ע"א 7497/01 זוהיר יחיא נ. חסן עתמנה

בפני בקשה להורות על שינוי כותרת הערעור "לבקשת רשות ערעור". בשל עיכוב בקבלת תגובות מאת חלק מן המשיבים ניתנת החלטה זו רק עתה.

1.הרקע הדיוני להליך. הליך זה ראשיתו בבחירות שנערכו לראשות המועצה המקומית בכפר קרע ביום 24.11.98. בשנת 1998 הגיש המערער 1 ערעור על תוצאות הבחירות. בערעור נטען, בין היתר, כי המשיב 1 זכה בבחירות בשל שוחד בחירות. בית המשפט המחוזי דחה את הטענות, וקבע כי לא הוכח שוחד בחירות ברמת מספקת ואף לא הוגשה תלונה למשטרה. בית המשפט הוסיף, כי אם כתוצאה מהחקירה – במידה ותיערך – יתגלו ממצאים ומסקנות המשנות את פני התמונה, תתאפשר פניה נוספת לבית המשפט, בבוא העת, במסגרת המותווית בהלכת חרזאללה (רע"א 83/94 חרזאללה נ' פקיד הבחירות למועצה המקומית זמר , פ"ד מט(3) 793). על פסק הדין של בית משפט קמא הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט זה, שנדחתה אף היא (רע"א 616/99).

2.ביום 8.3.2000, לאחר סיום החקירה המשטרתית, הגישו המערערים הליך אזרחי לבית המשפט המחוזי בחיפה. בתובענה, עתרו המערערים כי בית המשפט יצהיר על המערער 1 כזוכה בבחירות לראשות המועצה, או לחילופין יורה על ביטול הבחירות לראשות המועצה ועל עריכתן מחדש. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, בקובעו כי מבחינה ראייתית לא הוכחו מעשי השוחד הנטענים. בעקבות כך הגישו המערערים ערעור לבית משפט זה. המשיבים גורסים כי למערערים לא עומדת זכות ערעור, כי אם אפשרות להגשת בקשת רשות לערער, בשאלה משפטית בלבד.

3.סעיף 73(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק הבחירות), קובע כי פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור בחירות ניתן לערעור לבית המשפט העליון ברשות שופט של בית המשפט העליון, בשאלה משפטית. כן נקבע, כי יש להגיש בקשת רשות לערער כאמור בתוך 14 ימים מיום מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בעניין חרזאללה הנ"ל נקבע כי מקום בו מדובר בחשד לשוחד בחירות, אין בחלוף המועד האמור כדי לחסום את דרכו של מי שמבקש להשיג על תוצאות בחירות לבית המשפט. לעניין זה נקבע, כי "בפני מי שמבקש לבטל בחירות בשל שוחד בחירות עומדים שני מסלולים, שכל אחד מהם יפה לשעתו, לנסיבותיו ולדיות הראיות. היה ולדעת המבקש יש בידו די ראיות להוכיח את טענתו במסגרת החוק – יגיש ערעור בחירות על פי החוק. אין בידו ראיות מבוררות בשלב זה להוכחת הטענה, יגיש בקשה לפסק דין הצהרתי, לכשיתבררו העובדות ויימצאו הראיות".

ביום 21.3.96 תוקן חוק הבחירות, ונוספה לו הוראת סעיף 73(א1) הקובעת כדלקמן:

"נטען בערעור כי נעברה עבירה על סעיפים 85א או 88 וסבר בית המשפט כי אין ביכולתו לבחון את חומר הראיות, תוך התקופה האמורה בסעיף קטן (א), רשאי הוא להעביר את החומר לחקירת המשטרה; עשה כן, רשאי הוא לפסוק בערעור תוך שנה מיום הגשתו".

4.המחלוקת בין הצדדים, מתגלעת בשאלה כיצד יש לתקוף את החלטת בית משפט קמא. לדידם של המשיבים, מדובר בפסק דין שניתן בערעור בחירות, שהוגש ונדון על פי הלכת חרזאללה , וככזה הוא ניתן לערעור אך ורק ברשות שופט בית המשפט העליון ובהגבלות הקבועות בסעיף 73(א) לעיל. מנגד, טוענים המערערים, כי מאז הוספת סעיף 73(א1) לחוק, ערעור בעילה של שוחר בחירות, אינו מוגבל בעילות הקבועות בסעיף 73(א), או במועד הקבוע בהוראה זו, ואינו מותנה בקבלת רשות של בית משפט זה.

