ע"א 7057/06 חצרי אלף בית אשדוד בע"מ נ. החברה הלאומית של חברי מועדון כפרי

א.בקשה לעיכוב ביצוע בגדרי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת - כתארה אז - ד"ר דרורה פלפל) מיום 31.5.06, לפיו התקבלה תובענת המשיבה.

ב.המבקשת 1 היא חברה פרטית שהוקמה בשנת 1971 לניהול מועדון כפרי באשדוד (להלן המועדון). המבקשת 1 הוקמה על מנת לחסוך בעלויות של ניהול חברה ציבורית. המועדון הוקם כגוף ציבורי שאינו למטרות רווח, ולרווחת תושבי אשדוד. 11 מניות הנהלה הוקצו למנהלי המועדון, ושאר מניות החברים במועדון נמסרו להחזקה בנאמנות בידי חברות לרישומים.

המנגנון על פיו התנהל המועדון היה כדלקמן: מנהלי המועדון נבחרו על ידי האסיפה הכללית והחזיקו במניות הנהלה כל עוד שימשו כמנהלים. הם חתמו על כתבי העברת מניות מראש, אשר הופקדו בידי הנאמנים של החברה. שאר מניות חברי המועדון הוחזקו בידי חברות לנאמנות, וכאשר נוסף חבר חדש הוקצתה על שמו מניה מבין המניות המוחזקות בנאמנות.

במטרה לחסוך בעלויות התשלומים לחברות הנאמנות, בגין החזקת מניות חברי המועדון בידיהן, הוקמה המשיבה בשנת 1979 כחברה לנאמנות על ידי מנהלי המועדון. בשנת 1981 העבירה אחת מחברות הנאמנות לידי עו"ד שמעון קלמנסון שהיה אחד ממקימי המשיבה ביחד עם עו"ד יעקב רגב ועו"ד חיים רוקח, 500 מניות ממניות המבקשת 1. מסיבות לא ברורות לא פעל עו"ד קלמנסון לרישום מניות אלו בפנקסי רשם החברות.

רק בסמוך להגשת התובענה דנן, קיבלו לידיהם חברי המועדון את שטרי המניות שהוחזקו אצל עו"ד קלמנסון. בין המבקשת 1 למבקשת 2 נחתם הסכם הקובע כי המבקשת 2 תשקיע כספים במבקשת 1 עקב מצבה הכלכלי הקשה, וזאת בתמורה להעברת כל זכויות המבקשת 1 במועדון ובמקרקעין למבקשת 2. כמו כן נקבע כי הסמכויות לניהול המועדון ימסרו למבקשת 2. המשיבה טוענת כי ההסכם שנחתם בין המבקשת 1 למבקשת 2, בטל מעיקרו או לחילופין בטל מאחר והמשיבה 2 הפרה את ההסכם. המועדון אינו פעיל כיום.

ג.(1) הצדדים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן פסק דין הצהרתי, כי ההסכם שנחתם בין המבקשת 1 למבקשת 2 ואשר מכוחו הועברה השליטה במבקשת 1 למבקשת 2 בטל, וכי חלה על הצדדים חובת השבה. לחילופין, התבקש בית המשפט להצהיר כי כל בעל מניות במבקשת 1 שלא פדה את מניותיו זכאי לסכום של 3000 ₪ מיום חתימת ההסכם ועד לתשלום בפועל.

(2) בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם נשוא התובענה נחתם בניגוד למסמכי היסוד של המבקשת 1 ותוך התעלמות מזכויותיהם של בעלי המניות - חברי המועדון. נקבע כי מנהלי המבקשת 1 חתמו על ההסכם נשוא התובענה תוך חריגה מהרשאה. ההסכם נחתם מבלי שיושג הרוב הדרוש לקבלת ההחלטות שהתקבלו באסיפה הכללית של המבקשת 1. כן לא אושר כראוי באסיפה הכללית בדיעבד, שהיא האורגן המוסמך לאשר החלטות הנוגעות להסכם.

נקבע, אם כן, כי ההסכם בטל. נפסק כי על המבקשים להשיב למשיבה את השליטה במבקשת 1 (הזכויות במועדון), והמשיבה תשיב למבקשת 2 70,000 ₪ אשר שולמו על ידי המבקשת 2 במועד כריתת ההסכם.

יצוין כי המשיבה קיזזה את הסכום אשר הוטל עליה להשיב למבקשים במסגרת פסק הדין, על דרך קיזוזו מסכום חובות נטענים של המבקשים כלפיה.

