ע"א 7665/07 עו"ד יהושע רוזנצוויג נ. רהיטי צרעה בע"מ

ביום 25.3.2009 ניתן פסק דיננו, בו נדחה ערעורו של המערער 1 כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.5.2005 לחייבו בהוצאות אישיות.

כעת בפנינו בקשה "לתיקון טעות בפסק הדין" ובקשה "להורות על עיון חוזר בפני מותב אחר". שתי הבקשות מתמקדות ברישא לפסקה 13 לפסק דיננו, שלשונה –

"נציין, כי ייתכן ויש ממש בטענת המערער לפיה נמנעה ממנו זכות הטיעון. אלא שטענה זו לא הועלתה על ידיו בסיכומיו – שהתמקדו רובם ככולם בטענות שאינן, כאמור, מן הענין לערעור – ועל כן יש לראותה כטענה שנזנחה". לטענת המערער נפל בדברים אלו פגם הדורש את תיקונו בדרך של תיקון טעות או באמצעות קביעת "עיון חוזר".

דין הבקשות להידחות. משניתן פסק הדין בערעור, אין כל מקום להוסיף ולהידרש לפרשה לגופה. טענותיו של המערער אינן מצביעות על כל טעות סופר שנפלה בפסק הדין, שניתנת לתיקון על דרך הליך של תיקון טעות, אלא מדובר בטענות היורדות לשורש הנמקתו של פסק הדין. למותר לציין שאין אף כל אפשרות לשוב ולהידרש לפרשה במסגרת בקשה "לעיון חוזר" בפני מותב נוסף, בהיעדרו של כל הליך מסוג זה. בכל הנוגע לעיוות הדין שלטענת המערער נגרם לו כתוצאה מהאמור ברישא לפסקה 13, אין אלא להפנותו לסיפא של פסקה זו, בה נאמר כי – "לשם הסרת ספק שמא באי התייחסות לטענה זו יש משום גרימת עיוות דין למערער אציין כי העובדה שאף בפנינו המערער אינו מעלה טענות או נימוקים של ממש שיש בהם כדי להצדיק או להסביר את התנהלותו בפני בית המשפט המחוזי, יש בה כדי להסיר חשש זה".

למעלה מן הדרוש, יצוין כי אף לגופו של ענין אין בטענת המערער ממש. אכן, במספר סעיפים מסיכומיו טוען המערער כי נמנעה ממנו זכות הטיעון בטרם החלטתו של בית המשפט

המחוזי. אלא שכאמור בפסק הדין, דברים אלו נטענים אך כחלק מניסיונותיו של המערער, הן בערעור והן בבקשותיו הנוכחיות, לבטל את החלטת המחיקה, ואין מ דובר בטענה ממנה מבקש המערער לגזור טעם מהותית הנוגע לביטול ההוצאות שהושתו עליו, לכשעצמן. טענה זו אינה נטענת כטענה העומדת על רגליה שלה, אלא אך כטעם לביטול החלטת המחיקה, בניגוד לרשות שניתנה למערער, כפי שתואר בפסק הדין, ולכן ראינו בה טענה שנזנחה.

אשר על כן, הבקשות נדחות.