5.דעתי כדעת המשיבים. ההליך של הגשת ערעור בחירות הינו הליך של ערעור מינהלי. כך היא מהותו של הליך זה, וכך אף נקבע בסעיף 72(א) לחוק הבחירות. חוק בתי משפט לעניינים מינהליים התש"ס-2000 קובע כי פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור מינהלי נתון לערעור ברשות לבית המשפט העליון (סעיף 12(א) לחוק). מבחינה זו, קיים יחס של הרמוניה נורמטיבית בין ההסדר הכללי, לבין ההסדר הספציפי שנקבע בסעיף 73(א) לחוק הבחירות. בין הסדרים אלה אין אחידות מלאה, והדבר מוצא ביטויו בעניין המועדים להגשת בקשת רשות לערער, ובעניין המגבלה בדבר קיומה של עילה משפטית בחוק הבחירות. עם זאת, דומה כי שני ההסדרים משקפים הגיון בסיסי דומה, והוא כי בהליכים שהם במהותם ערעור מינהלי, אין מקום לערעור בזכות לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי, ועל המבקש להשיג על החלטה כאמור להגיש בקשת רשות לערער.

6.ההליך שנקטו המערערים בערכאה הקודמת לא ננקט במסגרת הוראת סעיף 73(א). אכן, הילכת חרזאללה איפשרה נקיטת הליך, לאחר קיומה של חקירה בטענה של שוחד בחירות, על יסוד הוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, המסמיך את בית המשפט ליתן, בין היתר, סעד הצהרתי. נראה, כי הלכה זו חלה גם לאחר הוספת סעיף 73(א1). סעיף 73(א1) מאפשר לבית משפט שהוגש אליו ערעור בחירות להשהות את החלטתו לתקופה של שנה, על מנת לאפשר מיצוי של הליך חקירתי. אין בכך כדי לשלול מעיקרה את האפשרות של פניה נוספת לבית המשפט, מקום בו הליך קודם של ערעור בחירות הסתיים בטרם נאספו ראיות או בטרם הושלם איסופן, בכל הנוגע לטענה של שוחד.

מכל מקום, מבחינה פורמלית, יש יסוד מסויים לעמדת המערערים, שכן ברגיל ערעור על פסק דין הצהרתי של בית המשפט המחוזי הינו בזכות. עם זאת, נראה לי כי הכותרת הניתנת להליך אינה מכרעת לעניין זה, כי אם מהותו. מהותו של ההליך שננקט בבית משפט קמא, ואשר על פסק הדין בו הוגש הערעור שבכותרת, הינה של ערעור מינהלי על החלטה בעניין תוצאות בחירות. עיקר הסעדים אשר התבקשו בערעור עליו נסוב ערעור זה הינם זהים במהותם לסעדים המתבקשים בערעור בחירות המוגש במסגרת החוק. לכן, בין על פי הגיונו של הדין הכללי הנוגע לערעורים מסוג זה, ובין על פי הגיונו של הדין הספציפי הנוגע לערעורי בחירות, יש צורך בקבלת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

7.אוסיף, כי מסקנה זו מונעת גם תוצאה בלתי סבירה, אליה מובילה עמדת המערערים. על פי עמדה זו, מי שערער על תוצאות הבחירות במסלול הקבוע בחוק הבחירות, נתון למיגבלות ממשיות, אשר אינן חלות על מי שהוכרה עקרונית זכותו לנקוט בהליך שהוא הליך נוסף להליך הקבוע בחוק הספציפי. דומה, כי הילכת חרזאללה על פי תכליתה נועדה למנוע חסימת הגישה לבית המשפט בנסיבות עליה היא חלה, אך לא נועדה להיטיב את מצבו של יוזם ההליך ביחס לנדרש על פי חוק.

