ע"א 7162/13יצחק הרפו נ. נוגה הרפו

לפניי בקשה לצירוף משיבים לערעור. הבקשה הוגשה על-ידי בני-הזוג קנבל, שייקראו להלן: המבקשים .

להלן הרקע בתמצית: המערער הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים, להצהיר עליו כ"בן ממשיך" ביחס למשק 78 במושב טל שחר (להלן: משק 78 ). התובענה נדחתה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.7.2013 (ה"פ 53797-01-11). על פסק-הדין נסב הערעור שבכותרת. צו הסיכומים בתיק ניתן ביום 10.12.2013, והערעור קבוע לשמיעה ביום 3.12.2014.

הבקשה שלפניי הוגשה ביום 11.6.2014. המבקשים רכשו את הזכויות במשק 78 במסגרת הליכי כינוס נכסים, והם חפצים להצטרף להליך כמשיבים, "למען הזהירות בלבד וזאת שמא תישמענה בעתיד טענות כאלה ואחרות מצד המערער ו/או מי מטעמו... כי הרוכשים שקטו על שמריהם ולא טענו את טענותיהם בפני הערכאה המתאימה". המבקשים מציינים כי המכר אושר על-ידי ראש ההוצאה לפועל עוד בשנת 2007, אולם פינוי הנכס התעכב במשך שנים בשל ההליכים המשפטיים מול המערער ומשפחתו. המבקשים סבורים כי מתקיימים במקרה זה התנאים לצירופו של משיב לפי תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). כך, נקיטת ההליך שבכותרת פוגעת באופן קשה בזכויותיהם, שעה שהם נאלצים להמתין שנים ארוכות למימוש העסקה ולקבלת החזקה בנכס, וסופגים כל העת נזקים כבדים. כמו-כן קיים חשש כי קביעותיו של בית המשפט בערעור ישפיעו על המבקשים, זאת שכן המערער העלה בערעורו, "בדלת האחורית" כנטען, סוגיות הקשורות למבקשים. אף במישור היעילות גורסים המבקשים כי צירופם כמשיבים לא יפגע בהליך ולא יגרום לסרבולו, אלא דווקא ישרת את התכלית של הצגת התמונה כולה לפני בית המשפט.

בבקשה צוין כי המשיבים (למעט המשיבה 1) הביעו הסכמתם לבקשה, או הותירו אותה לשיקול דעתו של בית המשפט. לעומת זאת, המערער מסר תגובה מנומקת שבה הוא מתנגד לצירוף המבוקש.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 425 לתקנות מסמיכה את בית המשפט שלערעור להורות על צירופו של משיב שלא היה בעל-דין בערכאה הקודמת. כאשר נבחנת השאלה אם לאפשר את צירופו של משיב להליך הערעור, יש לבדוק את אמות המידה הבאות: האם האדם שצירופו מתבקש עלול להיפגע ישירות אם לא יצורף לערעור; האם ראוי שפסק הדין יכבול כמעשה בית דין את אותו אדם; והאם שיקולי יעילות תומכים בהצטרפות (ראו בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית , פ"ד מה (5) 457 (1991)). יודגש, כי הנטל להוכחת תנאים אלה מוטל על מבקש הצירוף (ראו עע"ם 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל עליון

(24.6.2009)), וכי צירופו של בעל-דין שלא היה צד להליך בערכאה הדיונית הוא חריג השמור לנסיבות המצדיקות זאת (ראו רע"א 8565/10 עמאש נ' הועדה לתכנון ובניה השומרון (3.5.2012)).

במקום שבו מתבקש צירופו של משיב שלא היה בעל-דין בערכאה הקודמת, מתעוררת מטבע הדברים השאלה מדוע הוא לא צורף לערכאה הקודמת. כך למשל, אם הבקשה להצטרף לערעור מוגשת על-ידי גורם חיצוני שידע על ההליך בערכאה הדיונית ולא מצא לנכון לבקש להצטרף אליו, יש לבחון אם יש לכך הצדקה, ואם מדובר ב"התעוררות מאוחרת" של מי שבחר עד כה "לשבת על הגדר". איני קובע כאן מסמרות וכל מקרה צריך שייבחן לפי נסיבותיו, אולם אין ספק שאדם אשר לא ראה צורך להצטרף להליך בערכאה הדיונית, אף שידע על קיום ההליך, מצופה להסביר את בחירתו-זו שעה שהוא עותר לצרפו כמשיב לראשונה בשלב הערעור (ראו גם ע"א 7757/12 דואד נ' רידר (6.2.2014)).

