ע"א 7183/14 קונקס תחבורה נתניה בע"מ נ. עזבון המנוח צ'רלי עבודי

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב' טלקובסקי ) מיום 10.9.2014 בת"א 39034-11-12, בגדרו התקבלה תביעה בנזיקין שהגישו המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) נגד המבקשת והמשיבות 4 ו-5 (להלן: המשיבות ) ונקבעה חלוקת האחריות ביניהן.

רקע והליכים קודמים

1.

כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, ביום 26.11.2009 נשלח צ'רלי עבודי ז"ל (להלן: המנוח ) על-ידי מעבידתו, המשיבה 4, לתקן תקר בגלגליו של אוטובוס שבבעלות המבקשת. לצורך תיקונו, הוגבה האוטובוס, והמנוח פעל לתקנו כשמחצית מגופו מתחת לאוטובוס. למרבה הצער, בשלב זה, החליק אחד המגבהים, והמנוח נמחץ למוות תחת משקלו של האוטובוס.

בפסק-דינו קבע בית משפט קמא, כי המבקשת והמשיבה 4 נושאות באחריות לאירוע שבו מצא המנוח את מותו. באשר למשיבה 4 (המבוטחת על-ידי המשיבה 5) נקבע כי זו "הפרה את חובתה להנהיג שיטת עבודה בטוחה, לנקוט באמצעי הזהירות והבטיחות הנדרשים לצורך ביצוע העבודה ולהדריך את המנוח בשיטת העבודה הראויה והסכנות הטמונות בעבודה". הטענות לגבי המבקשת התמקדו בהתנהלותו של נהג האוטובוס, אשר לא המתין להגעת המחלץ (המנוח) ועזב את האוטובוס כאשר מפתחות הרכב נותרו במקום שאפשר את פתיחתו והתנעתו בלי נוכחותו של הנהג. נקבע, כי במצבים בהם נדרשת המתנה ממושכת למחלץ, נהג האוטובוס אינו נדרש להמתין במקום, וכך גם לפי הסכמי השירות שבין המבקשת לבין המשיבה 4. במצבים כאלה על המחלץ להודיע לנהג בהגיעו למקום. משכך, נקבע כי העובדה שנהג האוטובוס עזב את המקום אינה מהווה התרשלות מצד המבקשת. לצד זאת נקבע, כי המבקשת התרשלה בכך שלא קבעה "נהלים ברורים באשר להגעת הנהג לשטח בעת ביצוע החילוץ" וגם אם עיקר האחריות לוודא שנהג האוטובוס נמצא במקום בעת התיקון מונח לפתחה של המשיבה 4, הרי שגם על המבקשת מוטלת אחריות מסוימת בעניין זה – בפרט כאשר הוראות יצרן האוטובוס מציינות כי נדרשת נוכחותו של נהג האוטובוס בעת החלפת גלגל. עוד נקבע, כי נהג האוטובוס התרשל בכך שהשאיר את מפתחות האוטובוס במקום שאפשר את התנעתו גם בידי מי שאינו מורשה לכך.

באשר לחלוקת האחריות בין המשיבה 4 לבין המבקשת, נקבע כי עיקר האחריות לתאונה הטרגית מוטל לפתחה של המשיבה 4, אך, כמפורט לעיל, גם המבקשת נושאת באחריות מסוימת ועל כן הוחלט כי המשיבה 4 תישא ב-75 אחוזים משיעור הנזק והמבקשת תישא ב-25 האחוזים הנותרים. כמו כן נקבע, כי יש לייחס למנוח אשם תורם בשיעור של 15 אחוזים.

2.

באשר לשיעור הנזק נקבע, כי סכום הפיצויים, לאחר ניכוי רשלנותו התורמת של המנוח, מסתכם בסך של 2,705,452 ש"ח. עוד נקבע, כי מסכום הפיצויים ינוכו קצבת התלויים לה זכאי בנו של המנוח בסך 679,259 ש"ח וכן "ההפרש בין שווי קצבת התלויים לגמלת הנכות הכללית לה זכאית האלמנה". לעניין אחרון זה נקבע, כי הצדדים יגישו חוות דעת אקטואריות בתוך 30 יום. כן נקבע, כי לסכום הפיצויים הכולל יתווספו הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6 אחוזים. בית משפט קמא הורה למשיבה 4 ולמבקשת לשלם את הסכומים האמורים בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין (10.9.2014).

להשלמת התמונה יצוין, כי מעיון במערכת נט המשפט וכעולה מתגובת המבקשת לתשובת המשיבים, בהמשך לפסק דינו של בית משפט קמא באשר לניכוי "ההפרש בין שווי קצבת התלויים לגמלת הנכות הכללית לה זכאית האלמנה", ולאחר שהצדדים הגישו חוות דעת אקטואריות מטעמם, ביום 29.10.2014 ניתנה החלטת בית משפט קמא, כי מסכום הפיצויים הכולל ינוכה סכום נוסף של 89,552 ש"ח.

כלפי פסק דינו של בית משפט קמא הגישה המבקשת ערעור ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע.

טענות הצדדים

3.

המבקשת מערערת הן על עצם קביעת החבות בעניינה והן על שיעור הנזק (אם כי בבקשה טענה המבקשת רק באשר לעצם קביעת החבות). לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים, בין היתר, מאחר שבית משפט קמא ביסס את פסק דינו על קביעות שלא נזכרו בכתבי הטענות של הצדדים ובלי שניתנה למבקשת הזדמנות להתגונן מפני טענות אלה. כך נטען, כי בית משפט קמא ייחס למבקשת אחריות גם מאחר שנהג האוטובוס השאירו מונע וזאת בלי שניתן טעם מדוע מתקיים קשר סיבתי בין נתון זה לבין התאונה, ואף שטענה זו לא נכללה בכתבי הטענות של הצדדים. לחלופין טוענת המבקשת נגד חלוקת האחריות בינה לבין המשיבה 4, כאשר לטענתה, בהתחשב בהסכם השירות בינה לבין המשיבה 4, שלפיו על המשיבה 4 מוטלת האחריות ליידע את הנהג בדבר הגעתו של המחלץ – אין מקום לקבוע שהיא נושאת באחריות בשיעור של 25 אחוזים. באשר למאזן הנוחות נטען, כי זה נוטה בבירור לטובת המבקשת, שכן מההליכים שהתקיימו בפני בית משפט קמא עולה כי המשיבה 2, אלמנתו של המנוח, אינה עובדת ואין בידיה האמצעים להחזיר חוב שהותיר אחריו המנוח. עוד נטען, כי בשל מצבה הכלכלי נאלצה המשיבה 2 לעזוב את דירת מגוריה ולעבור להתגורר עם הוריה. לבסוף נטען בהקשר זה, כי המשיבה 2 אף טרם שילמה הוצאות שנפסקו לחובתה במסגרת ניהול התביעה. נוכח האמור, מבקשת המבקשת כי יעוכב ביצועו של פסק דינו של בית משפט קמא או לחלופין שסכום הפיצויים שנפסק לחובתה יישמר בנאמנות בידי בא כוח המשיבים עד להכרעה בערעור.

4.

המשיבים טוענים בתשובתם כי דין הערעור להידחות על הסף מפאת איחור בהגשתו, "ולמען הזהירות" טענו גם לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע. בין היתר נאמר, כי טענות המבקשת באשר לסיכויי הערעור נטענו באופן כללי וסתמי, וכי מעיון בערעור עולה כי טענותיה מופנות בעיקר כלפי ממצאים עובדתיים של בית משפט קמא, בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. עוד נטען, כי טענות המבקשת באשר לחלוקת האחריות בינה לבין המשיבה 4 כלל אינה נוגעת למישור היחסים שבין המשיבים לבין המבקשת, ואם תתקבלנה תשפה המשיבה 4 את המבקשת. באשר למאזן הנוחות נטען, כי בנו ואלמנתו של המנוח המתינו זמן רב למתן פסק הדין בעניינם וכי הם נזקקים לסכום הפיצויים "על מנת להתחיל ולשקם את חייהם, ויגרם להם נזק גדול מעיכוב תשלום הכספים". משיבים אלה מזכירים, כי המדובר בפסק דין כספי שהנטייה היא שלא לעכבו אלא בנסיבות חריגות שנטען כי אינן מתקיימות בענייננו. המשיבים טוענים גם לחוסר תום לב מצדה של המבקשת אשר נתלתה באמתלות שונות כדי להימנע מתשלום סכום הפיצויים במועד.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן שכספי הפיצויים שנפסקו לחובת המבקשת יופקדו בנאמנות בידי בא כוחם של המשיבים.

כפי שציינו הצדדים, שניים הם השיקולים שיש להביא בחשבון בעת דיון בבקשה לעיכוב ביצוע – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, וכאשר מתבקש עיכוב ביצועו של פסק דין כספי - רובץ לפתחו של מבקש עיכוב הביצוע נטל מוגבר לשכנע כי שיקולים אלה נוטים לטובתו (ראו ע"א 8602/12 מנחם נ' גולן , פסקה 5 (16.1.2013) להלן: עניין גולן ).

6.

באשר

לסיכויי הערעור . המבקשת לא טענה בהרחבה לעניין זה, למעט טענות קצרות ביחס לקביעת החבות ולחלוקת האחריות. אף שלא ניתן לבטל את טענות המבקשת באשר לחלוקת האחריות בינה לבין המשיבה 4, הרי, כפי שגם ציינו המשיבים, ככל שיתקבל ערעורה של המבקשת בעניין זה, תידרש "התחשבנות" בינה לבין המשיבה 4, ואין בכך להשפיע על סכום הפיצויים הכולל שנפסק לזכות המשיבים. מעבר לכך, פסק דינו של בית משפט קמא אמנם מבוסס במידה רבה על ממצאי עובדה ומהימנות, שבהם ערכאת הערעור לא נוטה להתערב, אך פסק הדין מבוסס גם על קביעות משפטיות באשר לקשר הסיבתי בין התרשלות המבקשת לבין התאונה הטראגית. נראה אפוא, כי לצורך הכרעה בבקשה הממוקדת שבפניי, לא ניתן להכתיר את הערעור כחסר סיכויי באופן שיש בו להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה. נראה, אפוא, כי שיקול מאזן הנוחות הוא אשר יטה את הכף בענייננו.

באשר

למאזן הנוחות , מהבקשה ונספחיה עולה, כי מצבם הכלכלי של המשיבים אינו מן המשופרים ולכן יש בסיס לחשש שהביעה המבקשת כי תתקשה להיפרע מהמשיבים ככל שערעורה (על עצם החבות או על גובה הנזק) יתקבל. זאת ועוד, מפסק הדין עולה, כי חלק מסכום הפיצויים שנפסק לזכות המשיבים הוא עבור הפסדים והוצאות צופי פני עתיד ולא נטען כי כלל הסכום נדרש למשיבים כבר בשלב זה (השוו ל עניין גולן , פסקה 6). מה גם, שיש לזכור כי תשלום חלק הארי של הפיצוי הוטל לפתחן של המשיבות 4 ו-5 ונראה כי אלה מילאו את חלקן על-פי פסק הדין.

7.

סוף דבר, בנסיבות המקרה דנא, בו קיים חשש שהמבקשת תתקשה להיפרע מן המשיבים ככל שערעורה יתקבל וביצוע פסק הדין לא יעוכב, וכאשר נראה כי חלקו של סכום הפיצויים שנפסק לטובת המשיבים צופה פני עתיד והם קיבלו את מרבית הפיצויים מהמשיבה 4, מה גם שלצורך הבקשה דנא אין לקבוע שמדובר בערעור סרק – יש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא באופן שסכום הפיצוי שנפסק לחובת המבקשת יופקד בנאמנות בידי בא כוח המשיבים עד לסיום הליכי הערעור.

8.

בכל הנוגע לטענות המשיבים באשר לאיחור בהגשת הערעור - עליהם להגיש בקשה מסודרת ונפרדת שתיוחד לעניינים אלה.