ע"א 2008/07 נירה לוטן נ. דוד ירמייב

בפניי "בקשה לעיון חוזר בבקשה להפקדת כספים בקופת בית המשפט כערובה לביצוע פסק הדין" שהוגשה במסגרת הערעור שבכותרת.

1.

בתמצית, עניינה של בקשה זו כספים שחויבו המבקשים לשלם למשיבים במסגרת פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג), אשר עליו נסב הערעור דנן.

2.

המשיבים הגישו נגד המבקשים תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש ונזקי גוף שנגרמו להם, לטענתם, עקב רשלנותם של המבקשים בטיפולם המשפטי בעסקה במסגרתה רכשו המשיבים דירה. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתם וקבע כי המבקשים התרשלו - לפרקים התרשלות חמורה - במילוי שליחותם למשיבים. המבקשים חויבו, אפוא, לפצות את המשיבים בסכום של למעלה ממיליון ₪ וכן לשאת בכל חוב של המשיבים שנותר כלפי הבנק ממנו נטלו משכנתא לרכישת הדירה.

3.

לאחר מתן פסק הדין, הסכים בית המשפט קמא לעכב את תשלומו של כשליש מן הסכום שנפסק, בסך של 350,000 ₪.

4.

המבקשים פנו אף לבית משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אולם כבוד השופט א' לוי דחה את בקשתם (למעט אותו חלק מן הסכום שעוכב בידי בית המשפט המחוזי, שעיכובו נותר על כנו) בהחלטה מיום 1.4.2007. בקשה נוספת שהגישו המבקשים, שכותרתה "בקשה להפקדת כספים בקופת בית המשפט כערובה לביצוע פסק הדין", נדחתה אף היא על ידי כבוד השופט לוי, אשר קבע כי "היעתרות לבקשתם של המבקשים כמוה כעיכוב ביצועו של פסק-הדין שלחובתם, ועם דבר זה - לאחר שבקשתם לעיכוב ביצוע נדחתה - אין להשלים".

בקשה "לעיון חוזר" שאותה הגישו המבקשים נדחתה על ידי כבוד השופט לוי ביום 3.2.2008, בציינו כי הבקשה "אינה מצביעה על שינוי נסיבות כלשהו המצדיק עיון חוזר בהחלטתי מיום י"ג בניסן התשס"ז (1.4.07)".

5.

כעת פונים המבקשים פעם נוספת לבית משפט זה ב"בקשה לעיון חוזר", ומבקשים כי יותר להם להפקיד את יתרת הכספים שנפסקו לחובתם על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר לא עוכבו על פי החלטתו, ואשר טרם שולמו למשיבים, בקופת בית המשפט, כערובה לביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. הסכום האמור עומד, לטענת המבקשים, על סך של כ-300,000 ₪, ואילו לטענת המשיבים, עומד הוא על כ-400,000 ₪. לחילופין, ביקשו המשיבים כי יותר להם להפקיד בנאמנות את יתרת הכספים אצל ב"כ המשיבים או בחשבון נאמנות משותף של ב"כ הצדדים.

6.

לטענת המבקשים, הנסיבות המצדיקות עיון מחדש בהחלטותיו הקודמות של בית משפט זה, הינן דחיית הדיון בערעור בששה חודשים, מיום 23.6.2008 ליום 15.12.2008. לטענתם, דחייה זו פירושה כי למבקשים "יהיה קשה, עד לבלתי אפשרי, להתחקות אחר כספם, במידה ויתקבל ערעורם עליו נלחמים כיום בפני בית המשפט..." (סעיף 10 לבקשה). המבקשים טוענים עוד כי המשיב ישב לאחרונה בבית הסוהר בגין עבירות אלימות, וכן ידוע להם מכלי התקשורת כי מצבו הכלכלי ירוד וכי היו לו בעבר חובות רבים.

7.

המשיבים מתנגדים לבקשה, משני טעמים מרכזיים: הראשון, לטענתם, המבקשים הסתירו בבקשתם הנוכחית את מלוא ההליכים הקודמים במסגרתם נדחו פעם אחר פעם בקשותיהם לעיכוב ביצוע, להפקדת כספים בקופת בית המשפט ולעיון חוזר; והשני, לטענת המשיבים כי אין כל קשר בין דחיית מועד הדיון לבין עיכוב הביצוע. עוד מציינים הם, כי המשיב 1 סיים לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו עקב עבירת אלימות שהתבטאה בניפוץ זגוגיות מכוניתו תוך איום על אשתו, עבירה הקשורה, לטענתו, במצבו הנפשי הקשה שנגרם עקב מעשיהם ומחדליהם של המבקשים.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

9.

בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע נדחתה על ידי בית משפט זה, ביום 1.4.2007, במלים אלה:

"לא ראיתי מה עילה היא לסטייה במקרה זה מן הכלל, הקובע כי פסק-דין יש לקיים עם שניתן. אין זה צודק, להשקפתי, כי המשיבים הם שישלמו את מחירה של התמשכות ההליכים, כשברי לכל שיסודה של הפרשה, ואפשר כי גם המשכה, במחדליהם של המבקשים."

10.

בקשות נוספות של המבקשים, נדחו אף הן, כאמור לעיל, מן הטעם שלא הראו טעם ל"עיון מחדש" בהחלטה האמורה. כעת מנסים המבקשים לטעון כי דחיית מועד הדיון בערעורם מהווה טעם ל"עיון מחדש" בהחלטתו של כבוד השופט לוי.

11.

עיון חוזר בהחלטת ביניים, ובין היתר בבקשה לעיכוב ביצוע, אפשרי במקרים חריגים, למשל, עם שינוי נסיבות, ובמקרים נדירים גם בלעדיו [ע"א 7057/06 חצרי אלף בית אשדוד בע"מ נ' החברה הלאומית של חברי מועדון כפרי אשדוד (לא פורסם, 24.12.2006); ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505, 508 (2002); ע"א 3537/03 בר נ' מנהל מס ערך מוסף (לא פורסם, 2.2.2005)]. ואולם, לאחר בחינת הדברים אין ענייננו בא בגדרם של אלה.

12.

איני רואה מדוע דחיית מועד הדיון בערעור המבקשים יש בה כדי להוות שינוי מן הנסיבות שעמדו לנגד עיניו של כבוד השופט לוי, ובוודאי שדחיית המועד אינה מצדיקה את שינויה של ההחלטה הנ"ל. הטעם לדחיית הבקשה המקורית של המבקשים, לפיו אין זה צודק כי "המשיבים הם שישלמו את מחירה של התמשכות ההליכים", עומד בעינו גם עתה וביתר שאת. גם העובדה כי המשיב 1 שהה במעצר וריצה עונש מאסר בשל עבירת אלימות אינה מצביעה על שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק היעתרות לבקשה, ולו משום שאין מדובר בנסיבות חדשות כלל, אלא באירועים שאירעו כבר לפני מספר חודשים.

13.

הבקשה נדחית. בפסק הדין בערעור תינתן הדעת גם לשאלת הוצאות הבקשה הנוכחית.