליה

גנות

בשם

המערערת: עו"ד אהרן רף

בשם

המשיב מס' 2: עו"ד צבי מנדל

פסק-דין

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ד' גנות) מיום 1.7.02, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1374/01 .

1.

המערערת הגישה לבית משפט השלום בראשון לציון תובענה כנגד המשיבה. בדיון מיום 9.5.02 הציע בית המשפט לצדדים כי יינתן פסק דין על דרך הפשרה, אך הצעתו נתקלה בסירוב מצד המערערת. לפיכך, ניתנה החלטה המורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. בפתח החלטתו ציין בית המשפט כי אין ספק כי המניע העומד מאחורי הגשת התביעה הינו נקמנות גרידא, והיות ומדובר במניעים רגשיים, לא ניתן לסיים את הסכסוך בפשרה.

2.

בעקבות החלטתו של בית המשפט, הגישה המערערת בקשה כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בעניינה. בבקשתה טענה המערערת, כי בדברי בית המשפט בהחלטתו מיום 9.5.02, לפיהם המניע מאחורי הגשת התביעה הינו נקמנות גרידא, יש משום הבעת עמדה נחרצת מפי בית המשפט, המעידה על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. כן טענה המערערת, כי במהלך הישיבה מיום 9.5.02 "איים" עליה בית המשפט בהטלת הוצאות גבוהות ביותר, אם תביעתה תידחה. לטענתה, המדובר ב"איום" שכל אדם סביר מפרשו כחריצת דין בטרם שמיעת המשפט. המשיבה 1 התנגדה לבקשת הפסילה בטענה כי אין באמור בבקשת הפסילה כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים, וכי לכל היותר מדובר בחשש סובייקטיבי של המערערת אשר אינו מקים עילת פסילה.

3.

בית המשפט, בהחלטתו מיום 1.7.02, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי המערערת בבקשתה בחרה לצטט את דבריו באופן חלקי ומגמתי, וכי מדבריו בשלמותם ניתן להבין כי לעניות דעתו של בית המשפט, המניע לתביעה הינו רגשי - נקמנות - ועל כן לא ניתן לסיים את הסכסוך בפשרה. בית המשפט קבע כי אין בהחלטה זו ולו רמז לתוצאתה המשפטית האפשרית של ההתדיינות, שכן התייחס בדבריו אך ורק לסיבת הגשת התביעה, שאין בינה לבין התוצאה הסופית האפשרית של ההתדיינות המשפטית כל קשר. בית המשפט הדגיש כי למרות התרשמותו של בית המשפט באשר לסיבות הגשת התביעה, ייתכן ובמהותה מדובר בתביעה מוצדקת, ואין בהתרשמותו האמורה דבר עם יכולתו לשפוט בהגינות ובמקצועיות.

4.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערת חוזרת על

טענותיה בבקשת הפסילה ומוסיפה כי ראיה נוספת המצביעה על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט היא העובדה שלאחר הגשת בקשת הפסילה ובטרם מתן החלטה בבקשה זו נתן בית המשפט החלטה בבקשת המערערת להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית, וזאת בניגוד לחוק. המשיב 2 מתנגד לערעור וטוען כי המערערת לא ציטטה את דברי בית המשפט באופן מלא, וכי בית המשפט לא איים על המערערת בהטלת הוצאות.

5.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי כדי להקים עילת פסלות יש להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המבוסס על נסיבות אובייקטיביות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה , פ"ד מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים

חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" ( ע"א 1335/99

ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ( טרם פורסם)). עיינתי בדברי בית המשפט בהחלטתו מיום 9.5.02, ולא התרשמתי כי עולה מהם חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט. דבריו של בית המשפט מתייחסים למניע שלדעתו הביא את המערערת להגשת תביעתה ואין בהם משום הבעת דעה על טענות המערערת בתובענה לגופן, או על תוצאות ההליך המתנהל בפני בית המשפט. בית המשפט אף ציין בהחלטתו כי למרות התרשמותו בכל הנוגע לסיבה להגשת התובענה, ייתכן ומדובר בתביעה מוצדקת. בנסיבות אלה, נחה דעתי אין בדברים שנאמרו כדי למנוע מבית המשפט מלהעריך את טיעוני המערערת לגופם בהליך המתנהל בפניו .

6.

אשר לטענת המערערת כי בית המשפט "איים" עליה

בהטלת הוצאות גבוהות באם תידחה תביעתה, הרי שדבריו הנטענים של בית המשפט – ככל שנאמרו – אינם אלא דברים לכאורה במסגרת ניסיונותיו של בית המשפט להביא את הצדדים לידי פשרה (ראו והשוו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף וקרנית (טרם פורסם); ע"א 131/00 סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (לא פורסם)).

המדובר בדברים שנאמרו

בשלב מוקדם של ההליך, בטרם נשמעו ראיות בתיק, ואין בהם

כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

7.בשולי הדברים אעיר, כי מקובלת עלי טענת המערערת כי היה על בית המשפט ליתן החלטתו בבקשת הפסילה בטרם מתן כל החלטה אחרת כמצוות הוראת סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. עם זאת, אין בעובדה כי בית המשפט נתן החלטה בבקשה להארכת המועד להגשת התצהירים בטרם הכריע בבקשת הפסילה -

כשלעצמה - כדי להקים עילה לפסילתו.

מטעמים אלה אני מורה על דחיית הערעור.

המערערת תישא בהוצאות המשיב מס' 2 בסכום כולל של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ב' בחשון התשס"ג (8.10.2002).

ה

נ ש י א

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (6 תיקים)

מצוטט על ידי (3 מסמכים)

  • ע"א 993/18פלוני נ. פלוניפסק-דין
  • ע"פ 4625/09ראובן רפאל נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • עע"א 4714/04יגאל עמיר נ. שרות בתי הסוהרפסק-דין

הלכות

  1. 1עילת פסלות מחייבת הצבעה על חשש ממשי למשוא פנים המבוסס על נסיבות אובייקטיביות, ולא על חשש סובייקטיבי של בעל דין.
  2. 2דברים שנאמרו על ידי שופט במסגרת ניסיון להביא את הצדדים לפשרה אינם מהווים איום המקים עילת פסלות, במיוחד כשנאמרו בשלב מוקדם של ההליך בטרם נשמעו ראיות.
  3. 3החלטה בבקשה להארכת מועד בטרם הכרעה בבקשת הפסילה, אף שאינה תואמת את סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט, אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות.