ע"א 7318/18 איתן אריאל מוליאן נ. ועדה מקומית לתכנון ולבניה אשקלון

השופט מ' מזוז:

1.

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת י' רז-לוי ) מיום 16.8.2018 בת"א 55059-12-17, אשר דחה תובענה שהגיש המערער לביטול פסק דין - מחמת תרמית - שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בשנת 2013.

2.

ביום 11.4.2013 דחה כאמור בית המשפט לעניינים מינהליים עתירה שהגיש המערער נגד היתר בניה שניתן להקמת מרכז מסחרי באשקלון (להלן: פסק הדין בעתירה ). הערעור שלפנינו הוא ההליך השביעי(!) באותו ענין שנקט המערער:

-

המערער ערער לבית משפט זה על דחיית עתירתו, אך ערעורו נדחה ( עע"מ 3389/13 מוליאן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה בעיריית אשקלון (9.3.2014));

-

המערער הגיש בקשה לדיון נוסף על פסק הדין של בית משפט זה, שדחה כאמור את ערעורו, אשר נדחתה על ידי הנשיאה מ' נאור

(דנ"מ 2103/14 מוליאן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה בעיריית אשקלון (13.4.2014));

-

גם בשלב זה לא אמר המערער נואש והגיש עתירה לבג"ץ לביטול פסק הדין בערעורו, אשר נדחתה על הסף בנימוק כי בית משפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על פסקי דין שנתן בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים (בג"ץ 4092/14 מוליאן נ' בית משפט העליון (12.6.2014));

-

כעבור כשלוש וחצי שנים הגיש המערער עתירה מנהלית לביטול פסק דין בעתירה מחמת תרמית. העתירה נמחקה על הסף מהטעם כי יש להגיש בקשה לביטול פסק דין בדרך של תביעה בסדר דין רגיל ( עת"מ (ב"ש) 26059-10-17 מוליאן נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה אשקלון (22.11.2017));

-

בשלב זה הוגשה התובענה מושא ערעור זה: ת"א 55059-12-17 .

3.

בפסק דין מפורט ומנומק היטב דחה בית משפט קמא את התובענה לביטול פסק הדין בעתירה. בית המשפט הדגיש כי פסק הדין בעתירה הוא פסק דין חלוט, וכי רק במקרים קיצוניים במיוחד ניתן לתקוף פסק דין חלוט. בית המשפט עמד על התנאים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה לביטול פסק דין מחמת תרמית : קיום ראיות בעלות אמינות לכאורית או משקל ממשי המבססות את עילת התרמית; האם טענת המרמה עשויה לשנות את תוצאות המשפט אם ייערך משפט חוזר; והאם מדובר בראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין, אשר לא ניתן היה להשיגן קודם בשקדנות סבירה (ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ פ"ד סג(3) 612 (25.2.2010)).

בית המשפט היה מוכן להניח, לצורך הדיון, כי המערער עומד בתנאי הראשון, אך לאחר ניתוח מפורט של ראיות המערער הגיע בית המשפט למסקנה כי התובענה אינה עומדת בתנאים השני והשלישי, ועל כן אין להיענות לה. עוד הוסיף בית המשפט, כי התביעה לוקה גם ב שיהוי

משמעותי בשל חלוף הזמן הרב מאז מתן פסק הדין בעתירה ועד להגשת התביעה, ללא הסבר. בית המשפט ציין כי אמנם שיהוי זה אינו הנימוק העיקרי בגינו יש לסלק את התביעה על הסף, אך לא ניתן להתעלם ממנו. לבסוף העיר בית המשפט כי מדובר גם ב"מעשה עשוי", שכן המרכז המסחרי עומד כבר על תילו מזה מספר שנים.

4.

בערעורו שלפנינו שב המערער ומעלה את טענותיו שהועלו בהליכים הקודמים. לטענתו, שגה בית המשפט כשהתעלם מחוות הדעת של היועץ המשפטי של העירייה, וכי מסמכים רלבנטיים הוסתרו מעיני הוועדה המקומית וועדת הערר,

וכן הועלו טענות בדבר "משוא פנים וקשרי הון-שלטון".

המשיבים כולם סומכים ידיהם על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתם, יש לדחות את הערעור על הסף. נטען כי אין כל ממש בטענות שמעלה המערער; כי היתר הבניה ניתן כדין; כי המערער מסרב להשלים עם ההחלטות ופסקי הדין שניתנו בעניינו על ידי הערכאות השונות; וכי מדובר גם במעשה עשוי זה מכבר.

5.

לאחר ששמענו את טיעוני המערער באריכות, וכן את טיעוני באי כוח המשיבים, ולאחר שעיינו בפסק דינו המנומק היטב של בית המשפט המחוזי, כמו גם בסיכומי טענות הצדדים, לא מצאנו כל עילה להתערבותנו בפסק דינו של בית משפט קמא, ועל כן החלטנו לדחות את הערעור.

כמפורט לעיל, המערער, שאינו מיוצג, מסרב להשלים עם הכרעות בתי המשפט לערכאותיהם השונות, ושב ומעלה טענותיו, שוב ושוב. לבקשת המערער לביטול פסק הדין בעתירה המקורית מ- 2013 אין כל בסיס, עובדתי או משפטי. המערער לא ביסס ולא הוכיח התקיימותו של אף אחד משלושת התנאים המצטברים הנדרשים לשם ביטול פסק דין חלוט מחמת מרמה, כמבואר בהרחבה בפסק הדין קמא, והמערער לא השכיל לבסס עילה כלשהיא העשויה להצדיק את התערבותנו בפסק הדין.

"לכל התדיינות משפטית יש סוף. משהתבררו זכויות וחובות הצדדים בהליכים המשפטיים השונים, ונתקבלה החלטה סופית, הרי שאין לשוב ולהידרש לעניין מחדש. הדבר מערער את היציבות המשפטית. הדבר פוגע בזכויות המתדיינים עצמם. הדבר פוגע ביעילות המערכת המשפטית" (ע"פ 7853/05 רחמיאן נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (27.11.2006)).

6.

אשר על כן, ראינו לאמץ את מכלול הממצאים העובדתיים והמשפטיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולדחות את הערעור בגדר סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאחר שמצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית; וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק .

7.

הערעור נדחה אפוא. המערער יישא בהוצאות בסך של 5,000 ₪ לכל אחת מקבוצות המשיבים הבאות: המשיבות 1 ו-4, המשיבה 2, המשיבה 3, והמשיבים 7-5. סך הכל 20,000 ₪.