8.אוסיף, כי איני מקבל את טענת המערערים כאילו לאחר חקיקת סעיף 73(א1) ערעור על החלטה שעניינה שוחד בחירות אינו כפוף יותר לסייגים שבסעיף 73(א). לטענה זו אין אחיזה בלשון ההוראות הרלוונטיות, בהיסטוריה החקיקתית או בתכלית החקיקה. גם לאחר חקיקת הוראה זו, נותרה הוראת סעיף 73(א) ללא שינוי. תכליתה של הוראת סעיף 73(א1) הינה לתת ביד בית המשפט כלי להשהות את הכרעתו בהליך בו עולה טענה של שוחד בחירות, על מנת לאפשר הכרעה מושכלת לאחר מיצוי הליכים של חקירה או איסוף ראיות, וכך לחסוך הליכים כפולים באותו עניין. אין בתכלית זו דבר המחייב או מצדיק את המסקנה כי הוראת סעיף 73(א) אינה חלה על החלטה בערעור בחירות שעניינו שוחד בחירות, בין אם ההחלטה האמורה מתקבלת תוך עשיית שימוש בסמכות לפי סעיף 73(א1) ובין אם לאו. אכן, ההסדר שבסעיף 73(א) לעניין טיב הליך התקיפה ולוח הזמנים לנקיטתו נגזר ממהות ההליך – ערעור בחירות – ולא מטיב הטענה המסויימת העולה בו. הגיונה של הוראת סעיף 73(א), הן לעניין מהות הליך התקיפה בעקבות הליך שהוא במהותו ערעור מינהלי, והן לעניין לוח הזמנים לנקיטת ההליך, נותר בעינו, גם כאשר מדובר בהליך בו עולה טענה של שוחד בחירות.

9.על רקע מסקנה זו, אני סבור כי קבלת טענת המשיבים תוביל לתוצאה בלתי סבירה, לפיה יש מקום לנקוט בהליכי תקיפה שונים ביחס להחלטות שמהותן זהה או דומה ביותר. טלו לדוגמא שני מקרים. מקרה אחד, כמו המקרה שבפניי, בו מוגשת תובענה נפרדת, בשלב מאוחר, לאחר שערעור בחירות שהוגש נדחה, ועילת התובענה היא ראיות הנוגעות לשוחד בחירות אשר נתגלו או נאספו חודשים אחדים לאחר סיום ההליך הערעורי המקורי; ומקרה שני, שבו מוגש ערעור בחירות, ובו בית המשפט עושה שימוש בסמכות הנתונה לו לפי סעיף 73(א1) ומשהה את החלטתו עד שנה על מנת לאפשר מיצוי של איסוף ראיות לגבי טענה לשוחד בחירות. נראה לי, כי בכל אחד ממקרים אלה הליך התקיפה של החלטה של בית המשפט המחוזי צריך להיות זהה, וכי אין מקום להבחנה בין מקרים אלה. משקבעתי, כי הוראת סעיף 73(א) לעניין הליכי התקיפה של החלטות בית המשפט המחוזי חלה גם מקום בו נעשה שימוש בסמכות לפי סעיף 73(א1), נובע מהלך מחשבה זה כי בכל אחד משני המקרים המתוארים, מן הראוי כי הליך התקיפה בבית משפט זה יהיה בבקשת רשות לערער, ולא בערעור בזכות.

10.אעיר עוד, כי נוכח תכליתו של ההסדר שבסעיף 73(א) לחוק, נראה לי כי במקרה זה קיימת תכלית חקיקתית ספציפית, המטה את הכף לטובת עמדת המשיבים. בשל כך, לא מצאתי מקום להחיל במקרה זה את הכלל לפיו, מקום בו מדובר במקרה גבולי, יש להעדיף את העמדה המעצימה את הזכות לערער על פני עמדה המגבילה זכות זו או מצמצמת אותה.

11.בשולי הדברים אוסיף, כי גם טענת המערערים לעניין טיב הראיה שנחשפה בבית משפט קמא אינה מוסיפה ואינה מורידה לשאלה שבפני. מבלי לנקוט עמדה בעניין, טענה כזו מקומה בטענות לגופן של בקשת הרשות לערער. ולא בהליך שבפניי.

סופם של דברים. בקשת המשיבים מתקבלת. אני מורה על סגירת תיק הערעור שבכותרת. המבקשים יגישו תוך 10 יום מממתן החלטה זו בקשת רשות לערער. המזכירות תפתח תיק בקשת רשות לערער, ותעביר לתיק זה את הערבון שהופקד בתיק הערעור שבכותרת. אחרי כן תועבר בקשת הרשות לערער לטיפולו של שופט. אין צו להוצאות.