ע"א 7696/98 משה אסרף נ. מינהל מקרקעי ישראל

בפני בקשה להתיר צירוף מערערים לערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

המבקשים, המתגוררים ביישוב עזריקם, הגישו לבית המשפט המחוזי תובענה למתן הצהרה כי הקצאת זכויות ב50- מגרשים במסגרת התוכנית של הרחבת המושב תעשה במכרז סגור, וכי המבקשים זכאים להשתתף במכרז זה. תובענה זו הוגשה בעקבות סירובה של המשיבה 1, האגודה השיתופית עזריקם, לרשום את המבקשים כמועמדים לחכירת מגרשים במסגרת תוכנית ההרחבה של המושב.

בית המשפט המחוזי דחה את התובענה, שכן על-פי החלטה מס' 612 של מינהל מקרקעי ישראל, בעל זכות במגרש מגורים ביישוב לא יהיה זכאי לקבל מגרש מגורים נוסף במסגרת היישוב, והמבקשים הם בעלי מגרשים ביישוב.

בתגובה לטענת המבקשים כי אין הם מבקשים לקבל זכויות במגרשים עבור עצמם כי אם עבור ילדיהם, ציין בית המשפט, כי אין בדבריו כדי להכריע בזכותם של צאצאיהם הבוגרים של המבקשים לתבוע לעצמם זכות להשתתף בהגרלה להקצאת מגרש במושב.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין ועמו בקשה להתיר להם לצרף כמערערים את צאצאיהם, לאור קביעתו של בית המשפט קמא בדבר זכותם להשתתף בהגרלה להקצאת המגרשים.

משיב 1 לא התנגד לבקשה, ומשיבה 3 השאירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

משיבה 2 מתנגדת לבקשה. לטענתה, בית המשפט אינו מוסמך להורות על צירוף מערערים חדשים לערעור, אשר לא היו צד להליך בבית המשפט קמא. כן טוענת היא, כי צירוף המערערים החדשים יגרום לה עוול, שכן בכך תישלל ממנה האפשרות להעלות כנגדם טענות שלא נטענו בערכאה הקודמת.

צירוף מערערים שלא היו צד להליך בערכאה קודמת, אינו מוסדר מפורשות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות"). הכלל הוא, כי:

"מי שלא היה בעל דין בערכאה ראשונה, אינו רשאי לערער, ואם נפגע ע"י פסק הדין... תרופתו היא להגיש תביעה לביטול פסק הדין, במידה שהוא פוגע בו, או לקבל הצהרה הקובעת, כי פסק הדין אינו בר-ביצוע כלפיו" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמוד 805)".

נראה, איפוא, כי דין הבקשה להידחות ולו מטעם זה בלבד. אולם, גם אם אבחן את הבקשה לגופה, אני סבורה כי מן הדין לדחותה, כמפורט להלן:

המבחן הרלוונטי, ממנו ניתן היה ללמוד לענייננו, הוא המבחן שנקבע לעניין צירוף משיבים לערעור על-פי תקנה 425 לתקנות.

לגבי צירוף משיב לערעור, נקבע בבש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית , פד"י מה(5) 457, מבחן משולש: ראשית, האם מי שמבקשים לצרפו עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נושא הערעור אם לא יוחלט על הצירוף המבוקש. שנית, כאשר קיים סיכון כאמור, האם מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נושא הערעור - יכבלו גם אותו אדם במעשה בית דין. שלישית, בהנחה שהתשובה לשאלות אלו חיובית - האם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים את הצירוף האמור.

במקרה זה, נראה לי כי הצירוף המבוקש אינו עומד בתנאים אלו:

ראשית, צאצאי המבקשים לא ייפגעו אם לא יצורפו לערעור, שכן ההכרעה הנדרשת בערעור היא לגבי זכויותיהם של המבקשים עצמם, ובפני צאצאיהם פתוחה הדרך להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט.

שנית, שיקולים של יעילות הדיון תומכים במסקנה שאין להתיר את צירופם של צאצאי המבקשים, שכן הדבר יביא להרחבת חזית המחלוקת ולהעלאת שאלות שלא עמדו להכרעה בפני בית המשפט קמא.

אבהיר את דברי:

בית המשפט קמא לא קבע את זכותם של צאצאיהם הבגירים של המבקשים להשתתף בהגרלה להקצאת המגרשים, כפי שטוענים המבקשים.

כל שקבע בית המשפט קמא בפסק דינו הוא, כי למבקשים אין זכות להשתתף בהגרלה, והוסיף ואמר כי אין בדבריו כדי להכריע בזכותם של הצאצאים הבוגרים לתבוע את זכותם להשתתף בהגרלה להקצאת המגרשים.

בנסיבות אלו, צירופם של צאצאי המבקשים לערעור עלול להצריך הכרעה בשאלה האם לצאצאי המבקשים זכות להשתתף במכרז להקצאת המגרשים במושב. שאלה זו לא עמדה לדיון בפני בית המשפט קמא, ולמשיבים לא ניתנה הזדמנות לטעון טענותיהם לעניין זה.

אינני מקבלת את טענת המערערים, כי מדובר בעניין פורמלי גרידא, שכן זכותם של הצאצאים נקבעת על פי קריטריונים שונים לחלוטין מזכותם של הבוגרים, שהם כיום בעלי זכויות במושב.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בבש"א 292/98 עיסא ג'ריס נ' המועצה לשיווק וייצור ירקות , תקדין עליון 99(1) 461:

"הופעתם של אנשים שלא היו צד בהליך המקורי, לראשונה בערכאת הערעור טורפת במידה רבה את הקלפים. ההופעה לראשונה בערכאת הערעור עלולה לפתוח את הפתח להעלאת טענות חדשות, והערעור לא נועד לשמש בימה לשמיעה חוזרת של המשפט."

לאור כל האמור, הרי גם על פי המבחן השלישי - שיקולי יעילות וסדר - אין מקום לקבל את הבקשה, שכן הצירוף לא יגביר את יעילות הדיון אלא ההיפך מכך.

מכאן, שהצירוף המתבקש אינו עומד בקריטריונים שנקבעו לעניין צירוף משיב שלא היה בעל דין בערכאה הקודמת.

אמנם במקרה זה מדובר בצירוף מערערים, אך קל וחומר כי משלא עומדים המבקשים בקריטריונים שנקבעו לעניין צירוף משיבים לערעור, שצירופם הותר מכוח הוראה מפורשת של המחוקק, אין מקום להורות על צירופם כמערערים בערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המערערים ישאו בהוצאות משיבה 2 בסך 1,000 ש"ח.