בענייננו, אין טענה שהמבקשים לא היו מודעים להליך בערכאה הדיונית ( ה"פ 53797-01-11) , ואין טענה כי הם ביקשו להצטרף להליך זה. יתרה מכך: המבקשים עצמם מפנים להליך נוסף, שהתקיים בבית המשפט המחוזי מרכז (רע"א 50347-07-13), אשר במסגרתו גובש ביום 30.7.2013 הסכם פשרה בין הצדדים (לרבות המבקשים והמערער). בהסכם הפשרה נקבע בין השאר כי:

ככל שייקבע בבית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 53797-01-11 כי המבקש 1 הינו בגדר "בן ממשיך" לגבי הנחלה, וככל שפסק-דין שיינתן בה"פ זו ייהפך לחלוט – אזי תישמרנה לצדדים מלוא הזכויות לטעון בעניין זה לגבי האפשרות לפדות את הנחלה במסגרת הליכי ההוצל"פ, ככל שקיימות זכויות כאלה למי מהצדדים אך זאת – מבלי שיריעת הדיון תורחב לנושאים אחרים כמו למשל שאלת תקיפותם של הסכם המכר והסכם הפשרה שנעשו בין המשיבים 1 ו-2 (כונסי הנכסים) לבין המשיבים 3 (עוה"ד אלרואי ורומי קנבל) אשר מוסכם כי הינם תקפים.

בפועל, באותו יום (30.7.2013) ניתן גם פסק-הדין בה"פ 53797-01-11. אולם הנקודה החשובה לענייננו היא שהמבקשים היו מודעים היטב להליך בה"פ 53797-01-11, אך לא ביקשו להצטרף להליך זה, אדרבא – בהליך אחֵר שבו הם כן היו בעלי-דין ( רע"א 50347-07-13), גובש הסכם פשרה המתייחס לשמירת זכויות הצדדים נוכח האפשרות שייקבע ( בה"פ 53797-01-11 ) כי המערער הוא "בן ממשיך".

כאמור, ההליך בבית המשפט המחוזי התנהל בלי שהמבקשים היו בעלי-דין; לעומת זאת, כונסי הנכסים היו בעלי-דין שם והם גם בעלי-דין כאן, ולדברי המערער כונסי הנכסים הביאו לידיעתו של בית המשפט קמא את כל ההליכים שהתנהלו בינם לבין המבקשים ואת ההחלטות שניתנו בעניין (ראו למשל ההודעה המצורפת כנספח 4 לתגובתו של המערער, שעליה ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי "רשמתי לפניי הודעה זו"). המערער מציין בתגובתו נתון נוסף, שלא נזכר בבקשה שלפניי, והוא כי המבקשים-עצמם פנו לבית המשפט קמא (באמצעות עורך-הדין המייצג אותם בבקשה שלפניי), בחודש מרץ 2013, בהודעת עדכון לגבי ההליך בהוצאה לפועל ובבקשה לדחיית מועד הדיון שהיה קבוע ליום 20.3.2013. בית המשפט דחה את הבקשה. כל אלה מטים את הכף למסקנה כי לא מוצדק לצרף כעת – בשלב הערעור – את המבקשים כצדדים להליך. לא מיותר להדגיש, כי הבקשה שלפניי הוגשה כשמונה חודשים לאחר שהוגש הערעור, אף זאת ללא הסבר מניח את הדעת.

לאור האמור, ולאחר עיון בבקשה ובתגובה, לא שוכנעתי כי יש מקום להורות על צירופם של המבקשים כמשיבים בהליך הערעור, ואזכיר כי גם המבקשים עצמם ציינו שבקשתם היא "למען הזהירות" בלבד. על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך-הדין של המערער בסכום של 3,000 ₪.