ד.מכאן הבקשה לעיכוב ביצוע. הבקשה הוגשה בראשונה לבית המשפט המחוזי (ביום 10.9.06) ונדחתה ביום 25.10.06, בהחלטה בה נאמר "לא השתכנעתי מנימוקי הערעור, וגם נושא הנזק נטען בצורה ערטילאית". הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בבית משפט זה הוגשה ביום 29.10.06. לטענת המבקשים, אם לא יינתן עיכוב הביצוע יהא קשה ואף בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו, שכן ביטול העסקה והשבת המצב לזה שהיה ערב העסקה, בהתאם לפסק הדין עלול לאפשר העברות מניות במבקשת 1 לצדדים שלישיים או ניהולו של משא ומתן בכדי לנסות לממש את נכס המקרקעין היחיד שבבעלות המבקשת 1. כך למשל ניסיון המשיבה לשנות את הרישומים בפנקסי רשם החברות בדרכי תרמית - כנטען - מעיד על הכוונה לבצע צעדים בלתי הפיכים בכדי לקבוע עובדות בשטח. עוד נטען, כי המשיבה עצמה לא קיימה את חיובה על פי פסק הדין ואף הודיעה מפורשות כי לא תשלם למבקשים את סכום ההשבה שנקבע בו. יתרה מכך, המשיבה היא חברה ערטילאית אשר מעולם לא החלה בפעילותה ואין בבעלותה נכסים כלשהם, על כן לא תוכל לפצות את המבקשים בגין הנזקים שיגרמו להם אם יזכו בערעורם.

ה.לטענת המשיבה הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע בשיהוי ניכר, כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין, ולאחר שהפעולות אותן מבוקש למנוע – נעשו. מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין עשתה המשיבה מגוון פעולות בחברה, בתום לב, באופן גלוי, כגון הגדלת הון המניות של החברה, החלפת מנהלים,החלפת תקנון החברה ועוד. משכך, אין עוד בסיס לבקשה אשר כל מטרתה למנוע מצב דברים הקיים מזה מספר חודשים. כן נטען כי יש מקום לדחות את הבקשה הואיל ועיכוב ביצוע מתבקש כנגד פסק דין הצהרתי. נטען כי סיכויי הערעור נמוכים, הואיל והטענות המועלות בערעור המבקשים מופנות רובן ככולן כנגד ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי והמושתתים על ראיות אשר הובאו בפני בית המשפט.

ו.לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה. כנודע, השיקולים בבקשות מעין אלה הם שניים – סיכויי הערעור והיכולת להחזיר מצב לקדמותו; ראו בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334 (השופט חלימה); בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין, פ"ד מה(5) 499 (המשנה לנשיא אלון); ראו גם בן-נון, הערעור האזרחי (מה' 2) 433-432; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 8) 623-622.

באשר לסיכויי הערעור נראה, מבלי לקבוע מסמרות, כי המשוכה שעל המבקשים לחלוף על פניה גבוהה היא. בית המשפט המחוזי נדרש לראיות בפירוט וקיים ניתוח מקיף של החומר שבא בפניו; עיון בערעור מגלה, כי מרבית טענות המבקשים מופנות כנגד ממצאיו העובדתיים. כידוע, ככלל אין בית משפט של ערעור מתערב בכגון אלה (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי , פ"ד נב(2) 582, 594 (השופטת - כתארה אז - ביניש); ע"א 2835/04 דוד לובינסקי בע"מ נ' י.ת נצר אחזקות בע"מ (לא פורסם) (השופט עדיאל); זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין) סעיף 665 בעמ' 857-856), ומשכך יש ספק בסיכויי הערעור.

ז.אשר למאזן הנוחות נפסק לא אחת כי "אם קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, נטיית בית המשפט תהיה לעכב את ביצוע פסק-הדין" ( יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח' (לא פורסם) (השופטת - כתארה אז - ביניש)). ואולם כפי שתיארה המשיבה, מאז מתן פסק הדין בוצעו פעולות אחדות כגון הקצאת והדחיית מניות, כך שמבחינה מסוימת כבר נשתנה המצב באורח המקשה על השבת המצב לקדמותו. ועוד, הגם שפסק הדין ניתן ביום 31.5.06 פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי כתום למעלה משלושה חודשים ממתן פסק הדין, ושאלה היא מדוע עשו כן בשלב מאוחר אם אכן חששו משינוי במצב; השיהוי אומר דרשני. כל אלה מטים את מאזן הנוחות לטובתה של המשיבה. יתרה מכך, אם יתקבל הערעור בסופו של יום, ניתן יהא להעריך את שווי הזכויות ולפצות את המבקשות בכסף.

ח.לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה. המבקשות ישאו בהוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪.