ע"א 8330-23 ע"א 8330-23

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ה' עובדיה) אשר ניתן ביום 12.7.2023 בת"א 49303-10-20 (להלן: בית המשפט המחוזי ופסק הדין, בהתאמה) – זאת, עד להכרעה בערעור אשר הוגש בד-בבד עם בקשה זו.

2.בתמצית יוסבר כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי קבע כי סירובם של המערערים לחתום על הסכם פינוי-בינוי ביחס לנכס מקרקעין המורכב מבניינים (לצד סירובם של בעלי דירות נוספים באותו הנכס) מהווה סירוב בלתי סביר אשר מסב למשיבים – יתר הדיירים בבניינים – נזק רב. לאור האמור, חייב בית המשפט המחוזי את המערערים בתשלום פיצויים למשיבים בסך 2,600,000 ש"ח וכן בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ש"ח – חיובים שיבוטלו אם המערערים יחזרו בהם מסירובם ויחתמו על ההסכם בדבר פינוי-בינוי תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

3.בהמשך לפסק דין זה, ביום 11.9.2023, עיכב בית המשפט המחוזי את ביצועו של פסק הדין עד ליום 5.11.2023 – הוא המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין. מועד זה הוארך עד ליום 25.11.2023 לנוכח מצב החירום הלאומי.

4.ביום 22.11.2023 הגישו המערערים את הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, אשר הובאה לפניי. בבקשתם זו, טוענים המערערים כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם – מטעמים כדלקמן:

· סכום הפיצוי שנפסק לחובת המערערים – 2,600,000 ש"ח – יוביל לקריסתם הכלכלית, שכן הם יאלצו למכור את דירתם על מנת שיוכלו לשלמו.

· תשלום הפיצוי האמור לידי כלל המשיבים – 50 במספר – ייצור קושי ממשי בהשבת מלוא דמי-הפיצוי, אם הערעור יתקבל.

· עיכוב ביצועו של התשלום לא יסב כל נזק למשיבים – זאת, מאחר שהפיצוי אותו חויבו המערערים לשלם נועד לכסות נזק עתידי הנובע מהקפאת הפרויקט של פינוי-בינוי.

5.כמו כן טוענים המערערים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם גם ביחס לסעד החלופי שפסק בית המשפט המחוזי: חתימת המערערים על ההסכם בדבר פינוי-בינוי חלף תשלום הפיצוי כאמור. זאת, מאחר שחתימת המערערים על הסכם זה, כפי שנוסח, תהפוך את ערעורם לתיאורטי.

6.לצד כל אלה, טוענים המערערים כי סיכוייהם להצליח בערעורם הינם גבוהים במיוחד.

7.פסק הדין שעיכובו מתבקש הוא פסק דין כספי, שכאמור הטיל על המערערים חובה לשלם פיצוי למשיבים. ככלל, אין אנו נענים לבקשה שעניינה עיכוב ביצועו של פסק דין כספי במסגרת הערעור על פסק הדין, שכן – על-פי רוב – מימושו של פסק דין כזה אינו יוצר מצב דברים בלתי הפיך שאותו לא ניתן יהיה לתקן אחרי קבלת הערעור (ראו: ע"א 8579/18 ההסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, פסקה 14 (8.1.2019); ע"א 3344/15 אשכנזי נ' גלי, פסקה 13 (15.6.2015)). כך הוא במיוחד בענייננו, לנוכח העובדה כי המערערים לא צירפו שום אסמכתא או ראיה לביסוס טענתם כי ביצועו של פסק הדין יחייבם למכור את דירת מגוריהם.

8.נראה, אפוא, כי המערערים לא הרימו את הנטל הכבד שמוטל עליהם, ועל כן אין מקום להעניק להם את מבוקשם ולעכב את ביצועו של פסק הדין מושא הערעור, באופן שיאפשר למערערים שלא לשלם את חובם הפסוק עד להכרעה בערעור. אשר על כן, בקשת המערערים נדחית בזאת, ללא צורך בתשובה, בכל הקשור לבקשתם שלא לשלם את חובם הפסוק עד להכרעה בערעור.

9.יחד עם כך, לאור הקושי שעלול להתעורר עם השבת כספיהם של המערערים, במקרה שערעורם יתקבל – ומבלי להתייחס כלל לסיכויי הערעור – סבורני כי מן הדין ליתן, בשלב זה, סעד ארעי אשר יבטיח את ההשבה. אשר על כן, אני מורה כי החוב הפסוק יוחזק בחשבון הנאמנות של באי-כוח הצדדים – זאת עד למתן החלטה אחרת.

10.המשיבים יגישו תשובתם ביחס לאפשרות הפיכתו של סעד ארעי זה לקבוע, וזאת עד ליום 24.12.2023.

11.אם יחפצו בכך, יוכלו המערערים להגיש תגובה לתשובת המשיבים, שאורכה לא יעלה על 3 עמודים, וזאת עד ליום 1.1.2024.

12.התשובה והתגובה תוגשנה במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין לבעלי הדין שכנגד.

13.לאחר קבלת התשובה והתגובה יוחלט על המשך הטיפול בתיק.

14.בשלב הנוכחי, לא אעשה צו להוצאות.