פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
7531/15
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי
המערערים:
1.
מיכאל רגב חי
2. שרה רגב
3. דניאל רגב
נ ג ד
המשיבים:
1.
בנק מזרחי טפחות בע"מ
2. עדינה וייל - עו"ד כונסת נכסים
3. ליאור מזור ,עו"ד - נאמן
4. קרן אוגינץ ,עו"ד
5. כונס הנכסים הרשמי
6. יובל הולנדר
בקשה מטעם המשיבים 2-1 לסילוק על הסף
החלטה
לפניי בקשה מטעם המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ) להורות על סילוק הערעור שבכותרת על הסף, בטענה כי נדרשת רשות להגשתו.
עניינו של הערעור בהחלטת בית משפט של פשיטת רגל מיום 17.9.2015, בגדרה התקבלה בקשה לאישור הסכם למכירת מקרקעין מסוימים שבבעלות המערער 1, הוא החייב (להלן: החייב ), והמערערת 2, היא אשתו, לידי המשיב 6. בד בבד דחה בית המשפט את בקשת המערער 3, בנו של החייב, לרכוש את הנכס (להלן: ההחלטה ). בקשת האישור הוגשה לבית המשפט של פשיטת רגל מטעם המשיבה 2, כונסת נכסים אשר מונתה למימוש המקרקעין במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו על ידי המשיב 1, נושה מובטח של החייב, עוד טרם תחילתם של הליכי פשיטת הרגל.
לטענת המשיבים, לא עומדת למערערים זכות ערעור על ההחלטה. המשיבים מדגישים כי " אין עסקינן
במימוש נכס ו/או בהקניית נכס לידי הנאמנים בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980" (ההדגשה במקור - ג'ל'), כי אם בהליכי מכר באמצעות כונסת נכסים אשר מונתה במסגרת הליכי הוצאה לפועל מטעם נושה מובטח. לטענתם, ההחלטה ניתנה בגדר סמכות הפיקוח של בית המשפט של פשיטת רגל על הליך ההוצאה לפועל, ומשכך אין מדובר ב"צו בפשיטת רגל". לפיכך חלים, כך על פי הנטען, דיני הערעור הרגילים, ויש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת" אשר הערעור עליה טעון רשות. המשיב 6 תומך בבקשה, ואף המשיב 3 - הנאמן על נכסי החייב - אינו מתנגד לה. המערערים, מצדם, מתנגדים לבקשה וטוענים כי ההחלטה מהווה "צו בפשיטת רגל", וכי מכל מקום גם לפי דיני הערעור הרגילים נתונה להם זכות ערעור שכן יש לראות בהחלטה משום "פסק דין".
כידוע, דיני הערעור במסגרת הליכי פשיטת רגל שונים מאלה החלים ביחס להליכים אזרחיים. סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן:
הפקודה )
קובע כי החלטות של בית המשפט של פשיטת רגל המהוות "צו בפשיטת רגל" ניתנות לערעור בזכות לפני בית המשפט העליון. לעומת זאת, כאשר עסקינן בהחלטות אשר אינן מהוות "צו בפשיטת רגל", חוזרים אנו לדיני הערעור ה"רגילים", לאמור: זכות ערעור ביחס להחלטה המסווגת כ"פסק דין" וערעור ברשות ביחס להחלטה המסווגת כ"החלטה אחרת" (למשל, ע"א 7829/04
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק)
(13.7.2008), פיסקה 9 והאסמכתאות הנזכרות שם; ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010), עמ' 40-38).
בענייננו, איני נדרש להכריע בשאלת היותה של ההחלטה מושא הערעור משום "צו בפשיטת רגל" (ראו והשוו, רע"א 7311/10 כהן נ' דדון (19.6.2011), פיסקה 2; אולם ראו, ע"א 8323/07 בלס נ' בויאר (22.5.2008)). כך, שכן גם אם אניח כי התשובה לשאלה זו שלילית, דומני כי ההחלטה מהווה "פסק דין" אשר הערעור עליו הינו בזכות. לא יכול להיות חולק כי בגדר ההחלטה הכריע בית המשפט של פשיטת רגל באופן סופי במחלוקת מתוחמת שעניינה סוגיית מכירתם של המקרקעין, לרבות זהות הגורם אשר ירכוש אותם. די בכך על מנת לסווג את ההחלטה כ"פסק דין", וזאת אף שאין בה כדי להביא את הליכי פשיטת הרגל לכדי סיום (ראו והשוו, ע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד ארז חבר (3.11.2008), פיסקה 6; ע"א 4728/13 טמוזרטי נ' בנק הפועלים בע"מ
(27.10.2013), פיסקה 4. עוד ראו, פרשת כהן
הנזכרת לעיל). ודוק: בטענת המשיבים כי הסכם המכר אושר על ידי בית המשפט של פשיטת רגל בגדר סמכות הפיקוח הנתונה לו על הליכי ההוצאה לפועל של הנושה המובטח, אין כדי לשנות מן המסקנה לגבי סיווגה של ההחלטה כ"פסק דין".
על רקע האמור לעיל, הבקשה לסילוקו של הערעור על הסף נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו
באדר א התשע"ו (24.2.2016).
גלעד
לובינסקי, שופט
ר
ש ם